חגיגות המימונה, החג השמח שהביאה לארץ יהדות מרוקו, מתחילות מיד עם צאת חג הפסח השני ונמשכות עד לערב המחרת. היום (שני), החל משעות הערב, יתכנסו הזמרים והזמרות בני העדה המרוקאית עם בני משפחותיהם, בבתים פתוחים לכל דיכפין, יברכו ברכת "תרבחו ותסעדו", ויחגגו עם מוזיקה מרוקאית, נגינה, שירה, צהלולים, ושלל מאכלי החג, כמו מופלטות, ספינג', ועוגיות מתוקות. כל מי שהגיע למימונה בבית מרוקאי יודע שהאירוח הוא כיד המלך, השמחה אמיתית, והמוזיקה היא נדבך מרכזי בה.
משה פרץ הוא מאלה שמקפידים לחגוג בחיק המשפחה. "כבר שנה שלישית שאנחנו במימונה כולם יחד אצל אחי הבכור", הוא מעדכן, "ומגיעים בסך הכל איזה 300 אנשים שעוברים ושבים. אני על הפיתות עם הלבנה, כי בעבר עבדתי בפיצריה אז אני יודע להכין את הבצק על מחבת הפוכה כמו העיראקים, אמא שלי על המופלטות המתוקות. זו שמחה ענקית ובשלישי בצהרים אני כבר בהופעה בקריות.
-אתה שר במרוקאית?
"לא, אני לא שר במרוקאית כי יש להקה מרוקאית לפני. אבל חשבתי השנה לשלב משהו קטן. בבית אנחנו שרים לאמא שלי את 'מאמא דיאלי', ואז שמים דיסק של להקת 'שפתיים'".
-מה הוא זיכרון המימונה הכי חזק שלך?
"תמונה שאנחנו אצל הסבתא שלי, אמא של אבא שלי, שרה, היינו מגיעים ואני כילד קטן כבר מגיל 8 עם הדרבוקה, בן דוד שלי עם המיקרופון והייתי מלווה אותו. היו נכנסים איזה 500 אנשים שעוברים ושבים, מתחילים מעגל סביבנו, אני מדרבק ושר, ומסביבנו כולם רוקדים, משמרים את האותנטיות של החג. אני זוכר את עצמי ככה במימונה כבר לפני 23 שנה ומרגיש זקן (צוחק)".
-גם מהצד של אשתך ירדן חוגגים מימונה?
"כן, מימונה יש גם מהצד של אשתי, אמא שלה עושה. אל משנה שעברה זה יחד, אנחנו מזמינים אותם אלינו. דע לך שזה באמת קשה לארח המון אנשים, זה המון עבודה קשה. מי שאורח נהנה אבל מי שמארח במקום להוסיף קלוריות הוא מאבד קלוריות, יורד במקום לעלות במשקל".
-אתה שומר במימונה, או אוכל מה שבא לך?
"אני אוכל בכיף מה שבא לי, כי אני מתאמן כל השנה ורץ, אז פעם בשנה אני מרשה לעצמי לאכול בלי חשבון. גם אם נמאס לאכול בשר פתאום אני מריח פחמים, אז אכלתי סטייק ופרגיות ויצאתי קילו יותר, אבל זה חג כיפי שאוכלים, נהנים, שמחים, כל האחים נפגשים, שרים קריוקי, פוגשים משפחה רחוקה שבאה לבקר, יש אחדות ואני נזכר בילדות, זה כיף גדול".
גם קובי פרץ פוגש את המשפחה במימונה, אבל במשפחתו מצב העניינים קצת אחר, מאז שאביו, הזמר ארמונד פרץ (פטי ארמו) נפל למשכב. "במימונה אני לא מופיע ועוד הרבה אמנים לא מופיעים,, אומר פרץ. "במימונה אני מעדיף להיות עם המשפחה שלי, כי אמא שלי בצער גדול בגלל מה שקרה עם אבא. אז המימונה תהיה אצל אמא שלי בבית. נעשה לה את הכבוד, שיהיה לה טוב ונוח. חשוב לי שכל המשפחה האחים יהיו חד במימונה, אז אמרתי למנהל של מאיר נחמני לא לסגור כלום. ברוך השם יש לי הופעות ביום העצמאות שלוש בערב ושתיים למחרת והופעות כל הקיץ. לא הכל בחיים זה כסף".
