היום הזה צפוי להיות שגרתי … לא מצדיק אפילו טור ב-mako. אני פותחת את הבוקר במקלחת, מסתבר אחרי כמה דקות שיש מים קרים, מחפשת את מי להאשים ולא מוצאת, כי זו אני ששכחתי להדליק את הדוד. שותה קולה (בשום פנים ואופן לא משהו חם, כי זה עושה בחילות), ויוצאת לעבודה בבר של המלצרים המזמרים.
בדרך סיניה היחצנית מתקשרת נמרצת כאילו 8 בערב: "היום בשעה 11 ראיון טלפוני עם דיויד עזרן מרדיו קול רגע", מה שכנראה מתנגש לי בפגישה שקבעתי עם זוג שרוצה לסגור ברית. היום המשרד רגוע, אין יותר מידי טלפונים, והבוס בחופש אז בכלל חגיגה.
טוויסט קטן בעלילה כשנערה, בת 18 בערך, מגיעה למשרד (נשמע כולבוטקי משו) ואומרת שהיא רוצה להתקבל לעבוד אצלנו כ"מלצרית מזמרת". סידרתי לה אודישן ספונטני, הפעלתי את מערכת ההגברה, היא עולה לבמה, רועדת כולה, כמעט לא נושמת. "אל תהיי לחוצה, זה לא כוכב נולד ולא אודישן לתבוריס", אני מנסה להפיג את הלחץ באמצעות הומור לא שנון בעליל.
"מצפה לאיזה נס, שאיזה רוח של ריטה תיכנס בה"
"מה את שרה מאמי?" אני שואלת. היא מבקשת את השיר "עניין של זמן" של גידי גוב. לפי הבחירה אני מבינה שזה הולך להיות אודישן בעייתי, לא כי זה לא שיר יפה! באמת שזה אחד השירים היפים! אבל כל כך חרוש! כבר בשורה הראשונה אני שומעת שלצערי לא טעיתי, ושהיא לא מתאימה, אבל מצד שני כואב לי הלב, כי היא מזה חמודה, אפילו אחלה חמודה! "יש לך עוד שיר מאמי?" אני שואלת, מצפה לאיזה נס שאיזה רוח של ריטה תיכנס בה. "כן, שיר למעלות", היא עונה לי, וכאן אני מבינה שהסתבכתי וועל הבאחתי (אלו שירים מדהימים, באמת, אבל דייייי, זה שיר ישן מידי, אפילו השיר עצמו לא זוכר מי הלחין אותו, אז די!).
עכשיו אני נאלצת איך שהוא להגיד לה שזה לא מתאים, ושהיא לא התקבלה. איך זה קשה לי!!!, בערך כמו להגיד לחבר שלי שאני רוצה ממנו פסק זמן, ולא השוקולד (וואי בדיחה חלשה!). אין לי מושג - איך עדי לאון עושה את זה בכזו קלות? נגיד אני יותר על הטייפ של אייל: "תראי יש בך משהו, יש לך קול, את מתאימה, אבל לא תגיעי לבימת הגולן". אני מוצאת את עצמי מתנצלת איזה חצי שעה. ההיא כבר הבינה, קיבלה את זה, המשיכה הלאה בחיים ואני עדיין תקועה עם יסוריי מצפון.
"המצאתי סיפור לדיויד עזרן מרדיו קול רגע"
חמש דקות לראיון טלפוני עם דיויד עזרן מרדיו קול רגע. המפיקה של התוכנית מוודא שאני זמינה בפלאפון. מצאתי לי איזור שקט שאפשר לדבר בו, והתחלנו בראיון. "אז מה צליל, סינגל חדש ששמו תבחרי בדרך?", פותח השדרן. "כן סינגל רביעי התרגשות גדולה", עניתי. "יש איזה סיפור שעומד מאחוריי השיר?" הוא שואל. מה אני יענה לו, שלא?
בתכלס, אורן אורבך שהוא חבר טוב שלי, כתב והלחין את השיר, שמעתי את השיר והקלטתי סקיצה בלי לבקש רשות מאורן, אין סיפור, הכי פשוט. שמעתי שיר, התאהבתי, לקחתיֱ.
אבל הייתי חייבת לצאת עמוקה, אז המצאתי לו שהייתה לי חברה שנפרדה בידיוק מחבר שלה אחרי קשר של הרבה שנים, והשיר הזה נכתב עלייה במיוחד. הרבה יותר מרגש מלספר שגנבתי לאורן את השיר! גם מוציא אותי יותר טוב.
אז התרגשנו לנו שנינו מהסיפור, הוא איחל לי בהצלחה ונגמר הראיון בשלום.
"נבחרתי לשיר השבוע אצל דידי הררי"
במשרד מחכה לי זוג עצבני שקבע איתי ב11:00 וכבר 11:15. איזה פרצופים! מי שישמע רבע שעה איחור? חבל שפתחתי עיין כשאמרתי "יום שקט", מכאן העניינים רק התחממו. שעה 14:00 אני מוזגת לעצמי תפוזים מהבר, למראית עיין אווירה שגרתית מה כבר יכול לקרות? בחורה מוזגת לה! 35 שיחות שלא נענו, 14 הודעות אסמס, 5 הודעות קוליות.
