כוכב ענק נולד

הבוקר, ממש עכשיו, כשאתם קוראים את המילים האלה, עומר אדם נכנס לכיתה באיחור של שתי דקות עם עיניים אדומות, קצת לא מאופס, והמורה שואלת אותו: "עומר, למה אתה מאחר?? איפה היית אתמול בלילה?! מה עשית??". "המורה", יגיד לה אדם, "היתה לי הופעה בקיסריה".

קהל מגיל 6 עד גיל 60

בגיל 17, כשמרבית חבריו עסוקים בבחינות הבגרות, עומר אדם עשה את מה שעד כה נחשב כבלתי יאמן. בגיל 17, ואחרי אלבום אחד בלבד, הוא מילא אמש את אמפי קיסריה ב-3500 מעריצים, מגיל 6 עד גיל 60, כולל משפחות שלמות שבו כולם יחד, בהופעה שכל הכרטיסים אליה נמכרו, וכאלפיים איש, שניסו להשיג אליה כרטיסים, יאלצו להסתפק בהופעה השנייה שלו באמפי הלאומי, ב-6 ביולי.

להישג הגדול הזה הגיע עומר אדם מכמה סיבות, וכל מה שלכאורה שיחק כנגדו - שיחק בעצם לטובתו. הוא נתפס בעיני המעריצים כגיבור עממי, כסוג של מורד, כמישהו ששבר מסגרות, חצה גבולות, ניפץ מוסכמות. ראשית, הוא עף מ"כוכב נולד", הצליח למרות שעף, והראה ל"ממסד" ה"אשכנזי" של "ערוץ 2" שהוא יכול לפרוץ  גם בלעדיו, להוציא סינגל ראשון כשהחברים שלו לעונה בקושי סיימו את הגמר, ולהיוולד ככוכב גם בלעדיהם.

מילא את קיסריה כמעט בלי עזרה מהרדיו

שנית, הוא הצליח למלא את קיסריה כמעט בלי עזרה מהרדיו. הלהיט היחיד שלו שהיה גם להיט השמעות הוא "הופה", לפניו ואחריו הסינגלים שלו הושמעו, אבל לא ברמה של להיט - ההצלחה שלו באה מ"השטח" - מעשרות ומאות הופעות משך שנה וחצי בכל רחבי הארץ, מעוד בת מצווה ועוד מועדון לילה ועוד ערס-מוביל שמפוצץ את הדיסק שלו בקולי קולות בשכונה. כשהוא תקע בשופר המטאפורי והכריז "אני הולך לקיסריה" – כל אותם אלה שנדלקו עליו באותן הופעות התייצבו לדגל, כי  נשבו בקסמו, והם הגיעו אמש מהדרום והצפון, מכל הארץ.

שלישית, עומר אדם הוא כוכב פופ שנמצא בגיל של מרבית הקהל שלו, ממש כמו אביב גפן לפני 20 שנה. הוא עשה את זה בגדול כשהוא עדיין תלמיד בבית ספר, והסיפור הכי שחוק עליו הוא סיפור החזרה ממועדון בארבע בבוקר וההשכמה בשבע לכיתה. לא סתם הסרטון שפתח אמש את המופע הראה את אדם יוצא באמצע שיעור, תוך כדי שהמורה מדבר, כדי להיכנס לרכב ספורט חדש ונוצץ שכל תיכוניסט חולם עליו ולאסוף את הנגנים שלו בדרך לקיסריה - עומר אדם הפך לכוכב נוער, לדמות שאלפי מעריציו הצעירים רואים בה את השיקוף של עצמם - הבנים רוצים להיות כמונו והבנות כמובן רוצות אותו.

