שרית חדד וניקוס ורטיס בהיכל נוקיה

שרית חדד בנוקיה (צילום: שרון רביבו) — אני גיטרה. שרית חדד שרה את "געגועים" השיר לזכר אביה ז"ל בהופעה בהיכל נוקיה | צילום: שרון רביבו

שרית חדד כבר הופיעה כמה כמה פעמים בהיכל נוקיה, בהופעות סגורות של חברות מסחריות. אמש היא פתחה שם קופה בפעם הראשונה, יחד עם הכוכב היווני ניקוס ורטיס, שנראה כמו מושיק עפיה, זז כמו משה פרץ ושר כמו דודו אהרון. בדרך כלל מקובל שאמן-אורח עולה באמצע המופע המרכזי לכמה שירים ויורד. אצל חדד ומנהלה אבי גואטה תמיד יש מחשבה מקורית עם תעוזה. שרית חדד נתנה אתמול מופע מלא של שעה וחמישים דקות לעיני אלפי מעריצים, וכשירדה מהבמה, ב-23:40, היה נדמה שהקהל ילך הביתה. אבל מרביתם נשארו כדי לקבל בחום את ניקוס ורטיס, שעלה בחמישה לחצות והצליח למשוך שעה ורבע. מי היה מאמין שאלפי ישראלים יישארו באמצע השבוע עד אחרי 1 בלילה כדי לשמוע זמר יווני ששר את גרסאות המקור ל"זה אני" ו"כשאת איתו" של אייל גולן.

הסתכלתי לה בעיניים וראיתי כמה היא מתרגשת

אבל נחזור להתחלה. שרית חדד היא פנומן, תופעה, במוזיקה הישראלית. הקול שאין שני לו, המזרחית והפופ, כמויות הלהיטים, היכולת להתחדש כל כמה שנים ולייצר סט חדש לגמרי של שירים מצוינים שמחזיקים מופע שלם, כמעט בלי לחזור אחורה לתחילת הקריירה. הקהל שנאמן לאורך שנים ומגיע כאשר הוא נקרא לדגל, הכישרון המוזיקלי שמאפשר לה לנגן על הבמה בדרבוקה, מלודיקה וגיטרה. כל אלה, בנוסף למקצוענות המוקפדת לעיבודים של יעקב למאי, ל-13 הנגנים המקצוענים ולשילוב המדוד של רביעיית רקדנים על הבמה, אפשרו אמש לחדד להיות בשיאה בהופעה בנוקיה. את אווירת החפלה-בכל-מחיר שאפיינה את המופע על הבמה המסתובבת בהאנגר לפני שנה ואת הפסטורליה החגיגית של ההופעה בפארק שרון, החליפה הפעם אווירה של מופע גדול, מיוחד, מושקע, שהזכירה יותר את הקונצרט עם התזמורת בראשון לציון, עם עבודת וידיאו ארט טובה על מסכי הענק מאחורה ותחושה של אירוע שחייבים להיות בו.

עם הרקדנים. שרית חדד בנוקיה | צילום : שרון רביבו

מיקרופון כמו ב"דה ווייס" | צילום : שרון רביבו

המענטזת. שרית חדד עם הרקדנים בנוקיה | צילום : שרון רביבו

כלייזמרית. שרית חדד בנוקיה | צילום : שרון רביבו

מדרבקת. שרית חדד בהיכל נוקיה | צילום : שרון רביבו

אבי שבשמיים. שרית חדד בנוקיה | צילום : שרון רביבו

לא פעם מאשימים את שרית חדד שהיא "מקצוענית מדי" שהיא "מכונה של להיטים", שחסר לה רגש. ישבתי בשורה הראשונה, הסתכלתי לה בעיניים, ותאמינו לי שהיא התרגשה. אפילו מאוד. העניין הוא שחדד, עם כל הפרסום והשואו, היא בחורה מופנמת, ביישנית, קשה לה להיפתח, בטח שמול אלפים שמעריצים אותה ומריעים לה. לכן המקצוענות שלה והפסאדה הכביכול מרוחקת - מהווים עבורה את הכלים להתמודד עם ההתרגשות. אין אמן שלא יתרגש כשהוא שר שיר כמו "געגועים" לזכר אביו שנפטר. אין אמן שלא יתרגש כשהוא שר את "כשהלב בוכה (שמע ישראל)". אין אמן שלא יתרגש לקבל זרי פרחים ממעריצים שצועקים לו שוב ושוב כמ הוא גדול. לרגע אחד חדד גם חייכה במבוכה, כשהגברת שישבה מאחורי צעקה לה בקולי קולות שהשיר "מקודשת" הוא בשבילה, בשביל שרית.

כלי נשיפה, רקדנים וסלסולים

במופע הזה ויתרו חדד ויעקב למאי על רביעיית כלי קשת (כינורות, ויולה, צ'לו) והעדיפו סקצייה של ארבעה כלי נשיפה (סקסופונים, חצוצרה, טרומבון). מצד אחד זה השאיר הרבה עבודה לקלידנים ביצירת צליל מיתרים בשירים כמו "כשהלב בוכה" ו"געגועים", מצד שני היתה כאן בחירה מושכלת בהרכב שצריך לייצר עוצמה, מעין "קיר צלילים", כדי לכבוש חלל גדול כמו נוקיה. וחוץ מזה, מה שעובד לשלמה ארצי יכול לעבוד גם לחדד. הסאונד היה מצויין, לא מעיק, קליל ונעים כשצריך להרגיש שמדובר במופע פופ, ועמוק וכבד כשצריך לחוש שמדובר במוזיקה מזרחית עם שורשים עמוקים. היה יפה לראות איך חדד נותנת את השיר החדש "תחזרי", ומיד אחריו את "ניצוץ חיים", הראשון שהקליטה בקריירה. סגירת מעגל כמו שצריך.

