שיר הנושא של האלבום "חמרמורת", האלבום השני של נועם "נומי" כהן, מתחיל בהקלטה ישנה מסביבות שנת 2005, כשנומי היה נער בגיל בר מצווה. בהקלטה אפשר לשמוע את הראפר והזמר מוקי מאחל למעריץ הצעיר: "תהיה ילד טוב ותעשה מה שאומרים לך ההורים, כי הם יודעים יותר טוב. אני שומע שאתה ילד חמוד וילד טוב אז אני מקווה שתישאר כזה". בהמשך השיר, שנפתח באותה הקלטה ישנה, משתתף מוקי בעצמו. לכאורה מדובר ברגע של ניצחון: הילד שהתחיל כמעריץ של היפ הופ ישראלי הפך לראפר ישראלי של ממש, ולא סתם – הוא מארח את אליל הילדות שלו בשיר, כתף אל כתף. אבל לצד הניצחון יש כאב עצום: נומי, נועם, כבר לא איתנו.
נועם "נומי" כהן הלך לעולמו לפני 3 שנים, ב-1 באוקטובר 2021, בתאונת אופנוע על כביש 4. הראפר המבטיח שכבר התחיל ליהנות מהערכה ומפירות ההצלחה שלו, שהיה חבר של כמה מהשמות הכי גדולים של ההיפ הופ הישראלי, נפטר – והשאיר אחריו, כמעט כמו כל מוזיקאי, שירים וסקיצות שהקליט ולא הספיק להוציא לאור. מי שהובילו את הפרויקט של חיבור החומרים והפיכתם לאלבום נוסף של נומי הם אמו, צופיה אביטן, וחברו ומנהלו האישי, שגיא "פטרון" דהן. בראיון ל-mako הם מספרים על הניסיון להתגבר על הכאב, להאזין לקולו של הבן, החבר והאיש היקר שכבר לא איתם, ולהפוך, כעבור 3 שנים, את הצוואה המוזיקלית שלו לאלבום של ממש.
הרעיון נרקם, כאמור, בימים הראשונים אחרי מותו של כהן. "הוא השאיר מסר מאוד ברור בשיר 'הנוף משתנה'", מספרת צופיה, אימו, "'אין שום סיכוי, אבל אם אמות, יזכרו את השם'. זו צוואה כתובה שמניעה אותי מאז שהוא נהרג. זה מה שאני עושה". רק שבוע לפני התאונה הקטלנית ישבה עם בנה לראשונה באולפן הביתי הקטן שבנה. "הוא אמר לי, 'אמא, אני רוצה שתקשיבי לכמה שירים שאני הולך להוציא באלבום החדש. את תעופי עליו, זה לא אלבום שאת מכירה, הרבה יותר בוגר, ואין קללות'", היא משחזרת את דבריו. "היה לי עניין עם הקללות. אמרתי לו, 'איך רדיו ייקח אותך?'". הוא אמר לי משפט שחרוט לי חזק מאז: 'אמא, אל תדאגי כפרה עלייך. השנה תהיה לי פריצה אחת חדה וכולם יכירו אותי'. לא להאמין שזה קורה בדרך אחרת, כשהוא לא כאן", היא אומרת בעצב.
האלבום של נומי כולו מרגיש כמו מחווה לאדם שכבר לא כאן: חלק מקטעי האירוח של ראפרים, שהוקלטו כמובן אחרי מותו, מתייחסים לגעגוע אליו ולפרידה ממנו. אבל גם חלק מהקטעים שנומי עצמו הקליט מדברים על מוות, על נסיעה באופנוע, ומקבלים משמעות מצמררת בהאזנה בדיעבד. בשיר "ילד רע", בו מתארחים רביד פלוטניק וטונה, חוזר נומי על השורה: "עולה לאופנוע ולא יודע שוב מתי אשוב". "זו השורה שהכי חרוטה לי בראש, זה הדבר האחרון שהוא הקליט אי פעם", מספר חברו ומנהלו של נומי, שגיא דהן. "היינו בהלם כששמענו את זה, לא האמנו שזה מה שהוא כתב והקליט. הייתה לו התעסקות גדולה במוות". בשיר "המשכתי הלאה" הראפר המנוח מצהיר: "אם אמות מחר בכל זאת, אז אמות אסיר תודה".
דהן עצמו מקבל איזכור במילות האלבום: "הפטרון אמר 'תשלוט ברגשות, תיקח באיזי, תהפוך את כל הקריזים והלחצים לליריקס'", נומי מספר בשיר "הנוף משתנה". האלבום הזה הוא עבור דהן ברכה גדולה, פרויקט שהוא השקיע בו את כל הדם היזע והדמעות כדי להוציא לאוויר העולם – אבל הוא לא מסוגל להאזין לו, לקול של החבר שכבר לא איתו. "זה לא נורמלי וזה לא סבבה", דהן מספר. "אני לא מסוגל לשמוע את האלבום הזה, אני רוצה להאמין שממרחק הזמן זה ישתנה. לשמוע את רביד (פלוטניק) מקליט את הבית שלו זה מאוד ריגש אותי. מה שיצא לו מהפה גמר אותי. גם טונה, אותו דבר. היו רגעים מאוד קשים באולפן".
