עשרים שנה לפחות עברו מאז הפעם היחידה שראיתי את ג'ו עמר ז"ל. הייתי ילד בן 7 והאירוע היה הילולה לסבי, האדמו"ר רבי יצחק אבוחצירא (ה"בבא חאקי"), אחיו הצעיר של ה"בבא סאלי". למרות גילי הצעיר והשנים הרבות שעברו מאז, דווקא את אותה הילולה אני זוכר במיוחד. רבבות הגיעו מכל הארץ לציון 20 שנה לפטירתו של מי שהיה רב העיר רמלה-לוד. התזמורת באולמי "דולפין" ברמלה כבר הייתה מוכנה וחיכתה לרגע הגדול, הרגע בו יעלה עמר לבמת האולם ויכבד את המעמד בשירתו. הזיכרון מעוצמת השקט ששרר באולם רגע לפני עלייתו של עמר לבמה מהדהד בראשי עד היום. למרות מאות האנשים שמלאו את המקום באותן שניות לא נשמע ולו צליל תועה אחד.
ואז הוא עלה, לבוש בחליפה אפורה עם פפיון אדום, משקפיים עבים וכיפה גדולה על ראשו, ופצח בפיוט "אשורה שירה לכבוד התורה" ותוך שניות, משקט מופתי, פרץ האולם בשירה משותפת והחל לשיר יחדיו את הפיוטים המפורסמים של המוזיקה האנדלוסית.
תזכורת חיה לתרבות המרוקאית המפוארת
עמר היה ידוע עוד במרוקו כפייטן מוכשר וזמר בחסד. נישא על גבי הצלחתו הוא עלה לארץ והחל לשיר באירועים של העדה, שמצאו בו תזכורת חיה לתרבות המפוארת שהשאירו מאחור. קסטות שלו נמכרו בשווקי הערים ונשים רבות היו מכינות את השבת כשהוא ברקע, שר שירים במרוקאית, מזמר פיוטים לשבתות וחגים, כולל כאלה שהפכו למוכרים בכל בית כמו "ברצלונה", "שיר השיכור", "ישמח משה", "שלום לבין דודי" ועוד.
_B.jpg "קובי פרץ קיסריה 5 (צילום: עודד קרני)")
לפני שנים ספורות, כשהוא חולה וקולו הנדיר כבר נפגם, ראיין אותו אביהו מדינה לסרט אודותיו לערוץ הראשון. למרות גילו המתקדם ומצבו הרפואי הקשה, התעקש עמר לשחזר את מסכת חייו, שהחלה בעיר קטנה במרוקו, המשיכה באולמות המפוארים בישראל והגיעה בשיאה עד לבמות הנחשבות ביותר באירופה וארצות הברית. באחד מרגעי השיר בסרט שרו הנוכחים פיוט מסוים באופן לא תקין, שרק אדם בעל הבנה מיוחדת ישים לב לכך. עמר הפסיק את השירה והסביר כיצד יש להגות נכון את המילה ובאיזה אופן מבטאים אותה, ולמרות שקולו לא היה צלול הוא שר את המשפט בצורה מדויקת והוכיח את מלוא כוחו וסוד הצלחתו.
בשנות ה-60' וה-70' עמר היה הנציג הבולט של הציבור הספרדי וממובילי המחאה נגד הממסד האשכנזי של אז. בהופעותיו וראיונותיו בתקשורת התריס נגד הקיפוח, לו זכה, לטענתו, מ"קול ישראל" והערוץ הראשון, כלי התקשורת היחידים באותם ימים.
נפטר בשנה בה ניצח מאבקו על מקומה של המוזיקה המזרחית בתרבות
עשרות שנים לאחר אותם מאבקים, הוא נפטר דווקא בשנה שמסמלת יותר מכל את הפריחה חסרת התקדים של התרבות והאמנות שהוא היה ממייסדיה. שנה בה נכנס לראשונה שיר בשפה המרוקאית לגלג"צ (שמעון בוסקילה עם " Min Nahar Li Mshhiti" מתוך "הפרויקט של עידן רייכל"), שנה בה זמרים מזרחיים כמו קובי פרץ, שאביו פטי היה פייטן לא פחות ידוע במרוקו, ממלאים את קיסריה וההצגה המרוקאית "חתונה בריבוע" בכיכובה של ריימונד אבקסיס, מהזמרות הגדולות של העדה, שוברת קופות. במותו יכול עמר ז"ל להתנחם בעובדה שמאבקו נשא פירות וכיום אותה תרבות היא חלק בלתי נפרד מהתרבות הישראלית.
טבע האנושות הוא לגלות את סגולותיו של אדם רק לאחר מותו. מספיק לראות את עוצמת האבל העולמי על מותו של מייקל ג'קסון, איש שבשנים האחרונות לחייו נחשב לבדיחה, על מנת להמחיש עד כמה זה נכון. ג'ו עמר לעומת זאת, קיבל במותו ובחייו את מלוא הערכה לה היה ראוי וייזכר אצל כולנו כענק מוזיקלי, פייטן מופתי ושגריר של כבוד לתרבות היהודית - מרוקאית בעולם.
מחרתיים, (יום שני), יציינו בעיר רמלה ארבעים שנה לפטירתו של סבי בהילולה גדולה ותהלוכת ספר תורה. דור הולך ודור בא, אבל זכרם של ענקים כמוהם לא ישכח במהרה.