כשיובל גולד עלה בפעם הראשונה על במת "הכוכב הבא לאירוויזיון" הוא החליט קודם כל לענות על כל השאלות. "אנ'לא הבן של, לא האח של, לא חבר של אף אחד, נשארתי פה לבד, תודה, היה נחמד", הוא שר. גולד, בנה של הזמרת שרי ואחיה של מי שהייתה עד לאחרונה חברת ההרכב ילדי החוץ, אדר גולד, בחר לבצע שיר מקורי משלו. בחירה לא טריוויאלית, בטח לא באודישן הראשון. "הרגשתי שאם כבר אני מגיע לשם, אז בא לי לקחת את הצ'אנס לעשות ישר שירים מקוריים. זו הדרך להביא את עצמי בצורה הכי אותנטית. ידעתי שזה השיר שהכי מראה מי אני, איך אני, מה איתי. זה טקסט שמספר את הסיפור שלי, בלי לכעוס על אף אחד. רציתי לסיים את הסאגה הזאת גם עם עצמי".
אמא שלך ואחותך הן שתי זמרות עם קריירה מצליחה. היה חשש שיתייחסו אליך כבן ואח של?
"בטח, אבל זה לא חשש, זו עובדה. ככה נולדתי. אמא שלי זמרת, אחותי זמרת. זה שם עליי משקל וידעתי שהולכים לשאול אותי על זה, אז אמרתי טוב, נענה את התשובה על ההתחלה. אהלן, אני הבן של והאח של, נעים מאוד, עכשיו תכירו את יובל. אני לא מתחבא מאחורי זה ולא שונא את זה, להפך, אני אוהב את זה. אני גאה בזה ונהנה מזה, זה עזר לי בחיים ועדיין עוזר, אבל עכשיו אני בא יובל נטו".
במה העזרה הזאת מתבטאת?
"כשהתחלתי להופיע אמא שלי הייתה שולחת לי הודעות כמו, 'מי הנגנים? תגיד להם שאתה הבן שלי'. הייתי ביישן וזה תמיד היה נושא שיחה מגניב, הייתי משתמש בזה כדי ליצור חיבור עם אנשים. הייתי בא לסאונדמן ואומר לו, 'עשית סאונד לאמא שלי', והוא ישר היה מתלהב. אמא גם נורא ניסתה לשמור עליי, לשים לב שאני מקבל תשלום כמו שצריך, שלא עובדים עליי, שאני מתוגמל. בשלב מסוים זה כבר התחיל להפריע לי, אז אמרתי לה שאני רוצה להיות קצת לבד, לאכול את הכאפות האלה בעצמי, לעשות הופעות זולות, לעשות דברים שילמדו ויבנו אותי. אני שמח שסמכתי על עצמי באותו זמן".
בזמן שאמא יכולה לתת טיפים מהבמות, אחותך למודת ניסיון בריאליטי מוזיקלי בעצמה, כבוגרת העונה השמינית של "כוכב נולד". אילו טיפים היא נתנה לך?
"היא אמרה לי, 'פשוט תראה להם מי אתה ותהיה עם מלא חמלה כשאתה שם. אל תכעס על עצמך, אל תיתן לעצמך בראש יותר מדי. פשוט תהיה אתה, בצורה שהיא פשוטה, טבעית, נינוחה'. היא נתנה לי תחושה שהיא מאמינה בי ואמרה לי שזה רק עניין של זמן עד שאני אהיה בספוט הנכון".
ידעתי שאני יודע לשיר, אבל לא רציתי
גולד (26) החל את דרכו המקצועית במגמת המוזיקה בתיכון, קודם כמתופף ואחר כך כגיטריסט, אבל כמי שגדל בבית מוזיקלי, הוא קיבל חינוך בנושא מגיל אפס. "אחותי הייתה שמה לי רוקנרול באוזניות ומשמיעה לי גרין דיי. לא ידעתי שזה מה שאני אעשה בחיים, אבל כילד זה פשוט היה חלק בלתי נפרד מהיום-יום שלי". בצבא שירת בלהקת הנח"ל, שם לצד הנגינה, הפצירו בו לראשונה גם לשיר. "ידעתי שאני יודע לשיר, אבל לא רציתי, זה היה לקחת תפקיד שיש עליו את הכובד של אמא שלי ואחותי".
אחרי השחרור עסק במוזיקה מאחורי הקלעים כמפיק וכנגן מלווה, אבל כשהתחיל להקליט סקיצות לשירים שכתב והפיק, הבין שאולי בכל זאת זה יהיה גם התפקיד שלו. "כשהתחלתי לשמוע את זה אמרתי בוא'נה, אני נהנה, זה כיף, אז אולי אני אעשה דברים שקשורים יותר אליי. התחלתי להבין שאני רוצה להיות בפרונט והחלטתי לתת לעצמי את המתנה הזאת, שעכשיו אני לא הגיטריסט של אף אחד יותר, אני לא מפיק לאף אחד. הבנתי שאני רוצה רגע להתעסק ביובל, לראות אם זה בכלל משהו שמתאים".
מגיטריסט שנמצא ליד האומן, הוקפצת לקדמת הבמה הכי גדולה בארץ, בתקווה לכבוש את הבמה הכי גדולה באירופה.
