מאז ומתמיד קפריסין הייתה יעוד אהוב במיוחד על ישראלים, אבל אף פעם לא הייתה מקום נחשק במיוחד למסיבות ופסטיבלים. ב-2022 בקפריסין ניסו למשוך גם קהל בליינים כשקיימו לראשונה את פסטיבל ביוניקס (Beonix), פסטיבל אלקטרוני גדול בלימסול, שהתקיים גם בשנה שעברה - אך בשל המועד הבעייתי (יום כיפור) משך רק כמה מאות בודדות של ישראלים.
השנה, בצל המלחמה בארץ ובצורת הדיג'ייז בינלאומיים מצד אחד, ומהצד השני עם ליינאפ שקורץ לקהל הישראלי כמו ארטבאט וטייל אוף אס, יחד עם חבילות נופש שהוצעו מהארץ - הפסטיבל בלימסול הרגיש כמו פסטיבל באילת. על פי הערכות הגיעו ל"ביוניקס" לא פחות מ-4,000 בליינים כחול-לבן (לצד בליינים מרחבי אירופה, בדגש על בריטים, יוונים ורוסים).
לארגן פסטיבל של כמה ימים לעשרות אלפי אנשים זו לא עבודה פשוטה, בטח למדינה שלא מורגלת
באירועים מסוג זה כמו קפריסין. דווקא בגלל זה, היה מפתיע לראות כמה מרשים הפסטיבל ברמה הטכנית
שלו: תפאורה, סאונד ופירוטכניקה. הכל היה ברמה גבוהה בהרבה ממה שניתן היה לשער מראש.
ברמת הליינאפ, הפסטיבל הציג הדליינרים נהדרים בדמות פאטבוי סלים, ארטבאט וטייל אוף אס, כנראה
האקט האלקטרוני החם בעולם בימים אלה, אבל השקיע פחות בשאר הליינאפ בבמה המרכזית. למזלם,
הרוב המוחלט של הסטים, בדגש על אלה של טייל אוף אס וארטבאט סיפקו את הסחורה בענק, כשגם סט
מוקדם יחסית של Ae:ther ביום השלישי היה לא פחות ממעולה.
אחת החוויות המהנות בפסטיבלים גדולים היא המעבר בין הבמות השונות. חלק מהפסטיבלים יודעים לאפיין
אותן במוזיקה שונה, חלק בתפאורה מספיק מעניינת ומגוונת, והפסטיבלים הגדולים יודעים להפוך אותן לחוויה שונה
אחרת לגמרי זו מזו . בביוניקס, לצערי, הבמות האחרות היו נראות לא רע, אבל הפער העצום בין הפופולריות
וההיכרות הצנועה עם הדיג'ייז ביחס לאלו שהופיעו במרכזית גרם לבמות הקטנות להיות ריקות לגמרי.
בשעות השיא ניתן היה לחוש עומס בעמדות החלפת הכרטיס לצמיד הפסטיבל, מה שגרם לאנשים לחכות זמן רב כדי להיכנס, דבר שהיה אפשר לפתור בקלות עם עמדות פסטיבל במלונות מרכזיים כפי שנהוג
בהפקות גדולות. מנגד, מחמאה מגיעה ל"ביוניקס" על האוכל והאלכוהול - שהיו במחירים ידידותיים יחסית.
אחת הבעיות שיצטרכו להתמודד איתן בלימסול בשנה הבאה היא הכנה טובה יותר לפסטיבל כזה ברמה
העירונית. הפסטיבל נגמר בחצות, וכ-20,000 בליינים היו צריכים למצוא דרך למלון/דירה שלהם, ודי נתקעו. מוניות היו בלתי אפשריות להשגה, וגם אז במחירים מופקעים ללא כל פיקוח. אוטובוסים פעילים לא ממש היה אפשר למצוא, ואם כן, אף אחד לא ידע איך. כל זה הוכיח - לימסול היא עדיין לא עיר של חיי לילה.
ומה עם הישראלים? כהרגלם, היו רועשים ובולטים מאוד, אבל גם הוסיפו הרבה שמחה וצבע לפסטיבל
שבהחלט היה צריך את זה. כמות האפטרים שהקהל הישראלי הרים מאפס הייתה מרשימה מאוד ובכלל,
נראה שהחיבור בין הבליין הישראלי לפסטיבל היה מוצלח. "לא תכננתי לטוס לכאן מראש, אבל העובדה
שבחגים הקרובים לא נראה דיג'ייז מחו"ל גרמה לי לטוס - ואני ממש שמחה על זה", סיפרה לי בליינית אחת.
ובחור שהגיע איתה קבע: "הכל עלה בערך 2,300 שקלים, אז בטוח שנחזור לפה בשנה הבאה".
פסטיבל ביוניקס הוא אולי לא טומורולנד, אבל ביחס לתמורה למחיר עבור הקהל הישראלי, ולאור הועבדה שהוא קיים רק שלוש שנים, הוא בהחלט סיפק את הסחורה. יש כמה דברים שיהיו חייבים שיפור בשנים הבאות, אבל בסך הכל מדובר בחוויה מספקת - שלגמרי אשמח לחוות שוב גם בשנה הבאה.