מאור אדרי בהופעה בקיסריה

כמעט שנה חלפה מאז המופע הראשון של מאור אדרי בקיסריה, שסיכם את שנת הפריצה בקריירה שלו. יהיו כאלה שיגידו שבשנה שחלפה מאז אדרי לא נהיה כוכב גדול יותר, אבל ביחס למה שקורה עם זמרים אחרים בז'אנר שלו, שחלקם ירדו מאוד במדדי ההצלחה וחלקם אף התרסקו ממש - לזכותו של אדרי יאמר שהוא ממשיך לעשות את שלו, ובעקביות. שלושת השירים שהוציא בשנה האחרונה - הדואט "אהבנו" עם רינת בר, "לא כואב לה" ו"כמו שאת", המשיכו את מגמת ביסוסו כזמר מצליח ומוערך, שמגיע למקומות חדשים, גלגלצ למשל. היציבות הזו, בנוסף לשיפור מקצועי כמבצע ולכך שהתחיל לכתוב, להלחין ולהפיק מוזיקלית חלק משיריו, הביאו את אדרי לקיסריה בפעם השנייה כזמר מוכח, שכבר זכה להישגים, וממשיך להתחזק כשמסביב אחרים נופלים.

עוד ב-mako מוזיקה:

אבל כמו שאומרת הקלישאה - החיים זה מה שקורה לך בזמן שאתה מתכנן תוכניות. פרשת שלושת הנערים הנרצחים הגיעה לקיצה העצוב בעיתוי הכי פחות מתאים מבחינתו של אדרי, ערב לפני המופע עליו עבד חודשים ארוכים בהשקעה של מאות אלפי שקלים. במצב כזה הוא לא יכול לבטל, מקסימום לשנות. זה לא שמישהו מהמעריצים שלו לא הגיע אמש להופעה בגלל האירועים, אבל התחושה היתה קשה - אף זמר לא רוצה לעלות לבמה שעות ספורות אחרי שנקברים שלושה נערים ובתקשורת מוכרז אבל לאומי לא רשמי. אף זמר לא היה מתחלף אמש עם מאור אדרי.

אלא שאדרי והצוות שמסביבו הוכיחו שהם בנויים מחומר מיוחד, וידעו איך להתגבר גם על הסיטואציה הזו. התוצאה היתה הופעה קצת מוזרה, שיכולה לקרות רק בישראל. הופעה שמתחילה בשיר התפילה החילוני "שמור על העולם ילד" של דוד ד'אור, שאין ישראלי שלא מוחה בו דמעה, עם תמונות שלושת הנרצחים על המסכים בצדדים, עם הכיתוב "גיל-עד, נפתלי ואייל - לעולם לא נשכח אתכם", ומסתיימת בשיר התפילה "בורא עולם", מלווה בזעקות "אנחנו יהודים גאים!" ו"הקדוש ברוך הוא אנחנו מאמינים בך!", כשבקהל מונף דגל ועליו כתוב "דם יהודי לא יהיה הפקר". ובין שני אלה שירי אהבה ודיכאון, פרידה ו"קרחנה", "יאללה יאללה", "אבבביי" ולב שבור. הופעה שהיא תמונת ראי למצב הישראלי הקיומי שנע כל הזמן בין עצב לשמחה, בין אופוריה לדיפרסיה. אדרי עמד בזה בגבורה, והקהל זרם איתו. צדק שלמה ארצי, כאלה אנחנו - הולכים לרקוד עם חיילים מתים בלב.

וגם בערב שכזה, שבו הוא עלה לבמה רק ב-22:20 כאילו ניסה לדחות קצת את הקץ, מאור אדרי לא מוותר על כללי הטקס שזמרי הז'אנר כבר הפכו לחלק בלתי נפרד מההופעות בקיסריה: 17 נגנים, להקת רקדנים ורקדניות (שבעיקר הפריעו), זרנוקי עשן, מסכי לדים מעוצבים, שידור חי ברדיו, צילום לערוץ 24, הצעת נישואין קצת מביכה באמצע (הארוס חיכה למאורסת חמש דקות עד שתואיל לעלות), בלדות שכולם שרים יחד ושירים מקפיצים שמרימים את הקהל מהכיסאות. לצערו, אדרי שכח להשמיט מסדר תחילת המופע את המחרוזת הפותחת, שמורכבת, כמקובל בז׳אנר, מנעימות מתוך השירים, אותה התזמורת מנגנת לפני הכניסה שלו. המחרוזת הקצבית והרועשת הזו נדחפה בתחילת הערב בין הקרנת תמונות הנרצחים על המסכים לבין הכניסה של אדרי עם השיר שהכין ברגע האחרון. אפשר היה לוותר עליה.

