בימי שלישי של הקיץ התל אביבי, בזמן שרובכם שוכבים מול הטלוויזיה רגע לפני שינה, אלפי בליינים כבר עומדים בטור בכניסה למועדון ה"שלוותה". הסיבה? ספונס, ליין שנולד ב-2017 והפך לליין הכי משמעותי בתל אביב, בטח באמצע שבוע. מאחורי הליין המצליח עומד רועי "פריצי" פרידמן, שועל וותיק בחיי הלילה המקומיים.
"התחלתי באנדרגראונד", הוא מספר בשיחה עם mako, רגע לפני פתיחת הליין שבוע הבא (15.4). "הייתי בברקפסט ובבית מעריב, הסתובבתי בעולם. ואז פנו אליי מ'שלוותה' עם הצעה לעשות ליין בקיץ. הם לא ממש הבינו בסצנה האלקטרונית והיו עמוק במיינסטרים וה-EDM, ורצו שעם הניסיון שלי אבנה משהו. הציעו לי סכום כסף יפה, אבל עדיין אמרתי 'אני אנדרגראונד, מה עכשיו שלוותה?' ואז גי (גי דרייפוס, מפיק ואיש מוכר בסצנה חיי הלילה המקומית), שהיה איתי ב'בית מעריב' אמר לי: 'מה אתה רציני? זו משכורת של הייטק. קח את זה'. השאר היסטוריה".
ספונס הפך עם השנים לליין לוהט, שמנחית שמות ענק בדרך קבע: דמיאן לזרוס, דיג'יי טניס, מיינד אגיינסט, אסיד פאולי ומאטמה הם רק חלק מהשמות שהגיעו להרים בליין. "זה באמת כמו באיביזה. אין הרבה מקומות בעולם שביום שלישי, באמצע השבוע, דמיאן לזרוס עולה לנגן", מסביר "פריצי" ומוסיף: "תמיד העדפתי את אמצע השבוע".
אבל למה דווקא שלישי, מכל הימים? "אני חושב שבאמצע שבוע יותר קל לשמור על איכות הקהל", מסביר פריצי את הבחירה. "זה קהל יותר תל אביבי, קהל שיותר מבין במוזיקה וכזה שלא בא רק לשתות. לקח זמן לבנות את זה. התחלנו עם ציוד גרוע, רמקולים שבורים, בלי רחבה. הבאנו חברים לנגן והם אמרו לי 'אל תביא אותי לנגן פה יותר'. אבל זה השתנה. שכנעתי את שלוותה לשפץ, לשים סאונד כמו שצריך ולבנות רחבה גדולה יותר. הם זרמו איתי וזה עבד טוב לכולנו".
אחת הנקודות שפריצי דואג להדגיש שוב ושוב בשיחה היא השאיפה שלו לא להתפשר על הקו המוזיקלי. "אני לא מחפש לרצות את הקהל", הוא מצהיר. "לרצות את הקהל מביא אנשים שלא חיים את זה באמת. אני מחפש את מי שחי את זה. הספונס הוא לא ליין פופוליסטי. אנחנו רוצים לתת הצהרה ברורה - Make the Scene Great Again. נהיה פה בכל מקום פלייליסט של טופ 30 להיטי טכנו וזה לא מה שאני רוצה לתת לבליינים. אני מדגיש שוב - אני לא רוצה לרצות את הקהל אלא לחנך אותו שהמוזיקה היא המסר".
מתוך הגישה הזאת, ספונס בחרה השנה לראשונה שלושה רזידנטים שילוו את הליין לאורך כל העונה - אביב סאב, רודי וויט דה הודי ופוקס. "שלושה אמנים שונים, כל אחד עם הסאונד שלו, וכולם חלק מהמשפחה של הספונס. חסרה לנו רק דיג'יי שתשלים את הפאזל - אז בנות, שלחו לנו סטים באינסטגרם של הספונס, ומשם נתקדם".
על הקו המוזיקלי מוסיף פריצי: "יש לנו נוסחה שעובדת - אומן ישראלי גדול, מישהו מהמשפחה שלנו, ואומן מחו"ל - כזה שכבר טופ, או מישהו בדרך לשם. לאורך השנים הבאנו רזידנטים של ליינים מטורפים כמו סירולוקו. זה לקח זמן, אבל עבדנו עם סוכנויות. בהתחלה אף אחד לא נתן בנו אמון, אז הבאנו את הדיג'ייז הקטנים, אבל לאט לאט, נפתחו לנו דלתות".
בצל אירועי 7 באוקטובר והמלחמה בעזה, העונה הקודמת של הספונס הייתה מהקשות שהמקום ידע. "היו ערבים שביטלנו ערב ברגע האחרון וערבים שדיג'ייז מחו"ל ביטלו את ההגעה שלהם רגע לפני. אבל בסך הכל עבדנו בקיץ הקודם", הוא מסביר. "זה לא מובן מאליו כשנופלים פה טילים מאיראן ולבנון. היו ערבים שהפסדנו בהם כסף, אבל ידענו שיש לנו שליחות, שאנשים צריכים את זה. לא כלכלית, נפשית. זה נהיה כמו רפואת נפש. אתה רואה את האנשים, את מה שזה עושה להם, ויודע שזה חשוב".