-אתה מאוד גאה בחג הזה.
"נכון, מימונה זה חג שלנו, של המרוקאים, מסורת של שנים\ הדלת תמיד פתוחה, מברכים 'תרבחו ותסעדו' שזה אומר תבורכו ותסעדו את הבית ואת השולחן. כולם מוזמנים לשמוח ולאכול, לא משנה מי אתה ומה אתה. אני חושב שאני אחד המרוקאים הכי גאים שיש, ככה חינכו אותי ההורים שלי שיהיו בריאים. גדלתי לתוך החמימות, המסורת, אני אוהב את העדה ואת החג שלה, המימונה, שהוא מעל להכל חג של אהבה ונתינה ככה אומרת המסורת".
-אתה מאוד גאה בעדה.
"אם הייתי בוחר להיוולד מחדש הייתי בוחר להיות מרוקאי. אני אוהב את העם הזה. המשפחה של אשתי הם הכי אשכנזים ואמא של אשתי כל שבת וכל חגים איתנו. חמי אומר שיש לנו את האוכל הכי טוב, והחום שיש לנו הוא משהו מיוחד במינו. אשתי, הבישולים שלה זה אוכל ספרדי ומרוקאי, דגים של יום שישי וסלטים".
-איזה שיר מימונה אתה הכי אוהב?
"באלבום החדש שלי שכבר עשה 20 אלף עותקים עשיתי את השיר 'יא מאמא' עם אבא שלי, שיר שמזכיר לי את היותי ילד קטן. ויש גם את השיר 'אלייך בא - אללה יא באבא'. אלה שירים שלא הפסיקו להתנגן בבית, בחפלות ובאירועים, ובמיוחד במיומנה. השיר עם אבא כשהוא היה שר אותו לבד היה מדהים. אם יש עכשיו מימונה, אני מאמין שבכל בית שומעים את השירים האלה".
-אתה אוכל הכל במימונה?
"קצת משמינים ואין לי בעיה עם זה. אני מטורף על מופלטות. אחרי המצות אני לא מוותר על המופלטות, אוכל איזה עשר מופלטות במימונה".
אתי לוי: "אני שרה במרוקאית הופעה שלמה, שולטת בשפה פרפקט"
הזמרת אתי לוי, בת למוזיקאי יוצא מרוקו, הגדילה לעשות והוציאה לפני כשנתיים אלבום שלם שכולו בשפה המרוקאית. "כאחת שגדלה בבית מרוקאי אני מתחברת לכל הז'אנר, על כל המשתמע מכך", היא אומרת. "אבא שלי היה מוזיקאי וזמר ומנגן על כל כלי הנגינה. הוא היה מופיע בחוץ כשהייתי ילדה וממנו ספגתי את השמחה והמוזיקה. אבא שלי היה שר בתוך הבית שירים במימונה, שהיה שר עוד במרוקו. שירים שפחות מוכרים בקהל הרחב אבל העדה מכירים כמו 'יא כזרחי' שזה ה'אינתא עומרי' של המרוקאיים, שיר כאב וסבל, וגם 'ווז'דני', 'מימותנה וימות חביבי'. אבא שלי היה מתמקד בשירי השמחה והכיף, וכולם היו יחד יושבים ואוכלים. אמא שלי היתה מכינה שולחן מאוד גדול, מלא כל טוב, מופלטות ופירות ממולאים, ריבות וקונפיטורות מפירות וירקות. זה זיכרון ילדות של הרבה מאוד שנים".
-מתי את התחלת לשיר במרוקאית?
