את איילה מינקר הכרנו לראשונה כשצעדה לחופה ב"חתונה ממבט ראשון", שם פגשה את שחר גל (פרק חדש הערב, רביעי, אחרי החדשות, קשת 12). לאורך התהליך שעברו, שיתפה הכלה על העשייה הרבה שלה במיזם "בין הקולות" שמשלב בין שירים לסיפורים אישיים ונותן במה לקהילות וארגונים לשתף ולהתחבר. כעת היא מספרת בשיחה על ההתפתחות של העסק שייסדה, על האהבה לשירה - ועל החלום הגדול שלה לעתיד.
איך הגעת לעסוק דווקא בתחום הזה?
"הערב הראשון שעשיתי, של מה שהפך להיות 'בין הקולות', היה לפני 11 שנים וקרה ממש במקרה. הוא נולד מתוך צורך שלי כאחות שכולה לשמוע זוויות נוספות ביום הזיכרון לגבי היום הזה שבדרך כלל מתמקד רק בנופלים ובמשפחות השכולות. יזמתי אירוע שמשלב שירים וסיפורים אישיים שנותן במה לאנשים שלא משתפים בדרך כלל שיספרו את הסיפור שלהם, לא שרתי באירוע הזה. זה היה כל כך משמעותי וחזק לקהילה, לשמוע סיפורים אישיים של אנשים שמכירים ביום-יום ומעולם לא ידענו עליהם. זה יצר חיבורים חדשים, מרחב לשיחות ומפגש יותר אינטימי ומקרב בין אנשים. התגובות שקיבלתי היו מדהימות, הרגשתי שאני חייבת לעשות את זה עוד".
מתי התחלת לשיר?
"תמיד אהבתי לשיר, עד היום אני לא מגדירה את עצמי כזמרת. אחרי האירועים הראשונים בקיבוץ הבנתי שיש לי כלי משמעותי, לעזור לקהילות וארגונים לחבר בין אנשים. נהיה לי דרייב פנימי להביא אותו לעוד מקומות ועוד נושאים - עם קהילות, צוותים וארגונים. בהתחלה יזמתי אירועים שהיו לא רווחיים ואפילו הפסדתי כסף, אבל היה לי דחף פנימי להמשיך עם זה ולהביא את זה לעולם. במקביל עדיין עבדתי במשרה אחרת".
מתי זה הפך לעסק?
"תמיד הייתי שכירה תוך כדי. הגיעה הקורונה, הכל עצר ויצאתי לחל"ת. ניצלתי את הזמן לפתוח אתר שיווקי ל'בין הקולות'. עשיתי הכל לבד, השקעתי ונהניתי מזה ממש. גיליתי שיש לי הרבה עבודה שהיא מעבר לאירוע עצמו כדי לגרום לדבר הזה לגדול ולהתפתח. בחיים לא דמיינתי שאהיה עצמאית או בעלת עסק. עזבתי את מקום העבודה שלי ומאז אני רק עצמאית, מנהלת את 'בין הקולות' מבוקר עד ערב. זה אומר להתעסק בשיווק, בשיחות עם לקוחות פוטנציאלים ואחרי סגירה - להוביל את התהליך מול הקהילה או הארגון, לדבר עם אנשים שיעלו לדבר ולהתעסק עם הצעות מחיר וגבייה. בסוף יש את האירוע עצמו שהוא השיא של התהליך ושם הקסם קורה".
תספרי מה זה 'בין הקולות'.
"באירוע של 'בין הקולות' עולים לבמה אנשים שנבחרים מראש ומספרים סיפור אישי שלהם סביב איזשהו נושא. בסוף בוחרים שיר שמתחבר למה שהם שיתפו וכולנו שרים אותו ביחד. רוב הפעמים מדובר בקהילות וארגונים שלאנשים יש איזושהי היכרות אחד עם השני. החוויה הזאת של לשתף חוויה אישית מול אנשים שאתה מכיר ומצד שני להקשיב לאדם שבלי האירוע הזה לא היית יודעת את הסיפור שלו - זו חוויה מאוד חזקה ומחברת. ברוב האירועים אנשים נשארים אחר כך לשבת לדבר ונוצרות שיחות, זה לא אירוע שנגמר ופשוט הולכים. מה שקרה בו נשאר עם האנשים. זה כלי ארגוני ליצירת חיבורים, לעיבוד חוויות אישיות או משותפות, להטמיע תהליכים ובעיקר לייצר שייכות ולחבר לנרטיב. קצת קשה להבין מה באמת קורה שם בלי לחוות את זה".
אין נראה היום-יום שלך?