סיניה באווירה צבאית כאילו נואמת לקראת כיבוש: "טוב החמ"ל מוכן, אני חילקתי כוחות, יש לנו שעה בדיוק כדי להיות שיר השבוע בתוכנית הכי מושמעת בארץ 'דידי לוקאלי', כל שצריך זה לייק, כל לייק משפיע, איש איש בלייקו יחיה". מרוב שהייתי בלחץ שכחתי לעשות לייק לעצמי! בזכות כוחותינו בצפון, דרום מזרח ובמערב זכינו לשיר השבוע! מרוב התרגשות נושי בא לי בחלום הלילה. (אבל למה לקפוץ ללילה? יש עוד יום ארוך!).
"אודי כהן היחצן מארגן לי השקה"
כבר אחה"צ, 17:00, לוקחת רכבת לתל אביב ישירות מהעבודה, פגישה בבית קפה תל אביבי עם אודי כהן יחצן מסיבות מהקודקודים בתחום, שאחראי על השקת הסינגל החדש שלי. וכרגיל מאחר ברבע שעה (הוא לא מתבייש?). "תראי אני עשיתי לכולם את ההשקה, יום הולדת לאביהו שבת, גולן אברהם בסינגל חדש, כולם...אנחנו נביא סלבס, אנחנו נביא הרבה יחצנים, אין דף של פייסבוק שאני לא יגיע אליו".
הוא מדבר והמחשבה על כל הטאררם הזה כבר עושה לי סחרחורת: "אודי זה מביך אותי כל זה..". הוא נועץ בי: "נו באמת, אני בחרתי שתהיה זמרת? את בחרת את זה! מה לעשות זה חלק מהעניין". "טוב תסדר את זה אתה, לי אין כוח". אנחנו סוגרים את הפרטים האחרונים ומתכוננים לצאת. אודי מתעקש לשלם, כאילו לא ירוויח את זה עליי אחרי זה :).
"חובי סטאר בונה לי תפאורה, וישן אצלי בדירה"
ב-20:00 נפגשת עם חובי סטאר, פליט כוכב נולד ,שבידיוק חזר מהגלות לאחר תקופה ממושכת שחי בלה לה לנד. חובי מופקד על התיפאורה לקליפ שעומד לצאת בפורים. מעבר לקול טוב, הוא טוב בהכל. אם זה סטיילינג, עיצוב אופנה, תיפאורות, הכל הוא עושה, הכל, היצור הזה. מתייצב בידיוק בזמן שקבענו בלבוש מוגזם כרגיל, כאילו אנחנו בגראמי!. הערב מרגיש לי נוצץ פתאום! אני שוכחת שרק לפני כמה שעות אכלתי פרצופים מזוג שהמליט. חובי מראה לי בנייד תמונות של תיפאורות שהוא התחיל לבנות, כולו מרוכז ודרוך בהסבר: " תקשיבי טוב, אני רוצה את זה ביזארי, את תהיה הליידי, אנחנו נביא לך דוגמן מהשורה הראשונה שיהיה המשרת, זה יהיה מהמם". ואני אגואיסטית: "חובי תביא לי סטרייט, מישהו חתיך, שיהיה אמין, חשוב לי הקליפ!".
22:00- אני בדרכי הבייתה, יחד עם חובי שבא לישון אצלנו בדירה. נהג המונית מבקש 90 ש"ח, ואני נותת לו שטר של 100: "קח את העודף". אחרי שנייה מצטערת על זה, אבל כבר אין דרך חזרה. חובי מגביר לי את תחושת החרטה, לוחש לי באוזן: "מה את מפגרת ממתי מביאים טיפ לנהג מונית?". ואני מנסה לשכנע את עצמי במחשבות של: "זה מצווה, הברכה תחזור אליי" או כל דבר אחר מטופש שיגרום לי לא להרגיש פראיירית בסיטואציה.
אחרי יום מטורף, רוצה להגיע לבית מסודר ושקט, להרגע לי קצת, לנוח, או אפילו לישון…פותחת את הדלת ורואה את השותף שלי שניר עם החברים לענייני רוק כבד. (חבורה של חברים לא מסופרים במיוחד, עם חולצות לא שלמות, ששומעים צרחות בליווי גיטרה, ילדי אור הירח משו). תמיד איך שאני רואה אותם אני כאילו בטבעיות נהיית יותר מגניבה, פתאום במקלחת אני שרה "מטאליקה" במקום לסלסל. באמת שלא בכוונה. בקיצור ו-4 שורות לפני סיום (לא כולל את פינת הטיפ לגבר), אני הייתי כל כך עייפה, והיה כל כך הרבה רעש בסלון, שאני לא צוחקת, ולא משקרת הפעם...אני וחובי ישנו עם אוזניות!!!! מי שמצליח להרדם ככה מקבל מה שהוא רוצה…לילה טוב!.
פינת הטיפ לגבר
להדביק כסף בחפלה זה הכי ברי סימון, אז אם אתה כבר מדביק לי שטר על המצח, שיהיה עם פרצוף של נשיא אמריקאי ויתחיל מסכום של 100.