עומר אדם הוא הליאו מסי של המוזיקה המזרחית. בגיל 18 הוא מילא את קיסריה, בגיל 19 הוא הביא אלפיים חמש מאות מעריצים ומעריצות קנאים להאנגר 11, ואם היה מקום לעוד אלף היה מוכר עוד אלף כרטיסים. בכל הליגות שבהן הוא משחק כרגע – ליגת הצעירים, ליגת זמרי הנשמה-בכי – הוא מלך השערים כבר שנה שנייה ברציפות. אז תדמיינו מה הוא יעשה בגיל 24.
כוכב המוזיקה הצעיר הכי מצליח בארץ
המלעיזים נגד אדם (נגד כל זמר יש מלעיזים, תראו לי אחד שלא) יכולים להגיד עד מחר שמדובר בגימיק, בהצלחה רגעית של כוכב פופ, במישהו שלא יחזיק הרבה שנים, בזמר שהטקסטים שלו והמוזיקה שלו הם בגובה העיניים של הקהל - שידברו. בינתיים עומר אדם הוא כוכב המוזיקה הצעיר הכי מצליח בארץ. יותר מכל יוצא אחר של כוכב נולד בשנים האחרונות, יותר מכל רוקר עם גיטרה, יותר מכל בוגר "רימון".
כשאתה שואל חבר'ה מהקהל שלו למה הם אוהבים אותו הם מצביעים למעלה ואומרים: "אלוהים עשה שנאהב אותו, הוא נתן לו את הקול הזה". עם כאלה מעריצים וכזה חיבור שיש להם לאמונה - אין מה לעשות. והקול הוא באמת אחד הנתונים המרכזיים בהצלחה של אדם, אבל הוא גם אבן הבוחן שלו במעבר מקהל של חפלות ומוזיקה נשמה טורקית כבדה לקהל רחב ומקומות כמו ההאנגר, שאתמול, לרגעים, נראה כמו חפלה פרטית ענקית בחצר של הבית של משפחת אדם.
כשהוא מסלסל - אללה יוסטור ולהקתו
הקול הוא אבן בוחן, בגלל שאדם הוא זמר מז'אנר הבכי, מה שאומר שהוא חזק מאוד בלהיטים קצביים שבהם הקול החזק שלו עולה למעלה, הווליום גובר והוא מכה שוב ושוב בתקרה ובקירות. הוא גם חזק מאוד בפזמונים של הבלדות וכשהוא מסלסל (והוא לא מסלסל הרבה, לצערנו) - אללה יוסטור ולהקתו איזו צמרמורת. אבל כאשר צריך לשיר בשקט, עם רגש - הוא קצת בבעיה. לאדם אין (עדיין) מספיק רגש בקול כדי שהשירה השקטה שלו לבדה תייצר ריגוש, היא נשמעת שטוחה. הריגוש בבלדות שלו נוצר מההתלהבות של הקהל מהשיר, מהכוכב, מהטקסט, מהידיעה שעוד רגע יגיע הפזמון והוא יחרוט להם עם המיתרים האדירים שלו עמוק בלב שלהם - ולבינתיים זה מספיק. זה עובד. אדם מנצח, איכשהו, גם בבלדות.
אבל להופעה בהאנגר המעריצים באים בעיקר בשביל הUPרים, שירי החפלה והכפיים, הסתלבט והכיף, שירים שבשבילם אתה מוריד כוס עראק (במקרה שלי) או חצי בקבוק וודקה (במקרה של אחרים). אנשים באים למופע כזה בשביל האווירה של ה"שכונה", וזה היה הקו המנחה של עומר אדם במופע ברוב שלביו - לדחוף כל הזמן למקום השכונתי הזה של מסיבה, של חגיגה, של להעיף את התקרה. שוב ושוב הוא עודד את הקהל למחוא כפיים, לשיר איתו, קפץ באוויר, עבר מצד לצד של הבמה העגולה, וצעק :"יאללה, בואו נפרק את האולם!".