"קשה גם לרקוד וגם לשיר", היא אמרה לקהל, אבל מה שבלט לאורך מרבית שלבי המופע ובהצלחה נאה היה השילוב בין חדד לבין רביעיית רקדנים - שני בחורות ושתי בחורות, שהצטרפו אליה בלהיטים כמו "משוגעת", "חיים שלי", "מילה טובה" ו"חגיגה". חדד רקדה איתם, זזה איתם, הם ליוו את התנועה שלה על הבמה וברדגעי השיא היא אף ענטזה בתנועות עדינות ונהנתה מכל רגע. כשהיא סלסלה בוירטואוזיות ב"מילה טובה" כבר היה ברור שהיא מנצחת כאן בגדול. יא אלוהים, איזו זמרת.

רשימת השירים במופע של שרית חדד: אבי שבשמיים, שישמעו אותי, בא לי, מאחלת לך, לינדה, משוגעת, קרוסלה, מקודשת, תחזרי, ניצוץ חיים, סוף שבוע בפריז, כמה כמה, מירוץ החיים, בחום של תל אביב, געגועים, כשהלב בוכה, מי אמור, אתה החיים שלי, ואין מילה שתתאר, חגיגה, מחרוזת להיטים (חמותי, כמו סינדרלה, הכל סגור, יאללה לך הביתה מוטי), תלך כפרה עלי, אתה תותח.

משחק החיים. ורטיס וחדד בנוקיה | צילום : שרון רביבו

חתיך. ניקוס ורטיס בנוקיה | צילום : שרון רביבו

כשהם ביחד. ורטיס וחדד בנוקיה | צילום : שרון רביבו

יאללה כפיים. שרית חדד בנוקיה | צילום : שרון רביבו

מופע מושקע. שרית חדד בהיכל נוקיה | צילום : שרון רביבו

מבט מהבמה לקהל. שרית חדד בנוקיה | צילום : שרון רביבו

ניקוס ורטיס עלה כאמור לבמה בנוקיה בחמישה לחצות, עם הרכב נגנים יווני שהגיע איתו במיוחד, כולל רביעיית כלי קשת, מחשב וסמפלר, שמילאו את ההיכל בצליל מיתרים אימתני. הפתיחה של ההרכב היתה דרמטית, דרמטית מדי, בווליום רצחני, אבל כשורטיס עלה הם התמתנו. זו הפקה מושקעת שהגיעה מחו"ל ועבדה טוב גם כאן בארץ. לורטיס, כוכב ביוון, יש מסתבר הרבה קהל גם בארץ, והם נשארו במקומותיהם למרות השעה המאוחרת, שרו ורקדו, כאילו נפתחה טברנה חדשה על הפרקט.

זמר חצות

ורטיס נראה טוב, שר נחמד, לא ווקאליסט גדול אבל מדויק, שיודע לעשות את העבודה. המוזיקה שלו נעימה וגם יודעת לרגש ולחבק את הקהל. היא כוללת פופ יווני אבל גם פה ושם בלדה עצובה שבסיסה רמבטיקו, ולפניה להיט גרוב לטיני במבוליאו סטייל ובהמשך כמה שירים שפונים ללב. מבחינת השואו ורטיס סובל מתסמונת טלוויזיה - הוא תקוע רוב הזמן במרכז הבמה, באותה פוזיציה, כאילו שמולו יש מצלמה שהוא חושש לזוז מהפריים שלה. הוא כמובן הודה לזמרים המקומיים ששרים משיריו בתרגום לעברית ואפשרו לו לךהתחבב על הקהל הישראלי.

ניקוס ורטיס בנוקיה (צילום: שרון רביבו) — המאמי של המעריצות. ניקוס ורטיס בהופעה בהיכל נוקיה | צילום: שרון רביבו

השיר השלישי שלו היה המקור ל"זה אני" של אייל גולן והקהל הגיב בהתאם - בהתלהבות ושירה בעברית. כשהוא מזמין את שרית חדד להצטרף אליו הם שרים יחד את המקור ל"חוק החיים" שלה. אחר כך הם מתיישבים, הוא תופס בוזוקי, ומנגן לה את "בוא בוא בוא". הדואט שיצרו בשנה שעברה, "עובדות החיים", מושר בעברית ויוונית, בשילוב שעולה יפה.

כשחדד יורדת ורטיס נותן את המקור ל"כשאת איתו" של אייל גולן, ונוקיה עונה לו בעברית - רגע השיא של ההופעה שלו. אחר מגיעה מחרוזת להיטים קצביים לריקודים, כולל משהו שמזכיר את "מאריפוסה" של שלומי שבת, ובהמשך מגיע שיר נוסף שעוברת. נחמד לראות את האורגינל בפעולה, ונחמד לא פחות שהקהל הישראלי מפרגן לו. קצת אחרי 1 בלילה גם ורטיס מבין שאפשר להוריד את המסך ומשחרר אותנו ללילה.