המופע החדש של זהבה בן, שהושק אמש במועדון הרידינג 3, בליווי חמישה נגנים ובהפקה מתחדשת, אישר את כל מה שידענו על הבובה זהבה עד כה. שהיא כישרון ענק שלא תמיד נוהל נכון ולכן לא מיצתה את מלוא הפוטנציאל שלה. שהיא זמרת מרגשת, שחיברה במו קולה את המוזיקה הערבית המסורתית לתוך המזרחית-ישראלית. שמבחינה סגנונית היא יצאה בשלב די מוקדם של הקריירה מאותה חממה ערבית-מזרחית ולפי צווי אופנה שונים שהכתיבו לה השוק ומתחרתה הגדולה שרית חדד - ניסתה שלל סגנונות, ככל שאפשר לה המנעד - פופ ים תיכוני של חתונות, שירי דיכאון ותפילה, דאנס מועדונים, ועד מיינסטרים אלקטרוני (למרות ש"אהבה אסורה" נעדר אמש מהליין-אפ).
מתאימה לעידן הרטרו של המזרחית
זהבה בן היתה במשך כשני עשורים ה"נחום-תקום" של המוזיקה המזרחית. פורצת ("טיפת מזל"), מצליחה, מקבלת מכה, נופלת, קמה (לפעמים מחליפה מנהל אישי), ושוב מצליחה, שוב נופלת ושוב קמה. נדמה היה שהשנה, בגיל 43, השרשרת הזו תיפסק. האלבום "לילות בבית" אומנם לא הצליח בהיסטריה, אבל התוכנית "חי בלה לה לנד" החזירה את בן לתודעה וחשוב מכל - לקהל הצעיר. מהבחינה הזאת, המופע הנוכחי שלה, בו היא חוזרת בגדול אחורה למקורות, לשורשים וללהיטים הערביים הכבדים שלה וללהיטי חפלות - הוא בדיוק מה שבן היתה צריכה לעשות עכשיו, בעידן הרטרו של המזרחית, כשהצעירים שמעריצים את מאור אדרי ועומר אדם, קהל שהוא כבר דור שלישי או רביעי של אוהבי מוזיקה מזרחית בישראל, מחפשים להתחבר לשורשים של הסבא והסבתא.
_g.jpg "זהבה בן השקה (צילום: שרון רביבו)")
ועדיין, למרות שהיא לכאורה עושה הכל נכון - שרה הכי טוב שהיא יכולה (וזה המון), מארחת את דודו אהרון, ועולה לבמה בשמלה לבנה וסקסית עם תוספות ארוכות וחזה זקוף – עדיין יש כאן מעין תחושת פספוס קלה. בין היתר כי הסאונד היה בינוני ומטה - לא ברור למה זמרת כמוה צריכה להישמע במקום כמו הרידינג כאילו היא שרה בשנות ה-80' בטייפ קסטות של סובארו1 בין היתר כי המופע היה ארוך מדי - זהבה נתנה שעתיים (בול על השעון), 26 שירים, והקהל (מוזמנים ומעריצים) הלך ברובו לפני הסוף. אפשר היה לגמור את זה בשעה וחצי ולהשאיר קצת טעם של עוד. ובנוסף - סדר המופע היה לקוי. את "אינתא עומרי" היא צריכה לשמור להדרן. גם את "טיפת מזל".
"חיים שלי" מוקדש לאביבה שליט
זהבה בן פתחה עם "חיים שלי" ("אין אהבה בעולם כמו אהבה של אמא"), שיר מתבקש לפתוח איתו אחרי שחרור גלעד שליט, והקדישה אותו לאם, אביבה שליט. בשנייה הרגש הציף את הרידינג. ומרגש אופטימי התהפך לדיכאון עם השיר השני "טיפת מזל", "השיר איתו התחלתי את הקריירה", ציינה בן.
מכאן היא עברה למחרוזת ("מלפוף") בת ארבעה שירים, שהתנדנדה על התפר שבין מזרחית-ערבית לפופ ים תיכוני: "אותך אני רוצה", "שחק אותה קוסם", "מתי חתונה" ו"אוהבת", כשבן מג'נגלת באמנות בין הסגנונות וההשפעות, בין הגיטרה החשמלית לדרבוקה, בין הקליל והעכשווי למיושן והמסורתי - קו תפר שהיא המלכה שלו, בו היא שולטת.