דוחף חזק לכיוון הקרחנה
מהצד זה נראה כאילו הוא המעודד הראשי של קהל במשחק כדורגל, אבל בפועל עומר אדם פשוט מופיע היום הרבה יותר טוב מאשר איך שהוא בקיץ בקיסריה. לא יאמן איזה שינוי חל בנער. הוא רוקד, הוא זז, הוא שורף קילומטראז', הוא בועט לקהל שלו בתחת פעם אחר פעם במטרה לייצר את אותו אפקט של "וואוו", כדי שאלפי הצעירים שבאו לראות אותו יעופו על ההופעה הזו עם החברים שלהם, מה שיסדר לו אביב של האנגרים וקיץ של קיסריות.
והקהל היה רעב לזה. בשתי הבלדות הפותחות "אל תחפשי" ו"מאושרת" אפשר היה להרגיש עד כמה הם חרמנים עליו. הבנות רוצות אותו, הבנים רוצים להיות כמוהו, וכולם רוצים שירקיד וירגש אותם. גם שיר השלישי, שיר הראיי "יום אחד", שיצר עם מנהלו אסף אטדגי, אדם עוד חימם מנועים, וה'בום' הראשון הגיע ברביעי, "נמס ממך", שהתחיל שקט, המשיך לסולו כינור ערבי והפך לחינגת אל-ג'זירה, רק כבש על האש היה חסר שם, כשכל הקהל שר: "אוהב אותך עד השמים, מאוהב בך בעיניים, אש בתוכי, אני נמס ממך". LMFAO לא היו שרים את זה יותר טוב. ואז הוא עובר במחרוזת ל"את בליבי", שמדלג בין האוס לבלאדי. זה הכי קובי פרץ, וזה עובד טוב.
"כי אין אחרת! כי אין אחרת!"
הבלדה "נצח לצידך" נפתחת בליווי שמזכיר את "טיפת מזל" של זהבה בן. אדם לא מנסה לרגש בניואנסים, אלא דוחף את השיר בעוצמה מהגרון החוצה כאילו הוא זמר רוק כבד, אבל במזרחית. לא תמצאו אותו דביק או מתקתק, אלא מנצח על הקהל ששר מכל הנשמה "כי אין אחרת! כי אין אחרת!". ויש גם סולו גיטרה חשמלית ותרועת כלי נשיפה בנוסח "הפרח בגני" להעצמת האפקט הדרמטי. ב"קרוב אליך", עוד בלדה, שוב הקהל שר איתו ובמקומו. הפעם אדם נשמע קצת יותר רומנטי בבית, אבל בפזמון הוא מחצין זעקה של כאב. לקראת סוף הנאמבר, ואחרי תרועת כלי נשיפה, הוא משחרר מהגרון את הווליום שהוא באמת יכול להגיע אליו, ומסלסל, ולרגע הקול שלו נוגע בשמיים למעלה ובבטן התחתונה למטה.
1_c.jpg "עומר אדם האנגר (צילום: שרון רביבו)")
עכשיו מגיע זמן הקרחנה. ב"ילד טוב ילד רע", שיר הנושא של האלבום, חיבור בין פופ ים תיכוני, האוס במשקל בינוני והקלטה של "I'm Sexy And I Know It", אדם והקהל שלו רוצים לקרוע להאנגר את הצורה. הוא קופץ והם קופצים איתו, בטירוף, ולתוך הבלגן משתחל פתאום סולו כינור ערבי. "לא תדעי דמעה" הוא פופ מזרחי, אבל עם טוויסט טורקי שעושה אתו שונה מהלהיטים של האחרים. אדם מפנה לסולו דרבוקה, ועושה הכל כדי שהקהל לא ילך לאיבוד, לא ייצא לו מהקצב. "מליון נשיקות" הוא דאנס שנשבר לבלאדי, ואדם עובד קשה כדי להתאים את הקול הכבד שלו לדאנס הזה, מה שמחייב אותו לצעקה. בינתיים הלהקה מנגנת מצוין, הקהל רוקד, והכל באמת סבבה. אבל אדם כל כך רוצה "שכונה" שהוא חותך באמצע הנאמבר ל"יום הרווקים" של עופר לוי ושריף, הקהל נכנס לאטרף, ואז אדם חוזר לשיר המקורי וכולם באוויר - הטריק שלו עבד.