העונה לעומת זו, המצב מעט יותר טוב. הספונס ינחית מספר אומנים בולטים מחו"ל, הישג שגם בזמן שגרה היה מרשים - אבל מרשים במיוחד כשלוקחים בחשבון שאנחנו בזמן מלחמה. בין השמות שיגיעו במהלך הקיץ הקרוב לספונס אפשר למצוא את בן סטרלינג (שיינגן במסיבת הפתיחה), ניק פאצ׳ולי, רודירגז ג׳וניור ועוד. "חשוב לי לומר שלמרות שמגיעים לכאן לא מעט, יש אומנים מחו"ל שלא ממהרים לחזור".
פריצי נתקל בהרבה דלתות שנסגרו בשנה החולפת: "הסוכנים לא רוצים להתמודד עם המצב. אז הם מתעלמים מהודעות, שולחים הצעות הזויות או מעכבים תשובות - זה רגיש. צריך להבין שמספיק שיש איזה סוכן הוא חצי לבנוני או משהו, והבקשות עוברות הצידה. אנחנו מתמודדים עם זה עם מקדמות. אנחנו מחזיקים היום עשרות אלפי יורו במקדמות ששולמו אומנים ומחכים שהעולם יחזור להיפתח. אם אני צריך להעריך ייקח לפחות שנתיים עד שהכל יחזור למצב של לפני המלחמה".
בשיחה עם mako פריצי חושף שהשנה הספונס ייעשה צעד בינלאומי משמעותי - עם אירועים בחו"ל. "השנה אנחנו עושים שני אירועים בחו"ל, אחד במיקונוס, אחד במקום שאני עדיין לא יכול לחשוף. הבנו שאנחנו רוצים להפיץ את המותג ואת האני מאמין שלנו החוצה. להראות מה זה מוזיקה אלקטרונית עם נשמה".
פריצי, כאמור, נמצא המון שנים בסצנה וראה אותה עוברת כבר לא מעט גלגולים. מה הוא חושב על המצב עכשיו? "אנשים עדיין בנפש לא באמת פתוחים לחוות", הוא אומר. "אין פה אחד שאין לו סיפור אישי מהשנה האחרונה - מילואים, אובדן, בדידות. האיכות האנושית שנדרשת כדי לייצר חוויה עמוקה באמת - היא כרגע על הולד. וזה מורגש".
לדבריו, גם זה חלק מהאתגר: ליצור רגעים של שחרור דווקא בתקופה כזו. "בסוף ספונס הפכה לרפואת נפש. אנשים באים לשם כדי לקלף מעצמם את כל הלחצים, לשחרר, למצוא קהילה. זה מה שאנחנו מנסים לתת להם. לא בילוי שטחי - חיבור אמיתי". פרידמן לא מסתיר את התחושה שהעולם של פעם נעלם. "פסטיבלים של ארבעה ימים, של אמת, כמעט לא קיימים יותר", הוא אומר. "פעם היית בונה קמפ, חי את זה עם חברים, מגיע ליום חמישי ונשאר עד ראשון. היום? אנשים באים ליום אחד, מעלים סטורי עם מניפה ונצנצים, והולכים. אין התמדה, אין חיבור. זה הפך להיות מוצר מהיר לעיניים, לא משהו שאתה חי אותו באמת".
הוא מדבר מתוך נוסטלגיה וגם מתוך כאב - על מה שהיה, ועל מה שכבר נעלם. "אני הייתי בעלים של פסטיבל דוף (מפסטיבלי הטראנס הגדולים שפעלו בישראל, ז.צ) . שלושה לילות, שלוש רחבות, כל אחת עם שפה אחרת. אנשים היו מקימים מחנה, ישנים בשטח, מתארגנים ביחד, חווים הכל - בלי חשמל, בלי קליטה, בלי אגו. היו שם רגעים שאני לא אשכח בחיים. אני מתגעגע לזה".
ובדיוק בגלל זה, מבחינתו, הוא רואה במידברן, שלא התקיים בשנה שעברה ועתידו השנה עדיין לא ברור - לא עוד פסטיבל - אלא תקווה. "המידברן זה הרבה יותר מאירוע. זו אמירה תרבותית. זו חוויה שדורשת ממך להשקיע, להתמסר, לא רק להגיע לצלם את עצמך במדבר. אנשים עובדים על זה כל השנה. יש בזה אמת, ויש בזה קהילתיות. כשזה נעלם - משהו מרכזי נעלם עם זה. כל הקהילות הקטנות שמתחילות לצמוח עכשיו? כולן היו מחוברות איכשהו למידברן, או למה שהוא ייצג. ואם הוא לא יחזור - יהיה קשה מאוד לבנות את זה מחדש".
למרות השנים הארוכות בתחום והקשיים שנערמים במיוחד בתקופה כזאת, המפיק הוותיק לא חושב לפרוש. "אני פה. אולי עם קצת פחות כוח, אולי עם שותפים צעירים, אבל אני עדיין אבנה עונות של הספונס ואביא לשולחן תוכן מוזיקלי איכותי כי זה ממכר. כל פעם שאני בונה תוכן חדש, אני מרגיש כמו בתחילת עונה של קבוצת כדורגל - פאזלים, מחבר אנשים, מוזיקה, אמירה. זה הדבר שאני הכי טוב בו".
תגובות