אדרי עולה נרגש, מתיישב על כיסא בקדמת הבמה, ומדבר על החטופים שנרצחו ועל העמידה של עם ישראל. כשהוא שר את "שמור על העולם ילד" עובר רעד בשורות שמולו. גם הוא מתרגש, אבל מתגבר, ובשירים הבאים יתברר שהוא מצליח לצאת מהבור שנכרה לו כאן, ומחזיק נהדר את קיסריה. כמובטח, מגיעה סדרת שירים שקטים: "כמו שאת", בלדה בסגנון משה פרץ, עם רקדן ורקדנית מאחורה ותזמורת שמנגנת טוב. הקול הגבוה של אדרי חולש מלמעלה, שר מדויק. יודע להרוות ברגש את המנעד שלו, אבל עדיין מעט טכני מדי.

"את עוד אוהבת" הוא שר יותר מדויק ממה שהלהקה שמאחוריו מנגנת, השירה שלו ברורה מתמיד, והרקדנים שממשיכים לנוע מאוריו פשוט מיותרים. אדרי זמר מספיק טוב וכריזמטי, והשיר הזה מספיק יפה, כדי להחזיק את הבמה ולהקסים את הקהל, גם מבלי נפנופי ידיים ורגליים ברקע, שעושים ממנו קצת זמר של בית מלון. ב"כאן בלעדייך" הוא מעלה קצב למיד-טמפו ושולף את נשק הדיכאון. הלהקה מנגנת עם צליל חליל מעצבן, שכנראה מגיע מהקלידים, כי שום חליל לא נראה על הבמה. אדרי שר נחמד, אבל חסר שפיץ בביצוע הזה. עד לקטע האחרון שבו הוא פונה אל הקהל שישירו איתו והעסק קצת מתרומם.

אחרי עשרים דקות הוא מוכן לדבר האמיתי, מוריד את הז'קט וצועק את ה"ערב טוב קיסריה!" המסורתי - קריאה שרינת בר ועדן גבריאל שיתארחו בהמשך יתענגו עליה מחדש כל אחד בתורו. הקצב והסלסולים של "הכל כתוב" מרימים את האמפי. אחרי שבועות של מחנק ועצב, הרגשות של הקהל מתפרצים החוצה, אנשים מחפשים להשתחחר, לשמוח קצת. וקיסריה התגעגעה. כבר כמה זמן שלא עפו כאן לשמיים צלילי דרבוקה, בוזוקי וחשמלית מסולסלת (לפחות מאז ההשקה של יהודה פוליקר), אבל בקיץ יחסית שחון בז׳אנר, כשרק אדרי, נרקיס, שבת וגולן באים לכאן - גם זה משהו. הוא זורם ל"לא פשוט (מי אוהב אותך?)", מרקיד בחפלה, וממשיך בטבעיות ל"גבר איטלקי", שמזכיר את "בחור רגיש" של דודו אהרון. הביצוע מעלה את הקהל עוד למעלה, עם שילוב מדויק בעיבוד בין פופ מזרחי עכשווי לאלמנטים ותיקים. צליל הקלידים מזכיר את האייטיז והמקצב קורץ לגזרת חיים משה.

אחריו מגיע הלהיט "לא כואב לה" ושוב פעם שתי רקדניות מיותרות על הבמה, אחת עם שמלה שחורה, אחת לבנה. אדרי לא צריך את זה. הקול של יציב כמו האבנים, אבל למרות החדות הטבעית הוא מוצא בו את המידה הנכונה של הרכות והנחמה. ואז מגיעה הצעת נישואין שהופכת לפארסה, כאשר הארוסה מבוששת לעלות. מזל שהיא אמרה "כן", אחרת היתה פה טרגדיה. אדרי נפרד מהזוג המאושר, שר את "האישה שלי", והקהל שר איתו. אחרי שני אלבומים ועוד קצת יש לו כבר רפרטואר של שירים והמנונים שכל המעריצים מכירים בעל פה. הוא נשמע כאן מדויק, אבל שוב - טכני מדי, ובכל זאת נוגע ברגש עם הקול והמילים.

את להיט הפריצה "לב קבור" מקדיש אדרי לסאבלימינל שיושב בקהל. הוא מתחיל בגרסה שקטה, יורד לקהל ומדליק את קיסריה עם "הראש נדלק" ("ידיים גבוה למעלה חזק"). חוזר לבמה ועובר לגרסה הקצבית של "לב קבור". שיר הדיכאון הטורקי הזה מקבל פתאום קצב תימני ספידי, ובהמשך מגיעות "עליות" שמזכירות את קובי פרץ. הם מנגנים כל כך מהר שעוד רגע נעבור בזמן. אחרי 40 דקות אדרי יורד וקריין מוקלט מציג את הנגנים, בהפסקת אמצע המופע.