"הייתי שרה עם אבא מאז שהייתי קטנה. כשהלכתי להיות זמרת, בשנות ה-90', נכנסתי לזה יותר, רציתי להתמקד בזה יותר. בהופעות היו מבקשים מרוקאית ובהופעות במימונות שהייתי מופיעה הרבה הייתי שרה רק במרוקאית. אני דוברת את השפה על בורייה, כי בבית היינו מדברים מרוקאית עם אבא ואמא, ובבית ספר עברית.
-וכזמרת מקצועית?
"כזמרת אני אוהבת לשיר הכל, ואני שרה הכל, 'יאנא פי', 'אללה שרז'לי', שירי הכלה 'ערוס וערוסה', 'אהלן וסהלן', 'ללה חדוז'ה', המון שירים. הוצאתי אלבום שכולו מרוקאית, תשע רצועות, שירים ומחרוזות במרוקאית. אני שרה בערבית, בעיראקית. אני יכולה לתת במימונה מופע שלם. כמו שיקרה הערב בערוץ 24".
-כזמרת במה זה שונה לשיר במרוקאית?
"אני לי יש את המבטא, אני משמרת את השפה, כי אני באה מבית שדיבר מרוקאית. אם תשמע זמרים אחרים זה נשמע מרוקאית עילגת, המילים לא תמיד נכונות והמבטא לא מדויק. אני מאוד חשוב לי לשיר ולהגיד את המילים נכון. אם לא אשיר את השפה כמו שצריך אני אעשה בושות, זה בושה לעדה. כאחת שבאה משם, למרות שלא נולדתי וגדלתי במרוקו, החלום שלי לנסוע למרוקו ולראות איפה ההורים גדלו, מאיפה הם באו. ואני כבר עובדת על עוד אלבום בשפה המרוקאית".
-איך את חוגגת השנה?
"היום אין לנו הורים, ואנחנו עושים חגים ביחד כל פעם אצל מישהו אחר. בחג הראשון של פסח הייתי אצל אחותי הקטנה ויש לי אח ששר והיה מתופף בדרבוקה, והיה מופיע עם אבא שלי. בחג הזה נזכרנו בשירים של אבא, הוא תופף ושרנו, והיה מה זה כיף. זה מעלה זיכרונות יפים כאלה".
-מה את אוכלת במימונה?
"מטבעי אני אחת שלא אוהבת הרבה מתוק. זה לא בגלל שאני שומרת. פשוט הרבה מתוק עושה לי בחילה. המרוקאים עושים את הדברים המיוחדים והכי טעימים, אבל אני לא יכולה לאכול הרבה, רק לטעום וזהו. מופלטה אני אוכלת נקייה, בלי דבש, בלי חמאה, בלי כלום".
אתי ביטון: "לא מוותרת על מופלטה בבית לפני ההופעות"
גם אתי ביטון שולטת בשירים מרוקאיים שספגה מהבית. "אני שרה את 'יא מאמא' בהופעות, ובשנה האחרונה יש לי את השיר שלי 'רק לאמא' שצורחים לי ישר מהקהל. אני לא מוותרת עליו, הוא מלווה אותי כל השנה ואני הולכת לשיר אותו במימונה, כי זה חג שכולו משפחה אחת גדולה".
-את מופיעה במימונה?
"כן, בשנים האחרונות אני מופיעה ביום הזה, אבל לא מוותרת על מופלטה לפני, וסיבוב בתים עם ההורים שלי. השנה אופיע בערוץ 24 בערב המימונה. ביום שלישי אני מופיעה בבית שמש בצהרים. ביום רביעי בקצרין בצפון להמשך החגיגות".
-מה הוא שיר המימונה החביב עליך?
"אני אוהבת מאוד את 'יא רייאח'. אני שרה בהופעות שלי מחרוזת מרוקאית ולא מוותרת עליו. זה להיט מאוד גדול שכולם מכירים וכל המרוקאים עפים באוויר. כזמרת מרגש אותי באופן אישי לשיר שירים מרוקאיים. את השפה למדתי מהבית, מסבתא ואמא שדיברה איתה. המוזיקה תמיד היתה בבית, שירים של המסורת, בית מאוד מאוד שמח, זה בא משם. זה מרגש אותי בתוך ההופעות שלי פתאום להביא משהו מהבית, תחושה אחרת, זה כיף אחרת".
