לפני חודש וחצי יצא לתקשורת השיר "דרך השלום" של פאר טסי, ובאותו השבוע נכתב כאן ב-mako: "להיט סוחף, שירים הרבה במות וכפיים בחודשים הקרובים". היום, חודש וחצי אחרי, "דרך השלום" הוא מה שקוראים להיט-מדינה. מעבר לכמעט שלושה מיליון צפיות ביו-טיוב, הוא נהיה שיר מהסוג שכבר נדמה היה שלא מייצרים כאן, פורמט שרבים כבר קברו והספידו - שיר פופ קליט שמצליח לחצות מגזרים, גילאים, והבדלים תרבותיים. מהמכוניות של המעריצים הכבדים, עד להיפסטרים מתוחכמים מפלורנטין, כולם מזמזמים, כולם מצטטים, כולם רוצים לדעת האם השיר מבוסס על סיפור אמיתי, ומדמיינים מה הלך שם בדירה ההיא בינו לבינה, ממש קרוב לדרך השלום.
תחנות הרדיו האיזוריות זיהו את הפוטנציאל וחרשו על השיר. גלגלצ, התחנה הכי מואזנת בישראל, קלטה בזמן את הקטע והכניסה את טסי לפלייליסט, מה שהפך את "דרך השלום" לשיר הכי מושמע בישראל שבועיים ברציפות, בפער גדול (ואין כרגע בנמצא מועמד להחליף אותו בשבוע הקרוב). גם הרמיקסר הלאומי נוי אלוש, אחד שהאוזן שלו היא מדד מצויין ללהיטים, קלט את הקטע ומיקסס את "דרך השלום" עם להיט האייטיז "Big In Japan" של להקת "אלפאוויל", מש-אפ שדידי הררי משמיע בימים אלה מדי תוכנית. שלל אנשי תקשורת, שהקשר בינם לבין מוזיקה ים תיכונית הוא מקרי במקרה הטוב, נדלקו גם הם, והתחילו לנתח את הטקסט של השיר ולצטט אותו בכותרות, הפניות ושערים, ממנחם בן בטלוויזיה, דרך שער מוסף "7 לילות" האחרון בראיון עם שלום מיכאלשווילי, ועד פוסטים על גבי פוסטים בפייסבוק, שעוסקים בשיר באובססיביות.
אז איך קרה שאחרי סדרת כתבות בתקשורת, שטענה שהיום כבר כמעט אין סיכוי ליצור להיט-מדינה בישראל, הצליח פאר טסי לעשות את מה שאחרים מנסים ולא מצליחים? התשובה, אולי, אצל יוצרי השיר, אבי אוחיון שכתב והלחין, ויעקב למאי שעיבד והפיק מוזיקלית. "אני לא יודע אם מישהו אחר חוץ מפאר טסי היה יכול להביא ככה את הביצוע של השיר הזה למקום כזה של הצלחה", אומר אבי אוחיון. "הוא שר את השיר הזה כל כך טוב, והוא כאילו נכתב בשבילו. זה 'בראכה', זה הגורל של השיר. שילוב של שיר טוב עם זמר שממנף אותו והשיר ממנף אותו בחזרה. בעיני עדיף ששיר כזה יבנה את פאר טסי ככוכב, מאשר מישהו שהוא כבר כוכב יבצע אותו, כי אז זה לא חוכמה. השיר הזה מרים אותו וזה מגיע לפאר, כי הוא נסיך וקסם של בחור, ואני מאוד אוהב אותו".
הכותב אבי אוחיון: "אין לי סיפור אישי שעליו מבוסס השיר"
-איך נכתב "דרך השלום"?
"אני קודם כל מלחין. כשהלחן גמור אני יושב לכתוב לו מילים. לפעמים זה סיפורים שמתלבשים על המלודיה, כמו במקרה הזה. אבל אין לי איזה סיפור אישי עליו. זה לא שבגיל עשרים קרה לי מקרה כזה. הטקסט זרם לי עם הלחן, ובפזמון בא לי העניין של 'איזה חום' ומצאתי את החרוז של 'דרך השלום'. כבר כשהשיר נכתב אתה מבין שיש משהו חזק. המפגש של השיר עם פאר היה במזל. הוא בא לאיזה אולפן להקליט בכלל שיר אחר. ואמרתי לו: 'כתבתי אתמול שיר, בוא תעשה סקיצה'. כשהוא עשה את הסקיצה הבנו שיש פה פצצת אטום. אחרי שהשיר היה מוכן פאר רצה להוציא אותו כסינגל ראשון מהאלבום הבא שלו, השלישי, עוד איזה שנה. בסוף הוא התקשר לפני חודש וחצי ואמר לי שהוא מוציא אותו מחר כסינגל, לפני שיוצא האלבום השני שלו".
-אנשים מתעניינים בסיפור, רוצים לדעת מה בסוף קרה ביניהם. איזה "הפוך" הם שתו.
