ביקורת // סוף סוף אפשר להפסיק לקנא בחמאס
הצירוף הערבי חַרְבּ וּדַרְבּ (حرب وضرب) – פירושו המילולי הוא "מלחמה ומכה". בהקשר של המלחמה הנוכחית שמענו אותו בהקלטות הקשר שפורסמו לפני כמה שבועות: "כאן קודקוד, משימתנו – התקפה והכרעת חמאס... חרבו דרבו!", ולמעשה זה שיבוש ישראלי של המקור. את דרכו בעברית הוא התחיל כסלנג של עבריינים, ובו הוא מתאר מהומה גדולה, קטטה רבתי, תוהו ובוהו, קרב כנופיות שהידרדר לידי מכות. "אכל דרב" – אכל מכה. הדל"ת הזאת עמוקה, היא נהגית כמו "דע" (בנַחֲציוּת, כלומר בהפעלת לחץ בגרון).
דַרב, "מַכָּה", קשורה למילה מַדְרוּבּ (או מזרוב, בהגייה צפון-אפריקנית) – "מוּכֶּה" – כינוי גנאי לאדם טיפש, מסכן או עלוב. ככל הנראה יש קשר גם למילה דרבוקה, תוף בצורת גביע שמכים בו.
סטילה סיפר, בראיון ל-mako ביום יציאת השיר: "מהרגע שזה קרה (אירועי 7 באוקטובר), מן הסתם לא עניין אותנו להוציא שום דבר, אבל אחרי ההלם הראשוני שכל המדינה הייתה שרויה בו, משהו השתנה: "3 שבועות נרקבנו בבית, עם אפס רצון ליצור, אבל החלטנו ללכת לאולפן. נורא כעסנו". התוצאה של הכעס הזה היא "חרבו דרבו".
חרבו דרבו - נס וסטילה