אשתקד, לראשונה בקריירה, החליט אייל גולן לפתוח קופות, ולנסות לחדור למעוז היוקרה של עולם המוזיקה הישראלי - היכל התרבות בתל-אביב. הכרטיסים נחטפו כמו פיתות באבולעפיה. מיד לאחר מכן פצח גולן במסע הופעות שכלל, בסופו של דבר, את חלומו של כל אמן מקומי, כניסה לקודש הקודשים, אמפי-פארק קיסריה.
ביום חמישי האחרון, בשיא הצלחתו ומעודד ממכירות והשמעות של אלבומו החדש 'זה אני', שב גולן לקיסריה לפתיחת סיבוב ההופעות של קיץ 2009. לצערי, בניגוד להופעה הבתולית והמרגשת בהיכל התרבות בשנה שעברה, הפעם יצאתי בתחושת החמצה.
_c_c.jpg)
_c_a.jpg)
נתחיל מהסוף. אייל הוא זמר אדיר, וירטואוז אמיתי, שמעטים מקבילים לו בנוף המוזיקה המקומי. הוא יודע להגיש את שיריו בצורה שתכבוש את הקהל למשך כל ההופעה. גולן עלה לבמה עם שפע של בטחון עצמי. הוא פלרטט עם הקהל כמו מאהב לטיני שלא ראה בחורה כמה חודשים טובים, תוך שימוש בכל עשרת הקבין של קסם שירדו לעולם וחולקו לו בלעדית. לפרקים הוא אף ריגש בצורה יוצאת דופן. כשרצה, גם הוכיח יכולת לגלגל את הקהל מצחוק. אבל, בכל זאת, למרות הקסם והריגוש, משהו לא עבד. בסיומו של הערב התחושה הייתה חסרה. ההופעה הייתה נחמדה, אבל יכלה להיות הרבה יותר טובה.
בראש ובראשונה, חוסר התיאום בינו ובין הנגנים, היה בולט ואף מביך. השינויים שנעשו בעיבודים לחלק מהשירים היו בעוכרי המופע. מדוע צריך לשנות קצב ולחן של שירים אלמותיים כמו "לוחמת"? שינויים בעיבודים יכולים להיות מוצלחים, אבל זה לא המקרה. השירים של גולן הפכו עם השנים להמנונים לכל דבר. השינוי בלחן שנעשה לחלק מהם, רק בלבל את הקהל, שלא הבין בשניות הראשונות באיזה שיר מדובר.
יחד עם זאת, דווקא אהבתי את העיבוד החדש ל'את שלי אני שלך", שגרסתו החדשה לא נופלת מהמקור ואף הצליחה להפוך אותו לשיר שונה לגמרי. הגרסה של גולן ל"אנחנו מאמינים בני מאמינים" הייתה מוצלחת לא פחות, ולראיה, דווקא היא סחפה את הקהל, והעמידה את כולם על הרגליים, אולי יותר מכל שיריו האחרים גם יחד.
הבדל גדול היה גם בחיבור של הקהל עם השירים החדשים שעדיין לא מקובעים בזיכרון ובתודעה, לעומת שיריו הישנים כמו "בשבילך נוצרתי", "לב של גבר", "אלוהיי" ו"צליל מיתר". אלו זכו לפופולאריות רבה יותר בקרב הצופים, ששרו יחד איתו, את כל מילות השירים, כעדת מאמינים בבית-כנסת, כשהוא החזן המנצח עליהם ביד רמה.
נקודה חלשה נוספת הייתה החיבור עם הזמרת רותי נבון שהתארחה במופע. כשלעצמה, נבון היא מקסימה אמיתית, אבל עם כל הסימפטיה והאהבה אליה, הקשר בין השניים לא היה מובן ולפרקים תלוש ומאולץ. ואכן, איזה קשר קיים בין נערת הרוק של שנות ה-70 ושירי הדיסקו של צביקה פיק לבין החגיגה המזרחית של גולן? לא ברור מה היו השיקולים בצירופה של נבון למופע, אבל עצם העובדה כי את זמן הופעתה ניצלו רבים לקפיצה לשירותים, היה צורמת ולא נעימה, בעיקר בשבילה.
למרות הכול, מוכרחים שוב לציין ולשבח את אייל, זמר מעולה, שיודע לגעת בלב הקהל בצורה מושלמת ולגרום להם לעבור ברגע אחד מענטוז סוער להתרגשות ודמעות. אני מאמין כי הקהל בסך-הכל נהנה ויצא בהרגשה כי קיבל תמורה לכספו, אבל את האנרגיות שהיו בשנה שעברה בהיכל התרבות, לא הצליח הפעם גולן לשחזר.
ומה עם אילנית, אתם ודאי שואלים. אז היא הייתה שם, ישובה כמו מלכה, במרכזה של השורה הראשונה, כשגופיה שחורה צמודה לגופה, זוהרת כהרגלה.
