העיתונאי רינו צרור מפרסם את הספר "שחור" על חייו ומותו של הזמר זוהר ארגוב ז"ל. הספר מבוסס על עדויות שאסף צרור בחודשים לאחר מותו של ארגוב, שכונה בפי מעריציו "המלך" ונחשב עד היום לאחד מבכירי הזמרים בתולדות ישראל ול"מלך המוזיקה המזרחית".
את העדויות שאסף צרור מפרסם כעת, כ-25 שנה אחרי מותו של ארגוב. לדבריו: "את העדויות החמות והכי אמיתיות אתה מקבל באותו הרגע, לפני שנולדים המיתוסים. עכשיו העדויות מובאות לא כמות שהן, אלא בתמצית הדברים שלהן, אבל עם אותה השפה ואותו התחביר. למשל דיברתי עם אמו של זוהר, יונה, שהלכה לעולמה לפני הרבה מאוד שנים, אז לשמוע את האופן שבו היא אומרת 'חיתנו אותי בפרוטה, קידשו אותי בפרוטה', זה מעניין".
אלירז: "אני ישר הלכתי לקרוא את העדויות מהמשפט ועל החברה שוש.
צרור: "שוש עמרן, זה סיפור אהבה קורע לב. אני מנסה לספר את הסיפור של זוהר ארגוב. מוטרף לחשוב שאין שום ספר על המדף שמספר על זוהר ארגוב או על התקופה שלו בכלל. זה הסיפור של המוזיקה המזרחית מתחילת ואמצע שנות השבעים, כל הפריצה שלה. זה מגיע לזוהר".
"זוהר היה פנומן, מלך, אבל הוא סימן אירוע הרבה יותר גדול מאשר הוא עצמו"
אלירז: אהבת אותו? פגשת אותו? לא היה שם בן אדם כזה מדהים.
"לא פגשתי אותו כאדם. ראיתי אותו בכמה הופעות, חלקן טובות וחלקן טובות פחות. אני לוקח את העדויות האלה כי אני מעריך את האיש מאוד. אני מזהה בזמן העדויות שמדובר בפנומן, במלך, ומישהו שמסמן אירוע שהוא הרבה יותר גדול מאשר הוא עצמו. זוהר, כל מה שרצה זה לשיר, לשמח ולענג את הקהל. זמר אצל יוצאי תימן זה משהו כבד משקל, וזה כל מה שהוא רצה".
אלירז: ומה עם תהילה, כסף, בחורות, בית?
צרור: "זה מוצרי לוואי, ביי פרודקט. הוא קודם כל רצה לשיר ושאתה תאהב את השיר שלו, וזה הכי דרמטי".
למה הוא הלך לכיוונים אחרים?
צרור: "למה הוא נפל אתה שואל? אתה יודע איזה קשה היה להחזיק מעמד במצב שלו? אני לא יודע כמה אנשים היו מצליחים".
"זוהר עשה את ההחלטות שלו, שהיו לא טובות"
אוחובסקי: אהובה עוזרי מספרת שהיא לימדה את זוהר לשיר, כי הוא עשה חיקויים של מישהי תבורי.
צרור: "כן, שהוא בא אליה עם מבטא תימני זקן מהכפרים והיא אמרה לו אל תחקה את שימי תבורי, ולימדה אותו את הסלסול, את ה'אולה' הספרדי. באופן טבעי היא המורה הראשונה שלו. הוא בא אליה עם האוטו צבע שלו, אוטו טיח, חאפר לאללה, בורח מהעבודה".
אוחובסקי: אמיר בן-דוד שכתב את התסריט לסרט "זוהר" אומר שהספר שלך לא רציני.
צרור: "הוא גם כתב שקשה לקרוא את הספר. זה חומרים של מטרנה. אני עושה את מה שאני יודע. מה שהוא אמר זה מצחיק, זה מביך".
אלירז: זוהר היה קורבן?
צרור: "לא, מה פתאום. קורבן של סיטואציה בוודאי, אבל הוא בוגר, הוא ילד גדול, הוא ילד מוכשר, הוא מגיע למצבים שיש לו ביד הרבה מאוד כסף והוא עושה את ההחלטות שלו. לכל אורך הדרך הוא עושה את ההחלטות שלו, וההחלטות שלו לא טובות".
"זוהר לא היה עבריין"
-זוהר היה עבריין, למה "מלך"?
צרור: "הוא נולד בשנת 55' בשיכון המזרח. באותו זמן זו פריפריה, אללה יסתור. מה זה 'עבריין', ששיחק סנוקר ועישנו ג'וינט? הוא לא גנב כסף, הוא לא הרביץ לאף אחד, הוא לקח סמים".
אוחובסקי: רינו, אל תנקה אותו, הוא ישב בכלא על אונס.
צרור: "הוא לא עבריין, זה הכל. אני נתתי בספר לא רק את עדות האונס, אלא יש בספר את כל רצף התיק הפלילי שלו במשטרה, נכון? בגיל 15 הוא נגע באיזו קופה קטנה. מי שמכיר את הוויי הזה יודע. אני הייתי מנהל מוסד לעבריינים ומי שמכיר יודע שלקחו פ ולקחו פה אבל זה לא הווייה עבריינית, זה לא דמות של עבריין, הוא הרבה יותר נגרר. הוא עשה את הבחירה שלו. להיות ילד מוצלח בכונה ולא לעזוב אותה... זוהר העדיף את הבית, את השכונה, את הבר, ולא את העולם הגדול. כולם זיהו את הכישרון שלו והציעו לו ללכת לבית ספר 'בויאר' בירושלים. כולם רצו שייצא מהשכונה והוא לא רצה. זה הכל הוא. וזה יצא כמו שזה יצא. כואב הלב, כי הוא נשרף".
אוחובסקי: מה יש בספר שאף לא זוכרים להגיד על זוהר?
צרור: "עד כמה אהבו אותו, אנשים ספציפיים. עד כמה הוא יצר חיבור אצל יהודה קיסר, אצל שוש עמרן".
אלירז: אולי היום עם פסיכולוגים ופסיכיאטרים זה לא היה קורה לו ולא היה נגמר ככה.
צרור: "זוהר לא היה שותה כוס קפה שאישה אחרת הכינה לו כי פחד ממאגיות וכישופים, אתה רוצה שייקח כדור מפסיכיאטר? רק שורות. הוא היה סומך על המוכק ומשלם בערימות של כסף".