ההופעה של שרית חדד היא חתונה באווירת חפלה, גם אם היא קורית במועדון הכי מעוצב בצפון תל אביב. חדד היא הכלה, הקהל שלה, הגרעין הקשה, המעריצים הכבדים, הם החתן. איזה שולחנות ואיזה נעליים. מקיפים אותה מכל עבר, צרים על הבמה, מעריצים עד הסוף, כמו שמעריצים כוכבות פופ אמיתיות. הביצועים של חדד על הבמה הרי מושלמים, כמו בדיסקים, ואפשר לשים דיסק שלה במקום, אבל הם רוצים לראות לה בעיניים, מקרוב, לחוש את הויברציות, להתפעל מהפלא, להרגיש שייכים.
חתונה עם הקהל
ירח הדבש של הזוג הזה, חדד והקהל, נמשך שעה וחצי בדיוק פלוס חמש דקות להדרן. האורות מנצנצים לך בעיניים, הבס דופק לך בתחת, הדרבוקה מזיזה את המותניים וזמרת החתונות הכי גדולה בכל הזמנים מרקידה ומרגשת אותך חליפות, ברצף להיטים שיכול להימשך כל הלילה אם היא רק תרצה. תראו לי עוד זמרת שהיתה יורדת מהופעה בלי "הייתי בגן עדן", "כמו סינדרלה" ו"קח את הכל" - שלושה להיטים שזמרות אחרות היו רוצחות בשבילם, אבל חדד, עם עוד ביצוע בהדרן ללהיט החדש "מאחלת לך" וערימות הלהיטים שיצר עבורה הנרי, יכולה להשאיר אותם לפעם הבאה.
היא עולה עם שלוש בלדות: "בין כל הבלאגן", "בא לי" ו"אהבה בתוכי", ואיכשהו הקהל שומר על איפוק. אבל החל מהשיר הרביעי "קצת משוגעת" כולם על הרגליים, הכפיים באוויר, העיניים נוצצות, השפתיים שרות, ויאללה בלגן. חדד לא חוששת "לבזבז" להיטים גדולים כבר בהתחלה, עם רצף שכולל את "חגיגה", "קרוסלה", "מקודשת" ו"דו יו לאב מי". אלוהים, כמה להיטים יש לבחורה הזו.
כתבה מחדש את הפופ הישראלי
אבל בגיל 32, ערב אלבום מספר 20, שרית חדד היא הרבה מעבר למכונת להיטים. בהתמדה, כמעט מדי שנה, עם כל העזרה הדרושה מצד מנהליה ומפיקיה המוזיקליים, ולא מעט כותבים ומלחינים, היא כתבה מחדש את הפופ הישראלי. נוטים להצביע על אייל גולן כהשפעה הגדולה על כוכבים עכשוויים כמו משה פרץ ודודו אהרון. מי שמקשיב לחדד, שהתפרסמה הרבה לפניהם, מבין שהיא השפיעה עליהם, ועל ליאור נרקיס, לא פחות מגולן. ובלי חדד, אבל זה כבר כמעט מיותר לומר, לא היו באות לעולם רינת, ג'ולייטה, אתי ביטון ושני יצהרי. אפילו מאיה בוסקילה, שחדד מקדישה לה את "חופשייה", ספגה ממנה השפעות. ככה זה כשכמעט כל סינגל שלך ב-15 שנה האחרונות הוא להיט.
שרית חדד היא המצאה ישראלית אותנטית של הפופ המקומי. שילוב יוצא דופן של יכולות ווקאליות מדהימות, בחירת שירים חכמה, יכולת לקרוא את טעם הקהל ולספק לו את מה שהוא הכי אוהב ("כשהלב בוכה" מצד אחד, "אינטליגנציה" מצד שני) והתנהלות שנראית מרחוק פשוטה - אלבום כל שנה או שנתיים וים של הופעות - אבל היא מאוד מחושבת. שרית חדד ידעה מראש איזה דמות של זמרת היא רוצה להיות והלכה על זה עד הסוף, ולא עניין אותה מה יגידו, היא תשחק את המשחק שלה וכלשונה תעשה מה שבא לה. היא תחליט מי היא ומה היא, וכולם כבר יבואו אליה. היא תשיר את "יאללה לך הביתה מוטי" ו"תלך כפרה עלי" ו"אתה תותח" ושכולם יקפצו לה.
