רינת בר היא זמרת טובה ואחת היפות במוזיקה הישראלית. היא גם יוצרת מוכשרת שכתבה והלחינה כמה להיטים לעצמה, לרגב הוד ולאמנים אחרים. כל אלה הן תכונות מבורכות, אבל הן עדיין לא מספיקות כדי להפוך את בר לכוכבת. במופע ההשקה לאלבומה "חיכיתי לך" החדש והכפול, אפשר היה להבחין בנקל מה חסר לה, ומה היא צריכה לסגל לעצמה כדי להתקדם קדימה.
חיצונית הכל מתוקתק, בפנים חסרה נשמה
כשרינת בר עולה לבמת מועדון הרידינג 3 בנמל תל אביב היא לבושה בקפידה, נראית טיפ טופ, עם תסרוקת בלונדינית מהממת, שמלה מהממת לא פחות ומראה של בובת ברבי מושלמת. הלהקה שמסביבה, 12 נגנים, מנגנים היטב, יוצרים סאונד נקי, ערב לאוזן, מדויק, שמתאים לועדי עובדים שבאים להינות ממיינסטרים סולידי. הכל נראה מתוקתק, הכל נשמע ממוחשב, מדוגם. ברגע שההופעה מתחילה ובר פותחת את הפה היופי החיצוני משחק תפקיד פחות מרכזי והליווי של הלהקה מסביבה עוטף אותה באריזה יפה עם סרט ומגיש אותה כבונבוניירה מרשרשת. אבל כל זה קורה במעטפת, ומה שקובע הוא מה שבפנים, המהות, הנשמה, ופה הבעייה.
רינת בר היא ממוצא גיאורגי (פעם היו אומרים גרוזינית) והקול שלה במוזיקה המזרחית והים תיכונית מזכיר, אין מה לעשות, את הקולות של שרית חדד וג'ולייטה הקווקזיות. שלושתן משחקות במובן הזה באותו המגרש. במראה החיצוני בר גם מזכירה את ג'ולייטה והיא גם זמרת לא פחות טובה ממנה, אבל מנגד אין לה עליה יותר מדי יתרונות. חיפשתי וחיפשתי לאורך המופע כולו, שעה ומשהו, משהו שבו רינת בר נבדלת מחדד וג'ולייטה, משהו שהיא טובה בו יותר מהן, עזבו יותר טובה - משהו שהיא עושה אחרת, שונה, מיוחד, אישי, ייחודי - ולא מצאתי. ומעבר לזה - היא הופיע, אבל לא נגעה באמת, לא ריגשה, לא סחפה, לא הוציאה את הנשמה. היא לא גרמה לי להתאהב בה, בחלק מהזמן אפילו שעממה. לא היה לה את זה.
חלשה, מרוחקת, חסרת לחלוחית
קחו למשל שיר כמו "קדוש" מהאלבום החדש, שהיה אמור להיות ה"שמע ישראל" שלה. בשיר כזה שרית חדד היתה מעיפה לך את הבלוטה מהתריס, עושה לך חשק לקפוץ מהמזח של הירקון מרוב התרגשות. וזהבה בן, שגם היא לא בדיוק זזה על הבמה בטירוף בהופעות - רק עם הקול שלה היתה עושה לך צמרמורת, עור ברווז. בר מפספסת את "קדוש" לגמרי. היא נשמעת חלשה, מרוחקת, חסרת לחלוחית, וזה לא בגלל שהסאונדמן לא הגביר אותה מספיק ברמקולים, אלא בגלל שהיא מתוכנתת מדי, ולא שרה אותו כאילו חייה תלויים בביצוע, היא לא נלחמת על המוזיקה שלה, לא מתאבדת עליה, ומעדיפה לרדת באמצע ההופעה לחמש דקות, ולהשאיר את הבמה ריקה כדי להחליף לשמלה חדשה (שנראתה מזעזע, הכי עזה), מה את מנחה עכשיו את האירוויזיון או שבאת לתת הופעה במועדון?
ושוב, רינת בר זמרת טובה עם קול יפה ששרה סביר ויצרה כמה שירים לא רעים בכלל, וזה המון - אבל בזה זה בערך נגמר. כי האופן שבו היא מופיעה לוקה מאוד בחסר. היא לא מספיק כריזמתית, לא מספיק פתוחה וחמה, היא בקושי זזה על הבמה, רוב הזמן קפואה, כמעט משותקת, אולי אפילו חסרת ביטחון. לקחה לה אמש שעה שלמה של הופעה להתחיל להיפתח, להשתחרר, ליהנות, עד שבשירים האחרונים ובמיוחד בשניים האחרונים "אל תוותר" ושיר הנושא של האלבום "חיכיתי לך" היא הראתה ניצוץ מהפוטנציאל האמיתי שלה לכבוש במה. ולא מדובר במישהי שהרגע יצאה מתוכנית ריאליטי, אלא בזמרת שמופיעה כבר עשור שנים, אז איפה היא, למה היא לא קורית.
חסרים: כריזמה, רעב לכבוש ויכולת לרגש
אפשר להמשיך ולהזכיר בחירות רפרטואריות תמוהות כמו "תפסת פוזה וגובה" בימים שאפילו מושיק עפיה כמעט מתבייש לשיר את "אני לא זמין", ובזמן שקלאסיקה כמו "בתלם אוהבים" ואפילו להיט כמו "שמלת כלולות" נשארו מחוץ לרשימת השירים (ואני כבר לא מדבר על להביא בהדרן יציאה כמו "אחת מאלף"), אבל בשורה התחתונה לרינת בר חסרה כריזמה, חסר לה הדרייב של לעלות על הבמה ולטרוף אותה. היא פונה אל הקהל ומדרבנת אותו לקום ולרקוד, חלקם אפילו קמים (בעיקר במחרוזת טורקית ובמחרוזת "למה לא" ו"מאמי מאמי" שגם מרגול וליאור נרקיס שרים בהופעות וכבר יוצאת מכל החורים), אבל כשהיא מדברת אל הקהל רינת בר נשמעת כמו מדריכה בקייטנה של אגד, שמבקשת מהילדים לרקוד איתה אירובי בבריכה, רגע לפני שמחלקים את הארטיקים. מביך.
עם המראה שלה, הקול שלה והשירים שלה זה היה יכול להספיק לה לפני כמה שנים, כאשר את מספר הזמרות בז'אנר הים תיכוני אפשר היה לספור על כף יד אחת, ועוד היתה אצבע פנויה לאהובה עוזרי. אבל היום, כשמכל פינה צצות השרית אביטניות, האתי ביטוניות ונסריניות למיניהן, מה שיש לרינת בר פשוט לא מספיק. ומעבר לזה - חסרה לה התכונה הכי חשובה שהופכת זמרת לכוכבת - היכולת שלה לגרום לאנשים להעריץ אותה, להתרגש ממנה, להיסחף אחריה. אני מאוד מעריך את רינת בר כזמרת ויוצרת, אבל כמופיענית על במה היא יותר מזכירה בובת ברבי מזמרת עם דיסקט של מזרחית מאשר כוכבת אמיתית.