"ניתוחים של הטקסט זה הדבר הכי מפגר. אין מה לנתח בכזה טקסט. אני רואה את מנחם בן קורא את המילים ואני נקרע מצחוק. שמע, כתבתי לעומר אדם את 'שקט' ואת 'מודה אני', שבהם יש יותר מה לנתח. 'דרך השלום' זה שיר הכי פשוט, קליל, ישר לפנים. משהו מאוד רענן, מגניב, פופי. אני זוכר שאתה כתבת עליו - 'מי מהמעריצים של פאר טסי לא היה רוצה שיקרה לו דבר כזה', וצדקת, כי החבר'ה האלה, בערך בני עשרים, מי מהם לא היה רוצה שמישהי תגיד לו 'בוא, תשב איתי', ותיקח אותו לדירה. אז זה יצא ככה. אני בטוח שגם יעשו לזה קאברים לא מזרחיים".
-שמעת את המש-אפ של נוי אלוש?
"כן, שמעתי, דידי הררי משמיע אותו כל יום עכשיו. בעיני זה רעיון יפה שלא יושב בול, אבל מגניב לגמרי. מטורף שאנשים חושבים על דברים כאלה".
-אז תגיד, הוא שכב איתה בסוף?
"אל תצחק. בשנייה היה אפשר לעשות את השיר הזה טקסט של חזיה ותחתונים, אבל האיפוק יוצר סקרנות. לכן כתבתי 'זורקת לי מבט קטן, ללב נכנסת'. אתה מבין? הכל כזה חמודי. המילה שהפחידה אותי וחשבתי שבה אני מתפזר זה 'מדליקה מזגן'. זה היה נראה לי דפוק לגמרי. בסוף השארתי אותה. וגם את 'איזה לישון? הלילה לא עושים חשבון'. אגב, שים לב שזה סיפור שנוסע קדימה, ואז הפזמון השני חוזר אחורה לבית קפה. היה אמור להיות ש'היא מדליקה מזגן' יהיה הפזמון השני, אבל יעקב למאי הגאון סידר שהפזמון הראשון ייכנס עוד פעם, וזה היה נכון לעשות את זה. כי ככה כל המדינה שרה אותו".
יעקב למאי, מפיק ומעבד: "אלמנטים סו-קולד תל אביביים"
-יעקב למאי, ברכות על עוד להיט-מדינה, אחד מני רבים בקריירה.
"כן, השיר הזה כבר חוצה גבולות. בעיני יש בו כמה מרכיבים טובים, קודם כל הטקסט, שיש פה אלמנטים סו-קולד תל אביביים, המילה תל אביב, דרך השלום, טקסט צעיר וקולי כזה. הלחן מאוד מלודי ויש אלמנטים טיפה שונים משירים מזרחיים קלאסיים. המקצב, הטמפו יותר איטי משירי חפלה רגילים, והשינוי בקצב לוקח את השיר למקום אחר. ויש כאן זמר, פאר טסי, שאנשים כמוך מכירים כבר חמש שנים, אבל גלגלצ והאיזורים האלה עוד לא נחשפו אליו. הבלנד הזה יצר משהו חדש, שמדבר לכל מיני שכבות. פאר עצמו נותן בשיר ביצוע קולי מעולה, ועל העיבוד אני לא רוצה לדבר".
-ובכל זאת.
"בעיני לא חוכמה ללכת בעיבוד רחוק מדי, כי אז אתה יכול לפספס את הקהל שלך בתוך השיר. אתה לא יכול כל הזמן ללמד או לחנך את הקהל שיאהב משהו אחר ממה שהוא רגיל. פה היו כמה אלמנטים חדשים, אבל השיר לא חלוצי מדי ולא אוונגרדי מדי. אם זה היה עיבוד יותר רוקיסטי, רוחב ההצלחה שהוא היה תופס היה קטן יותר".
-כשאתה עובד על שיר כזה, ממה מתחילים?
"קיבלתי את השיר הזה כסקיצה עם שירה וגיטרה וידעתי מיד איך הוא צריך להישמע בסוף. זה כבר עניין של תחושות וניסיון. הפתיחה, המקצב, המעברים. שמעתי אותו בראש גמור, רק היה צורך לממש את זה. בעיני המכלול תופס את האנשים, ובכל האלמנטים יש רמה גבוהה. הלחן, המילים, השירה ברמה גבוהה מאוד".
-הוא שר בפזמון "בול" על המלודיה.
"שים לב שבבית הוא שר בשתי אוקטבות. יש חלוקה, שחלק הוא שר למעלה ואז למטה. יש פה משחק. הוא שר נמוך ואז שר גבוה ועובר מאחד לשני. המלודיה כל כך מצוינת שלא צריך לעשות סופר-וריאציאות, כי יש כבר אלמנטים בשיר שהם לא רגילים, אלמנטים שלא מצריכים שהוא ישחק יותר מדי עם המלודיה. איך שהוא שר את המלודיה, בדיוק ככה זה צריך להיות".
רשות הסיכום לשרית פרנקו, המנהלת של פאר טסי: "בעיני מה שהופך את 'דרך השלום' ללהיט זה הביצוע המושלם של פאר וההגשה שלו, ביחד עם מילים שמתחברות לכל אחד, והקצב שמקפיץ, שגרמו לשיר להיות פופולרי תוך זמן קצר".
-מה זיהית בפאר טסי כשבחרת לעבוד איתו?
"יכולות ווקאליות אדירות, כריזמה ענקית ונכונות לעבוד קשה".
-הוצאתם אלבום שני. מה הלאה?
"פאר טסי יופיע בהיכל התרבות בתל אביב ב-31 בינואר 2015, ולאחר מכן סיבוב הופעות בכל הארץ".