"בואנ'ה, אני לא מאמין שאני מופיע בקיסריה"

ואסור להקל ראש בהישג הזה. רגע לפני ההופעה, מאחורי הקלעים, אדם עוד אמר "בואנ'ה, אני לא מאמין שאני מופיע בקיסריה". כי הקושי פה הוא קודם כל מנטאלי. כזמר ברור שהוא תותח, להיטים יש ומעריצים יש לו, אבל זה לא קל לנער שרק לפני שלוש וחצי שנים חגג בר מצווה לעלות בקיסריה המיתולוגית מול 3500 איש מבלי להתעלף. ועומר אדם של המופע הזה היה רחוק מלהתעלף. ההפך. ככל הערב התקדם, ז'קט החליפה ירד, הלהיטים זרמו בשרשרת, הרקדנים רקדו והמעריצות צרחו - אדם השתחרר, התעשת, זרם. בשליש האחרון של המופע הוא הפעיל יותר את הקהל, עודד אותם, "הרים" אותם, ואפילו הצליח ליהנות בעצמו. הבעת הפנים המרוכזת, המפוקסת, החלה לפנות את מקומה לחיוכים. העמידה הקפואה הפכה לפיזוזים.

מקטע הפתיחה הרועם של הלהקה בהתחלה (עיבודים וניהול מוזיקלי של יעקב למאי) ועד ההדרן "לילה קר" בסיום - ההופעה הזו נדמתה כשיא אחד ארוך ומתמשך שבו אלפי אנשים שרים את כל המילים, רוקדים, מתרגשים ומתפניים. הוא פתח עם ההמנון הרומנטי "מאושרת", והמשיך ל"ממעמקים" - הקאבר לעידן רייכל. בשני השירים האלה סבל מיקרופון השירה שלו מתקלה מביכה, שנבעה כנראה מעודף חיבורים של גופי תקשורת לקונסולת הסאונד (איך שוב התקשורת אשמה). אחרי שני שירים שקטים הגיע בליץ משולש קצבי עם "את בליבי", "מליון נשיקות" והשיא של "בניתי עליך". בשלב הזה כל מי שיכול לרדת לאורקסטרה כדי לרקוד עושה את זה, וכל מי שיכול לעמוד על הכיסאות מבלי שהמאבטחים יורידו אותו מצפצף על ההוראות.

בסוף השיר קיסריה שואגת לו: "ע-ו-מ-ר א-ד-ם!"

אדם חוזר לרומנטיקת החתונות עם "חוזה בנשמה" ואז מגיע לשיא נוסף עם הקאבר ל"אבא" של שלומי שבת. כשהוא צועק "אבא!" הקול שלו מגיע לשלב המצמרר והקהל שר איתו ובמקומו בנאמבר עוצמתי עם עיבוד בומבסטי, שהופך שיר אישי ומרגש להמנון אצטדיונים. ושוב הוא רומנטי עם השיר החדש "קרוב אלייך", בלדת פופ שהקשר שלה למזרחית היא רק הסלסול בקול, אותה הוא מקדיש לחברתו נוי אוחיון שקורנת בקהל. גם השיר הבא, "להיאבד ברוח" הוא ממש לא מוזיקה מזרחית, אלא נאמבר רוק מבוסס גיטרה חשמלית, אליו מצטרפים אדם עם סלסול בווליום היסטרי ממיתרי הגרון ורקדניות שעולות להקיף אותו. בסוף השיר קיסריה שואגת לו: "ע-ו-מ-ר א-ד-ם!".

אבל כל זה היה רק חימום לפני הלהיט "הופה", שזוכה במופע הזה לנאמבר הופעה אדיר - השיר היווני העוצמתי מהאירוויזיון, להקה גרוזינית, אש במסכי ה-LED וזמר שיודע להרים את האלפים לריקודים סוערים, והופך את קיסריה לחפלה אחת גדולה; נאמבר שמזכיר בעוצמתו את "תגידו לה" של דודו אהרון עם רקדניות הליידי גאגא. זה אמצע המופע ואחרי השיר אדם יורד לנוח בזמן שלהקת הרקדנים הגרוזינית נותנת נאמבר משל עצמה.