"על הבמה אני נזכרת במשפחה שלי ובהורים שלי. המבטא שיוצא לי נשמע אותנטי, כי שמעתי את השפה כל החיים. אותי זה לא מפתיע, אבל אנשים בהתחלה בשוק. אני זורמת עם זה כמו כשאני שרה בעברית".
-מה הזיכרון הכי חזק שלך ממימונה
"המימונה הראשונה עם השיר הראשון שלי 'פתגם סיני'. זו היתה בין ההופעות הגדולות הראשונות שלי. שרו את השיר בצורה מטורפת ולא הבנתי מה קורה. התרגשתי מאוד, הפסקתי לשיר ונתתי לקהל. לא הבנתי מה קורה. זה היה שיר ראשון והייתי מאושרת".
מרגול: "במרוקו הערבים היו באים ליהודים, נכנסים לביתם"
"את המימונה הביאו לארץ יהודי צפון אפריקה בראשם יהדות מרוקו, אבל כולם חוגגים אותו כי זה חג מקסים של אחווה ואהבה, אומרת מרגלית "מרגול" צנעני. "עם האוכל והריקודים והצהלולים, זה חלק אחר של החג. כוונת המשורר היתה אהבה בין שכנים ידידים, משפחות ועמים. במרוקו הערבים היו באים ליהודים נכנסים לביתם בחופשיות רבה. זה מסר ענק ויפהפה בעיני. הפוליטיקאים אימצו את זה והם רוצים חלק בחגיגה".
-איפה את במימונה?
"אני מופיעה ביום שלישי שתי הופעות עם זהבה בן בקריות. נראה את עם ישראל בשיא תפארתו. אני אשיר שירים שמחים, בעלי חן, לזרום עם הקהל. אני אוהבת את המקצב המרוקאי, ואת המקאמים האנדלוסיים, שמוכרים לכל חובב מוזיקה צפון אפריקאית, עם מאפייניה המיוחדים. המאפיינים האלה עוברים כחוט השני גם במוזיקה התימנית, גם שם יש מקמאים דומים, ולא סתם יש התחברות ים תיכונית, מזרחית, ערבית. בסוף זה די דומה. נפשי יוצאת לפיוטים. אני אוהבת דברים מזוככים כי אני אמנית בנשמתי. אבל המוזיקה ששולטת שמחה יותר. כשאני שעולה על הבמה לשיר לאנשים אני בוחרת את המוזיקה המאוד פופולרית. אני יודעת כמה שירים פופולריים במרוקאית ולידי זהבה ששולטת כמובן יותר ממני. נשיר את השירים שלנו והקהל יאהב".
-מה הוא זיכרון המימונה הכי חזק שלך?
"את המימונה אני מכירה משחר ילדותי. כשאני ילדה רכה בשנים בשכונת עמידר בנתניה, סביבי מרוקאים, אלג'יראים, תוניסאים, למדנו והתערבבנו. הרי המופלטה דומה למלוואח של התימנים. שם למדתי לשמוע פיוטים. בית הכנסת של התימנים היה כמעט קיר משותף עם המרוקאים ושמעתי פיוטים מרהיבים, לא שחסר לנו משלנו, אבל ספגתי הרבה. כששואלים אותי מאיפה המקאם של 'חומות חימר' זה משהו שמאוד משותף למרוקו ותימן, זה נספג ושים לב שעובר גם אצל זוהר ארגוב, שגדל בשיכון המזרח בין מרוקאים לתימנים. לכן אנשים אוהבים שירה, שמלבבת מאוד גם לאוזן הצפון אפריקאית וגם לתימנית. אין ספק שהמרוקאים ענקיים במוזיקה ופיוט".
