עומר אדם בהופעה בהאנגר 11

עומר אדם בהאנגר (צילום: אודי גרוסי לסטודיו שרון רביבו) — הבין שזה הייעוד שלו בחיים וחזר בענק. עומר אדם | צילום: אודי גרוסי לסטודיו שרון רביבו

עומר אדם חזר בגדול. יותר נכון, בענק. אחרי כמה חודשים של שקט יחסי מצדו ומסע אישי שעבר עם עצמו, במהלכו הבין למה הוא בכלל רוצה לשיר ולעשות מוזיקה, הנסיך של המוזיקה המזרחית חזר אל חיק המעריצים. אלפיים מהם מילאו אמש את האנגר 11 שבמרכזו הבמה העגולה המסתובבת, באחת ההופעות השמחות והסוחפות שידע המקום. עוד עשרות ואולי יותר עמדו בחוץ ונאבקו על כרטיסים למכירה שאזלו מראש. הקהל של עומר אדם הוא אולי הקהל הרעב ביותר שיש כיום. חודשים ארוכים הם חיכו לו שיחזור, והלילה איימו לטרוף אותו מרוב אהבה. זה קהל צעיר, בלייני, של חיילים, משוחררים ומועמדים לגיוס, שעבורם ההופעה היא חלק מערב בילוי שלם שכולל גם הרבה אלכוהול, ריקודים, אוכל ושחרור אנרגיות ומעצורים. הם עוזבים את השולחנות שבצדדים ומקיפים את הבמה העגולה במעגל אנושי עצום, שרים, משתוללים, מוחאים כפיים, חוגגים את הרגע, נוגסים באיוונט.

הסוד: הוא אחד מהם

ואדם הוא הכוכב שלהם, הגיבור, האליל. הסוד שלו הוא שהוא נראה כמו אחד מהם, מהחבר'ה, מהתיכון, מהצבא. הבנים מזדהים איתו, הבנות חולות עליו. הוא משלהם. מדבר בשפה שלהם, הצעירה, הזריזה, שלא עושה חשבון, המתחכמת, המתוחכמת. אם הוא לא היה זמר הוא בטח היה סטנדאפיסט, כי קצב הדיבור וההברקות שהוא שולף בין השירים מסחרר. אם בהופעה שלו בהאנגר לפני שנה הוא "רק" עלה לשיר ועשה להם שמח, הפעם זה כבר עומר אדם אחר, ששולט במתרחש במופע שלו ביד רמה. מנווט את הערב, שולט בנגנים, מחליף את סדר השירים, שולף קאברים מעניינים מהשרוול. זה עומר אדם שהיום הוא לא רק זמר-מבצע מחונן ומופיען סוחף, אלא גם פרפורמר שלומד להיות אנטרטיינר, איש בידור, שיוצר עבור הקהל שבא לראות אותו חווייה שיותר גדולה מהמוזיקה, כוללת יותר מסך השירים שהוא שר.

אבל הלב של המופע היתה כמובן המוזיקה והיא היתה שם ובגדול. אדם עלה עם הרכב גדול שכלל נוסף לבסיס (תופים, בס, גיטרה, קלידים ומחשב) גם ארבעה נשפנים, דרבוקה, בגלמה וזמרת הליווי רותם אדרי, שהראתה רק שמץ מיכולותיה. כנהוג הוא פתח בצמד בלדות לחימום האווירה - "מאושרת" ו"אל תחפשי" והקהל נדלק מהרגע הראשון ושר איתו. "את בליבי" מתניע את מסיבת הפופ הים תיכונית. ב"החיים הם דבש" כלי נשיפה דומיננטיים ונותנים פראזת פופ מערבית שמתלבשת על הקצב והמלודיה המזרחיים. העיבודים של יעקב למאי גורמים לך להרגיש את הכוח שיש למוזיקה הישראלית כצומת של ז'אנרים. אדם מאיץ בקהל למחוא כפיים באויר ועושה להם חפלה.