_g.jpg "זהבה בן השקה (צילום: שרון רביבו)")
כאן הגיע רצף של ארבע בלדות: "אבי" המרגש מהסרט "טיפת מזל", שזכה לביצוע מכובד ויפה. "לילות בבית", שיר הנושא מאלבומה האחרון, עצוב ודכאוני כמו שרק זהבה יודעת לעשות. "אינתא עומרי" הקלאסי של אום כולת'ום, שבו היא הכי גדולה בארץ, אולי אפילו במזרח התיכון כולו. שיר שבזמן שזהבה שרה אותו בערבית, עם הקטע הדרמטי והאיטי, והקטע הצוהל והקצבי, אתה תוהה איך זה שעד עכשיו לא השתמשו בה כדי להביא את השלום. הבלדה הרביעית ברצף היתה "אל תגיד לי שלום", ואפשר היה בהחלט לוותר עליה.
חוזרת לפופ הערבי-מזרחי שרשום על שמה
זהבה חוזרת לקצב, למזרחית שרשומה על שמה ולפופ הערבי בשלושה להיטים גדולים שלה: "כזה רומנטי", "טלפון אהבה" (עם ספרות החיוג בפזמון) ו"יא חביבי". בשירים האלה היא בשיאה, רעננה, שרה כאילו הרגע יצאה משכונה ד', הדרבוקה מכתיבה את הקצב, הקלידן נותן צליל של זורנה והקהל רוקד.
הגענו לפרק הדואטים ודודו אהרון עולה לבמה כדי לבצע עם זהבה את "שני הילדים" כפי שהוא קורא להם. הראשון הוא "פעם בחיים", דואט חתונות רומנטי שבו הם משלבים קולות, הוא יותר דומיננטי והיא מאפשרת לו. בשיר הקצבי "הלב יודע" אהרון משתלט עוד יותר על הנאמבר, דומיננטי, מוביל את השיר, וזהבה עונה לו, נדבקת ממנו באנרגיות ובאבק הכוכבים שהעלה איתו לבמה. לדואט השלישי, "שנינו לעולם", עולה מאור דניאל, שבהתחלה מתקשה לשיר ברמה של בן, אבל משתפר ככל שהשיר מתגבר ובסך הכל התוצאה סבירה.
גדולה גם בפופ ים תיכוני אינסטנט, שהוא לא בדיוק כוס העראק שלה
מחרוזת הלהיטים הבאה כוללת להיטי פופ ים תיכוני נטו, אינסטנט, רובם ככולם מלפני כשש-שבע שנים, מהתקופה בה בן ניסתה את כוחה בז'אנר. גם בשירים האלה - "חיה בשבילך" ("נשמה נגמה"), "להשתגע ("זה אתה שמשגע, וגורם לי אשליות") ו"מלך אמיתי" - שהם לא בדיוק כוס העראק שלה, זהבה יוצאת זמרת גדולה.
עוד הפוגה מהכפיים והריקודים מספק אחריהם השיר "סלמאת", שיר תפילה לשלום שמחבר טקסט בעברית עם לחן ערבי. עם השיר הזה ודומיו הייתי לוקח את זהבה להופעה ברמאללה - ותוך שעה ביבי סוגר דיל עם אבו מאזן. האורח האחרון להערב הוא שי גבסו, שמבצע עם בן את השיר שכתב לה "שוכחת לזכור", מעין בלדת פולק-מזרחית שלא ברור לאן היא הולכת במופע הזה, עם ליווי של גיטרה אקוסטית וקלידים.
מרימה את הרידינג עם דאנס מועדונים
אחרי שגבסו יורדת זהבה מרימה את הרידינג על הרגליים עם מחרוזת דאנס מועדונים, שכוללת את "אני שטה", "חוף זהב" ו"אתה הולך". למרות הסגנון המעט מיושן מתברר שהקטעים האלה עדיין עובדים על הקהל ומקימים אותו לנענועים וכפיים.
את המופע הארוך היא סוגרת עם "לבי שלך" ו"אהוב שלי", שירי אהבה קצביים עם מילים הכי פשוטות. "אהוב שלי", ששובר שוב ושוב בין פופ בבתים לחפלה בפזמונים, מסכם יפה את המופע הזה - גם בעידן הנוכחי של המוזיקה המזרחית ואחרי כמה וכמה גלגולי קריירה - לזהבה בן יש עדיין מה למכור.