"אני בהרבה פגישות עם קהילות וארגונים במקביל. הכנות עם הצוותים, חזרות עם הנגנים לקראת כל אירוע, קוראת טקסטים של דוברים לקראת האירועים וכמובן שיש את האירועים עצמם. יש לי צוות שלם שעושה איתי את תהליכי ההכנה מול האנשים. יש לי פגישות עם קהילות וארגונים לתחילת תהליך, זה הרבה מעבר לערב שירים ומוזיקה".
יש לך לפעמים רצון לחזור ולהיות שכירה?
"זה לא דבר פשוט להיות עצמאית, זה אומר להתעסק עם הרבה מיומנויות שהם לא המהות של העיסוק שלי. האתגר הוא גם בעובדה שמדובר ב'מוצר' חדש שלא קיים בשוק ולא תמיד מבינים מה זה ומה ההשפעה שלו. עבדתי קשה כדי לסגור אירועים ולשמחתי בשנה האחרונה נכנסתי למסלול שמאפשר לי יציבות כלכלית. יחד עם זה - אני לא רואה את עצמי חוזרת להיות שכירה. החופש שיש לי בליצור ולבטא את עצמי הוא יותר חזק מהצורך בוודאות שנותנת עבודה בשכירות. מה שמניע אותי זה לא הכסף אלא ההשפעה שיש לדברים שאני עושה על האנשים שאני פוגשת".
איזה צדדים בך יוצאים על הבמה שפחות באים לידי ביטוי ביום-יום?
"כשאני מנחה אירוע של 'בין הקולות' אני בתפקיד, אני לא המרכז של האירוע. אנשים לא באים לאירוע של 'בין הקולות' כדי לראות הופעה של איילה מינקר".
זה מקצוע לא קל בטח בתור עצמאית, איך את מתמודדת עם האתגרים והקשיים שהתחום הזה מביא?
"זה מסע מאתגר. לגלות כל פעם מחדש את מה שאני עושה ולהאמין שזה יכול להיות מה שאני מדמיינת שזה. בסופו של דבר המצאתי כאן משהו שלא קיים ואני צריכה להסביר ולשכנע שזה משהו שיעשה טוב לקהילה שלהם. זה לא שיצרתי דיאודורנט חדש ואז ברור לאנשים מה עושים עם זה ורק צריך לאהוב את הריח, זה לייצר שוק חדש לגמרי. יש בזה הרבה עליות וירידות, התמודדות עם ביטחון ואמונה בעצמי ובמה שאני עושה - זה אחד הדברים הכי מעצבים שיש. היו פגישות עם מתעניינים שממש ריסקו אותי, בהתחלה הייתה תקופה שכל שבוע הייתי בטוחה שאני מתחילה לחפש עבודה. עכשיו זה כבר דבר קיים וקורה, זה רץ מפה לאוזן ועובר בין ארגונים וקהילות עוד לפני 'חתונמי'".
איך משלבים זוגיות עם לו"ז כזה אינטנסיבי?
"זה מאתגר אבל אפשרי. לרוב אני גמישה ומנהלת את הלו"ז שלי, חוץ מזמנים של אירועים עצמם שזה תמיד בזמן הפנוי".
מה החלום הגדול שלך בתחום?
"כל אירוע שיוצר חיבורים חדשים וגורם לאנשים להיפתח בתוך הקהילה שלהם - מבחינתי זאת הגשמת חלום. בעתיד הייתי רוצה להעז לעשות הופעה משלי".
עם איזה אומן היית רוצה להופיע?
"יהודית רביץ".
החברים מהתוכנית הגיעו לפרגן באירוע של "בין הקולות"?
"הפקתי אירוע עצמאי שהיה משמעותי מאוד עבורי בזמן הצילומים, הוויכוח הגדול על ברי או 'בין הקולות'. זה היה אירוע לציון חצי שנה לשבעה באוקטובר בנושא של 'להרגיש בבית', היה חזק ועוצמתי מאוד. עלו לדבר דוברים מרתקים - פדוית שבי, מפונה מצפון, מפונה מהעוטף, שני מילואימניקים ואשת מילואימניק. הזמנתי את כל הזוגות לבוא, ורובם באמת הגיעו וממש התרגשתי מהנוכחות שלהם. שחר הגיע להגיד שלום, אבל לא נשאר לאירוע עצמו".
מתי האירועים הקרובים שלך?
"האירוע הקרוב שלי בסוף אפריל, רגע לפני יום הזיכרון. אני עושה אירוע פתוח ליום הזיכרון, זה אחד מהאירועים הכי חזקים".
תגובות