כאילו נלקח מהקלאסיקה של זוהר ארגוב או עופר לוי
"נשבעתי לעולם" הוא שיר חתונות, שלא באמת מרגש, אבל בפזמונים הוא פותח וזה נשמע מיני-המנוני. "בואי עכשיו" נשמע כמו בלדה מזרחית שורשית, כאילו נלקח מהקלאסיקה של זוהר ארגוב או עופר לוי. אדם מבקש להוריד את האור ומהקהל להרים טלפונים סלולריים. מאות פלאשים מעירים את ההאנגר, הלהקה מפסיקה לנגן והקהל שר בקולי קולות. ואז אדם חוזר, עם כלי נשיפה בתרועה ארגובית, והתוצאה היא נאמבר שמחובר חזק לאופנת הרטרו העכשווית של המזרחית, וקהל שחולה על הקטע הזה.
"החיים הם דבש" נפתח עם "מכות" של כלי הנשפה (סקסופון, חצוצרה, טרומבון) במעין וריאציה קטנה על ג'אז, אבל השיר הוא מזרחי כמובן ואדם מזיע, מבקש שיפעילו מזגן (כאילו הוא במונית) וחוגג עם הקהל. זה המאני טיים שלו, והוא מגיש מחרוזת שמתחילה ב"קסם" הפאנצ'י, עוברת ל"תעשי לי את זה קשה", הסינגל האחרון שהוציא, ואז "למה לא" עם סולו בגלמה חפלאי ולקינוח "מאמי מאמי", מחרוזת שהתחילה חזק, קיבלה "בטן" באמצע והסתיימה סביר.
"יסמין" של "הפיל הכחול" בסלסול וברגאיי
וזו כבר הישורת האחרונה, בלי לרדת להדרנים. את "בניתי עליך" הוא מתחיל רק עם גיטרה, לאט, כמו מישל טלו ב"נוסה" כל הקהל שר איתו ואז הקצב עולה לבית ופזמון במיד-טמפו, עד שמשתחרר השסתום ולהיט המדינה עם הטקסט על הבחורה שהאבא שלה גנן והיא פרח משתלט על כל איזור הנמל. אפילו הארובה של רידינג שאלה מה נשתנה הלילה הזה. השיר שורף את ההאנגר כמו המנון אוהדים בדרבי או חשפנית במסיבת מתגייסים.
אדם מוריד הילוך עם שיר הנשמה המעט דכאוני "בלילה קר", אבל זה רק כדי לחזור ולהפגיז עם קאבר ל"יסמין" של "הפיל הכחול". הוא מסלסל אותו, צועק אותו, ואז עושה ממנו קטע רגאיי לפנים ושר רק עם פסנתר ועם הקהל. גם הנאמבר הבא הוא קאבר, ל"מלאת אהבה" של נתנאל לוי ורובי לוי וכל הקהל שר בטירוף (כי זה המנון מועדונים ברמת "לב קבור" של מאור אדרי), רק הם, אדם והפסנתר. הפינאלה הוא כולו "הופה", להיט הענק שבתחילתו אדם מפציר בקהל "בואו נשבור את האולם!", והם מתחילים להפיל שולחנות על הרצפה. הביצוע הוא אדיר, והשמחה באמת גדולה, כמו בחמישייה של מסי מול לברקוזן.
_c.jpg "קהל עומר אדם האנגר, צילום עומר (צילום: עומר אדם)")