שוב שני שירים שקטים ואחריהם הפגזה משולשת

כשהוא חוזר, אלה שוב שני שירים שקטים בפתיחה - "נעתי בתוך מעגל", שגם הוא בכלל לא שיר מזרחי, אלא בלדה הכי "ישראלית", בגוון "רוסי" אפילו, עם ספסל לבן, פנס בודד מעליו ורקדנית הכי סקסית - סצנה שאדם משחק עד הסוף לפי הוראות הבמאי תמיר קמחי. השקט השני הוא "מת לחבק אותך", שמחזיר אותו למזרחית הפשוטה שלו, עם דיאלוג בין הסלסול לבין סולו כינור. אדם מחובר רגשית לשיר הזה שר אותו מהנשמה, מצליח לייצר רגש ומקבל מהקהל פרחים.

שוב אחרי שניים שקטים מגיעה הפגזה משולשת של שלושה קצביים: הלהיט הגדול "נמס ממך", שמתחיל רגוע ואז מתפוצץ עם הרגיסטר המטורף שיש לאדם בקול, מרים את קיסריה, מטפס עד סולו דרבוקה כשכל הקהל שר איתו ומיד מתחיל את הלהיט הבא – "קסם", הדואט עם איציק קלה שמבוצע כאן סולו, עוד נאמבר פצצה עם בי.פי.אמ גבוה, שילוב של דרבוקה חוגגת עם סלסולים מהגרון הקטלני של אדם ופאנץ' מוזיקלי חוזר על המילה "ק-ס-ם!". ב"לא תדעי דמעה", השלישי בשרשרת, אדם מתחיל להתפנן ולרקוד, ליהנות בעצמו מגודל המעמד.

האחים רועי וגל במקום איציק קלה

גם השיר הבא, "אבא נשמה", שיר הודיה לאלוהים, הוא של איציק קלה, אבל במקום לארח אותו מארח אדם את שני אחיו הצעירים – גל הקטן שמתחיל את השיר ורועי הבינוני שמצטרף. האחים הם גימיק נחמד, אבל גם אחרי שאדם מצטרף אליהם בעצמו עדיין הניגוד בין הגיל הרך שלהם למשמעויות הדתיות העמוקות של השיר גדול מדי. רגע לפני הישורת האחרונה מקבל אדם על הבמה אלבום פלטינה על 40 אלף הורדות לסלולר של אלבום הבכורה שלו – הישג נאה לכל הדעות.

שני הלהיטים הבאים "נצח לצדך" ו"אל תבכי" לא מספיק חזקים כדי להביא את המופע לשיא חדש, ויש להניח שאחרי שיצבור להיטים נוספים ויוציא עוד אלבום אדם לא יזדקק להם בהמשך. אחריהם הוא מפרגן לעופר לוי וקבי פרץ במחרוזת משירים שלהם, שמגיעה לשיאה עם הדאנס-האוס הפרצי של "את כמו אש" וקיסריה צוהלת כשאדם עובר להאוס אצטדיוני כדורגל. ההדרן הראשון, ביצוע נוסף ל"בניתי עליך", מגיע מבלי לרדת מהבמה. אחריו הוא נותן את "לילה קר" וסוגר את הלילה.

תופעה ייחודית; עשוי להגיע לשפיץ

עומר אדם הוא תופעה ייחודית לא רק בז'אנר שבו הוא פועל, אלא במוזיקה הישראלית בכלל. ההיווצרות שלו ככוכב אמיתי שממלא את קיסריה בגיל 17 היא תוצאה של הצונאמי הים תיכוני, אבל גם של היכולות שלו כזמר ופרפורמר. אם הוא ימשיך לייצר להיטים ולחרוש את הארץ, אם האופנה המוזיקלית תישאר כפי שהיא ואם הוא לא יקרוס מנטאלית מההצלחה - הוא עשוי להגיע לשפיץ של הטופ, ויותר מהר ממה שחושבים.

• יעקב למאי
• עומר אדם