התרומה של רביד פלוטניק לאלבום לא הסתכמה רק בבית שיר אחד באלבום, אלא בתמיכה בפרויקט מתחילתו ועד סופו. "הוא הפך להיות סוג של בן משפחה מאז שנועם נהרג", מספרת צופיה, ודהן מעיד: "הוא עזר בכתיבה, עזר עם הרבה מהשירים, עזר לגבש קונספט והיה איתנו בתהליך. הוא איש מדהים שאוהב לתת מעצמו להיפ הופ הישראלי, והוא היה איתנו".
רביד פלוטניק הוא גם זה שעשה את החיבור בין חבריו ואמו של נומי לבין מוקי – שנים אחרי אותה ברכה לבר המצווה. "נועם העריץ את מוקי", מספרת צופיה. "הוא אמר פעם בראיון שהשם 'נומי' זה בהשראת 'מוקי'. כבר בשבעה רביד יצר איתו קשר והוא הגיע לנחם. באותו רגע המחשבה הראשונה שלי הייתה לחפש את נועם, להגיד לו 'בוא תראה מי בא לבקר אותך'. יא אללה", היא אומרת בקול חנוק. "זה השמחה והעצב בו זמנית על אלבום כזה, על רגעים כאלה", אמו מספרת.
"לא זכרתי את הברכה הזאת", מספר מוקי בראיון ל-mako, "אבל ידעתי שהוא גדל על הדברים שלי בתור ילד. הציעו לי לקחת חלק באלבום הזה ואמרתי שאשמח להיות חלק מזה, זה כבוד. שמעתי את השיר, הוספתי לו עוד וורס (בית שיר) ופזמון", הוא משחזר. "זה קצת מוזר, זה דואט במרכאות. שיתוף פעולה עם בן אדם שכבר איננו. זה מרגש ועצוב וזה גם שמח", הוא מסביר. "אנחנו נולדים או מתים וזה זמני. אנחנו נצחיים, והדרך הכי טובה שאני מכיר להדגים את זה בפועל זה מוזיקה, שהיא נצחית. זה הרעיון, זה מה שעשינו. זה העניין של לתת יד לנשמה שהייתה פה והמשיכה הלאה".
קשה 'לקדם' אלבום של אדם שכבר לא איתנו, אבל משפחתו וחבריו של נומי יעשו זאת ביום שלישי הבא, הראשון באוקטובר, במועדון הגגרין. "אנחנו הולכים לעשות פאנל מרגש עם השמעה של האלבום, יהיו הפתעות ואורחים", מספרת צופיה, אמו. "הערב הזה והאלבום הזה כולו נוצר בזכות אנשים שתרמו מזמנם, מכספם, מהידע שלהם, מהמקצועיות שלהם". גם לדהן חשוב לציין את הדמויות המרכזיות ביצירת והפקת האלבום: המפיקים גיא קושנירסקי, מיכאל מיטל וטל אביטל, ויובל "דודא" ניאזוב שהופקד על המיקס והמאסטרינג.
אנחנו חיים בעידן מוזר שבו אנשים חיים אחרי מותם לא רק בלב של אוהביהם וחבריהם - אלא באינטרנט. חשבון האינסטגרם של נומי עדיין עומד ופעיל, כדי לקדם את האלבום החדש. במסגרת המצב הסוריאליסטי הזה, צופיה אמו מגלה הודעות והתכתבויות של בנה עם מעריצים, מעריצות וראפרים צעירים. "ראיתי איך הוא עונה לכל אחד, וכל אחד שקיבל ממנו השראה קיבל גם הכוונה ועזרה. את אומרת לעצמך: גידלתי 29 שנה את הילד שלי בדיוק לדברים האלה, להיות טוב, לעזור לזולת, לתת. הוא לא אהב להתרברב, 'וואו, אמא, מה עשיתי'. זה הרגע שאני כן גאה ואני טופחת לעצמי על הכתף ואומרת, גידלת פה אחלה ילד. מותר להגיד. הוא יצא טוב, ויפה ומתוק ואהוב".
צופיה רוצה לסיים באזהרה: "לכל רוכבי האופנוע למיניהם, אני לא יכולה שלא להגיד את זה, כי נועם נהרג בגלל אופנוע. זה הכלי הכי לא בטוח שיש", היא קובעת. "זה כלי רצח. הלוואי ואנשים שנמצאים על האופנוע יקראו את הכתבה ויבינו כמה זה קשה לחיות בלי הילד, ומי שבכל זאת בוחר לרכב עליו - שייסע בזהירות עם ציוד מגן, שיקח את כל הקורסים האפשריים כדי למנוע את התאונה הבאה ושנהיה טובים יותר על הכביש".