המנוע שאלוהים שם לה על המיתרים
אפשר לא לאהוב את הקול שלה, הגבוה, הכאילו מאנפף. אבל זה קול שממקם אותה בספרה בינלאומית, לו רק היתה שרה באנגלית (או ערבית) ויוצאת לכבוש את הגלובוס. אי אפשר להתעלם מהנוכחות של הקול הזה, מהעוצמה האדירה שלה כזמרת, מהמנוע שאלוהים שם לה על המיתרים, מהיכולת שלה לחדור לאנשים ללב ולנשמה. וכשזה קורה, זה אדיר. למרות שלפעמים, למשל ב"החיים שלך נפלאים" או "טפטף הגשם", אתה מצפה שאיזו לחלוחית של רגש אמיתי תחדור את המסך האחיד שיוצא לה מהגרון.
שרית חדד לא משתוללת על הבמה, היא לא צריכה, הקול שלה עושה את זה עבורה, כל כך חזק וכל כך חודר וכל כך לופת. היא הולכת מצד לצד, שרה לקהל ונאלצת לאסוף מידיו בשעה וחצי יותר מתריסר זרי פרחים (ספרתי), שקיות במבה, מכתבים, הקדשות, (אפילו) טלית שבה היא מתעטפת ושאר מיני מתנות והצעות ("את זה אני לא מקריאה!", היא פוסקת לפחות פעמיים). היא מאחלת מזל טוב לימי הולדת וחתונות ומתמסרת, אבל שומרת על עצמה.
מאחורי שרית חדד מסתתרת שרה חודדטוב
כי מאחורי המסכה של "שרית חדד", זו עם השמלה המעוצבת, הבלונד הנוצץ, האיפור המושלם והבידור המלהיב והמרגש שהיא מספקת לקהל בנתינה גדולה, נשארה שרה חודדטוב, הילדה מחדרה, ואסור לשכוח אותה. שרה חודדטוב ההיא מתחבאת בחיוכים הקטנים ש"שרית חדד" מחייכת לעצמה תוך כדי שהיא שרה. החיוכים האלה מספרים את הסיפור של הנערה שנכנסה לדמות הכוכבת, לתפקיד חייה, והיה לה כל כך טוב שם עד שהיא לא יכולה וכנראה גם לא רוצה להפסיק. מופקת עד הסוף, סופר-מלוטשת, מקצוענית עד אימה. וגם כששרה חודדטוב רוצה אולי לפעמים להפסיק - מלכת הפופ "שרית חדד" לא תתן לה.
הפיתרון של שרה הוא להתקרחן עם הנושאים של השירים, עם הטקסטים, עם ההומור, לשיר על פרחה במרצדס ואחת שמזיזה את החזה, להשתגע, להביא מעצמה כמה שיותר לתוך שרית, להיכנס ברווחים הקטנים שמשאירה לה הדמות ומתוכם לקרוץ לנו, להגיד לנו - אתם הרי יודעים שזו הצגת פופ בידורית וממוסחרת, אני אבדר אתכם, אתם תעשו ממני מפורסמת ועשירה, זמרת העשור, ואני אמשיך לחייך לעצמי את החיוכים הקטנים בזמן שאתם מעריצים אותי.
ההערצה לשרית חדד היא כזו ששמורה לאלילי נוער, ו"שרית חדד", ככוכבת פופ לכל המשפחה, היא (בניגוד לשרה חודדטוב) לנצח הילדה הטובה, הבת של השכן ממול, לנצח בת 18, לעולם טרייה, נוצצת תמידית, בלונדינית, עם קול נוצץ וצליל בלונדיני-עד, סינדרלה לכל החיים.