אחרי שתי דקות אדרי חוזר עם חולצה יבשה ועם רינת בר לדואט "אהבנו". הם לא ממש מחוברים כמו זמר וזמרת ששרים יחד באופן קבוע, אבל המסגרת של הדואט מסתדרת והתוצאה סבירה. אדרי שוב יורד ובר נשארת ל"אם אתה הולך". היא נראית מצויין והרבה יותר חזקה ממה שזכור מאותו מופע השקה ברידינג. הקול שלה נמוך יחסית, עוצמתי, והיא משתמשת בו טוב. כאילו זמרת חדשה מול העיניים.

אדרי שוב חוזר ונפרד ממנה, לבמה מצטרפים הדיג'ייז עמית בלייז ושרון גל לנאמבר קרחנה של השיר "קרחנה", עם (איך לא) רקדניות שלבושות בברדסים שחורים. המיקס מחבר את השיר של אדרי עם "בומים" של האוס, הנעימה של ליגת האלופות ו-"Wake Me Up" של אביצ'י. בתיאוריה זה נשמע כמו סלט לא טעים. בפועל אדרי מפציץ את האמפי עם "למעלה נעוף, נעשה כאן טירוף, כל הלילה נשתגע.. בפסגת העולם נתפרע". ובאמצע הפארטי הוא צועק "אפטר פארטי!", בשיאו של נאמבר נצחוני, שמעיד בעיקר על הכוח ההפקתי של אדרי ועל היכולת שלו לבנות להיט.

"הגבר שכבש" שוב כובש את קיסריה בשיר שמביא אנרגיות חזקות. הקהל יורד מהטריבונות למעלה ומנסה לרקוד למטה, מי שלמטה מנסה להתקרב לבמה. הלחץ על המבאטחים גדול, וזו האינדיקציה הכי טובה לכך שהמופע הזה דופק כמו שצריך. אדרי הופך את הלהיט למחרוזת קטנה, ואז נותן את "ילדה גדולה", עוד שיר שמעיד על כך שמדובר בסוג של מכונת להיטי פופ ים תיכוני. מיד אחר כך עולה הזמר הצעיר עדן גבריאל לשיר איתו קטע קטן מ"לב קבור" (גרסה שלישית הערב), לצורך הגשמת חלום. מה לא עושים בשביל הטלוויזיה.

כשהילד מסיים אדרי יורד לשורה הראשונה, שר לאימו את "אמא" ומצליח לרגש. הוא מתבל במחרוזת שירי דיכאון, שמתחילה ב"מה קורה איתך" וזורמת ל"רוחות רעות", יפה שהוא לא שוכח את תחילת הדרך שלו בז'אנר הטורקי המתחדש. גם הקהל נהנה ושר יחד איתו: "וצועק וזועק, אז תעני! והולך ונופל, מר כאבי! אם תלכי, מי יקשיב עוד לליבי. אני אוהב אותך,יותר מאת עצמי!".

ולצד דיכאון יש גם שמחה והתלהבות עם השיר החדש "סלפי", שמצטלם על הבמה לקליפ מיוחד, כולל תמונת סלפי של אדרי עם חבורת הרקדניות. בשלב הזה הקהל כבר פורץ קדימה לכיוון הבמה, באורקסטרה עומדים על הכיסאות, מי אמר שלהיטי קיץ בסגנון אהרון ופרץ זה דבר פסול.

ומי שהדאנס לא סיפק אותו, מקבל את מנת החפלה שלו בשיר הבא "יאללה יאללה". על הבמה נבנית האמא של החפלות, ופתאום אדרי עוצר אותה בשביל להגיד תודות. ואז הוא מטיס מהפה את ה"אבבביי", בין עשרת הלהיטים הגדולים במזרחית בעשור האחרון, שזוכה לביצוע מהודק מתמיד, עם (כמובן) רקדניות. הוא חותך כמיטב המסורת ל"יום הרווקים", שוב ל"אבבביי", ושוב ל"רווקים". נאמבר אליפות.

השעון מראה חצות וחמישה. אדרי מוריד טורים, ושולח את הקהל הביתה עם תפילת "בורא עולם". הקלרינט מתפלל יחד איתו, הכינורות האנדלוסיים משלבים קלאסי וערבי, כמו כנפיים של שיירת מלאכים. מאור אדרי מתעטף בדגל ישראל צועק אנחנו יהודים גאים!" ו"הקדוש ברוך הוא מאמינים בך!!". סוף.

צילומי הוידיאו באדיבות: ערוץ 24, "נרטיבי הפקות"

המופע של מאור אדרי ישודר במלואו בערוץ 24 ביום שישי הקרוב, 4 ביולי, בשעה 18:15

מצאתם טעות לשון?