מנהיג אוהדים עם הפנים לטריבונה

"מתקרבת מתרחקת" הוא המנון דיכאון גדול, לפי הספר, ואדם מראה כאן שהוא ווקאליסט עם עוצמה אדירה שמשחק אותה ומרגש את הקהל עם הקטע הבכייני. יא וואראדי איזה קול. ב"לא תדעי דמעה", עוד להיט פופ ים תיכוני שמרקיד את המעריצים אדם שוב מפעיל אותם להשתגע במחיאות כפיים, כמו מנהיג אוהדים שעומד עם הפנים לטריבונה במגרש כדורגל. הקצב ממכר ואדם מצרף את "מליון נשיקות". מי אמר שהפופ הים תיכוני הקליל והשמח יצא מהאופנה? שיבוא להופעה של עומר אדם ויראה מה זה קרחנה. באמצע השיר אורלי ויינרמן, כנראה סוג של מעריצה, עולה לענטז ואדם שר לה את "יום הרווקים". גם בגילה המתקדם היא נראית טוב. הוא עושה לה כבוד וחוזר ל"נשיקות".

הקטע הבא הוא "לראות את האור" בדואט עם זמרת הליווי רותם אדרי, שאדם כבר שר באיזה אירוע התרמה. מעניין לשמוע את הקול החוצב שלו שר את השיר העדין הזה של אפרת גוש. לא בטוח שהשיר הזה מתאים לאווירה של המופע, אבל הקהל לא מפנה לו עורף. ב"בואי עכשיו" אדם מורה לתאורן לכבות אורות ולקהל להוציא סלולריים. הוא שר כאן עוד בלדת אהבה שכל הבנות בקהל שרות יחד איתו בכל פה. באמצע השיר, בשיא הרגש, הוא מבקש מההפקה את החולצה הקצרה כדי להחליף, וחוזר לשיר. זה קטע שכונתי, אבל זה הקסם של אדם. הישירות, הלעיתים בוטה. בסוף השיר הוא מבקש מהלהקה לנגן משהו לקהל ויורד להחליף. "אתם עם חולצות קצרות ורק אני נתקעתי עם מכופתרת וחם לי בטירוף", הוא מסביר. לא יאמן.

כשאדם חוזר, הפעם עם החולצה הנכונה. הוא ממשיך לעוד המנון, "נמס ממך", שמתחיל בלדה, ממשיך בעליה ועובר לקטע חפלה ערבי לגמרי. הוא צועק "חם לי! תן לנו מזגן!", והטירוף מתחיל, עם האוס ים תיכוני, בקצב מהיר מאוד שמזכיר את קובי פרץ. הבמה העגולה מאפשרת לאדם להתרוצץ לכל הכיוונים של הקהל. תוך שיר הוא מכסה את כל ה-360 מעלות ועושה את כולם מרוצים.

"לראות את האור"

אבל זו רק ההתחלה של האטרף. כי עכשיו מגיעה מחרוזת שמכונה "מחרוזת למאי" וכוללת כמה להיטים קצביים של אדם עם ביט אלקטרוני של קלאב טראנס, מחרוזת קרחניסטית מאוד, שנשמעת כמו מסיבת חיילים תזזיתית. אדם מקים את מי שעוד יושב ומעיף על הקהל עוד שיר ועוד אחד. חלק מהקהל משתולל יחד איתו ואחרים, שאולי מעדיפים מזרחית בלי טראנס, מנצלים את הזמן לתדלק באלכוהול ולהתחיל עם הבחורות שמסביב. האמת היא שקשה להתפרע ממש בהאנגר המלא בשולחנות. הקהל מגיב חזק יותר כשלמחרוזת המטורפת נכנס פתאום קצב בלאדי מזרחי, וכשאדם מסיים אותה עם "ילד טוב בגוף של ילד רע" כולם שוב עליו.

"יסמין", גרסת החפלה

הקאבר הבא הוא "יסמין", המנון האוהבים הצעירים שאור טרגן זכה איתו השנה ב"כוכב נולד", השיר של אלין מ"האח הגדול", השיר שהלהקה ששרה אותו במקור, "הפיל הכחול" מתכחשת אליו וכועסת על הטחינה הבלתי נגמרת שלו בגלגלצ. את עומר אדם והקהל שלו כל זה ממש לא מעניין. אדם מתחיל את השיר בשקט בליווי פסנתר ולפתע מרים ווליום קולי אדיר. שוב הוא שר רגע בשקט ושוב לרגע מתפרץ. ואז הוא עושה ממנו חפלה מזרחית, מתובלת בסטייל לטיני שמזכיר את ה"נוסה נוסה" של מישל טלו. כלי הנשיפה מסלסלים כאילו אין מחר והחינגה שולטת. אדם לא עוצר, וממשיך לעוד קאבר מפתיע, הפעם "פמלה" של בעז שרעבי, שהקהל הצעיר מכיר ושר איתו. יפה לו ויפה להם.

"פמלה"

כאן הוא מחליט לשנות בספונטניות את הסדר ועובר ל"בניתי עליך" שמתחיל כמעט בלדה ואחרי זה מרים את התקרה. הקהל בטירוף, והבחורות רוקדות את השיר הערבי הזה בעונג רב, שיר שהמפיק המוזיקלי שרקם אותו, רביב בן מנחם (רביבו מ"הפרויקט של רביבו") הגדיר אותו "שיר ערבי של השטחים". אדם מרחף על הבמה, רוקד, שר לקהל, מוחא להם כפיים, מנצח עליהם בתנועות ידיים לפי הפעימות של השיר. מדהים איך הוא חי כל פרט במוזיקה שלו ולא חושש להתלהב בעצמו. הלהיט הבא הוא "קסם" הדואט עם איציק קלה במקור, שמרים גם הוא את המעריצים לריקודים מלהיבים עם סולו בגלמה.

"ומה אתה בלעדיי?"

בקטע הבא אדם מעלה את אחיו גל לשיר איתו את "מאמי זה נגמר". הילד שר יפה והקהל מתלהב ממנו. חמוד מאוד. האח הגדול חוזר לחפלה עם הלהיט הענק "וואי לי" שהופך אלפיים איש לניצבים בסרט הערבי של יום שישי בצהרים. השיר האחרון לפני ההדרנים הוא להיט ענק לא פחות", "הופה", שמבוצע בנאמבר ארוך. הוא מגיע בהדרגתיות, כל פעם עוד קטע ועוד קטע, אדם מושך ומושך את המשחק המקדים של הפתיחה, עד שהוא מגיע לחלק העיקרי, לאקט עצמו. הוא מבקש מהקהל בנימוס "לפרק את המקום" והקהל בטירוף אמיתי.

"עץ ירוק מפלסטיק"

בלי לרדת מהבמה הוא נותן את "מלאת אהבה" של רובי לוי, שנהיה המנון ברמה הארצית (גם בזכות הקאבר של אייל גולן). בשיר האחרון בהחלט מארח אדם את מנהלו האישי ואיש סודו אסף אטדגי, ששר איתו את "עץ ירוק מפלסטיק", הבלדה המפורסמת של מרגלית "מרגול" צנעני, שאטדגי עצמו כתב את מילותיה, במעין סגירת מעגל סמלית של השנה המורכבת שעברה על אדם ואטדגי, ביחד ולחוד.

עד גיל 18 וחצי עבר עומר אדם חוויות שרוב האנשים בגילו לא חווים, וגם לא רוב האמנים. הלילה הוא חזר למוזיקה מתוך בחירה. מתוך תחושת ייעוד, שזה מה שנועד לו מלמעלה. הקהל חיבק אותו וחגג איתו. והוא, שאולי עושה מיליונים כל שנה, נשאר בבסיס ובמהות שלו בחור צעיר שרק רוצה לשיר לחבר'ה, לרגש אותם ולשמח, והאמת היא שלא צריך הרבה יותר מזה.

מצאתם טעות לשון?