"בדיוק. אני מכיר במות, אני רגיל להיות על במות, אבל תמיד זה היה בכובע הנגן, אז הכל היה נורא חדש לי. התהליך הזה לימד אותי הרבה. חיפשתי את הרגע הנכון להיות אני והרגשתי בשל מספיק עם המוזיקה שלי, עם הדברים שלי. לא נתתי לרעשי רקע להפריע לי".
מה הכוונה ברעשי רקע?
"לדעת להגיד 'לא' לדברים נורא מפתים. קיבלתי הצעה לנגן עם עדן חסון לפני שנה, אבל ידעתי שאם אעשה את זה, לא יהיה לי זמן להתעסק בעצמי. לא שמתי את כל הז'יטונים על עצמי מהתחלה, תמיד בדקתי והייתי זהיר, אבל היו כמה רגעים שהרגשתי שאני אומר 'לא' מהמקום הכי נכון שיש".
מרק לנסות לשיר את השיר שלך באודישן, הגעת עד לרבע הגמר. איך עברה עליך ההשתתפות בתוכנית?
"זו הייתה תקופה מדהימה, היה נורא אינטנסיבי, אבל עברתי תהליך מדהים. הבמה הזאת, של "הכוכב הבא לאירוויזיון", זו הזדמנות להבין אם אתה באמת רוצה את זה או לא. קל נורא לפענח את התחושה בגוף. מה שכן, לראות את עצמך בטלוויזיה זה פתאום מוזר. נתתי לעצמי המון ביקורת, הסתכלתי על הפנים שלי ואמרתי, 'וואי, אתה מדבר מוזר'. לקח לי זמן לשחרר".
זו הייתה אחת מהביקורות של השופטים, שאתה צריך לשחרר ולהיות אתה.
"הביקורות שנתנו לי היו תמיד שרוצים 'עוד מזה', ואני מעדיף שיגידו 'בא לי עוד' מאשר 'זה יותר מדי'. הרגשתי שאני מקלף מעצמי בכל פעם עוד שכבה, אבל זה קרה נורא מהר, כי אתה מצלם לפעמים שלוש תוכניות ביום. השתדלתי שלא לחשוב על האודישן הקודם, על הציון שקיבלתי, על השיר שבחרתי, על כמה כחולים ואדומים נתנו לי. פשוט אמרתי לעצמי שאני עולה לבמה ונותן את ה-200% שלי, כאילו זו הפעם הראשונה. היה איזה פרק שלא הלך לי בו כל כך טוב, ובמסדרון עדן (חסון – א"ו) תפס אותי ואמר לי, 'מה יש? הכל טוב? יאללה, אני רוצה לראות אותך כמו שאתה יודע לעשות'. היה לי נעים לשמוע את זה אוף-רקורד, בלי מצלמות ומיקרופון".
איך מתמודדים עם זה ששרים מול מסך סגור?
"אי אפשר שלא להסתכל על האחוזים, זה משפיע ויש המון לחץ, אבל צריך פשוט לתת לזה לקרות ואם זה יהיה טוב, זה יהיה טוב. ניסיתי להקשיב לכל ביקורת ובאמת להפנים. בהתחלה הייתי שר בעיניים עצומות, נכנס לאיזה זון, ואז אמרו לי לפקוח את העיניים. הבנתי שרוצים בטובתי ושמלמדים אותי איך לחבר את הקהל אליי, וזו באמת ביקורת ששינתה אותי. היו רגעים שהיה לי קשה, שקפצו לי קולות בראש שאמרו לי, 'די, תפסיק'. צריך למצוא את האנשים הנכונים שיחבקו ויכילו אותך. יש רגעים שאתה פשוט עייף, שהטוקבקים והתגובות מצליחים להפיל אותך. בסופו של דבר אתה גר אצל מישהו במסך עכשיו, אצל 80% מהמדינה".
מה קראת?
"הרבה תגובות כמו 'מעייף, תעיפו אותו כבר'. היו גם הרבה ביקורות כמו 'הוא בן של, הוא אח של, הכל פרוטקציות', 'תסיימו איתו כבר', 'הבנו את הקטע שלו', או 'אני לא מבין מה אתם מתלהבים ממנו, הוא לא זמר טוב'. לומדים לחיות עם זה בשלום ואהבה, יש בריונות ויש מישהו מאחורי המקלדת שמרשה לעצמו, וזה לא משנה אם אתה הכי אהוב או הכי פחות אהוב. זה תמיד יהיה, וברגע שאתה מבין את זה, זה כבר לא מעניין יותר. צריך לדעת לחבק, להגיד 'תודה רבה, אוהב אתכם על כל התגובות, הטובות והרעות. אם הגבתם לי, סימן שלקחתם רגע מהזמן שלכם כדי לכתוב לי משהו, אפילו אם הוא רע, אז תודה רבה לכם'".
אמא היא חיה רעה
באקלים הנוכחי, גולד הרוקיסט לא היה הבחירה הטבעית לאירוויזיון. כזכור, בגמר ניצחה יובל רפאל, שניצלה מהטבח בפסטיבל נובה ותייצג אותנו בחודש מאי בבזל שבשווייץ. "בלי קשר לסיפור, הנובה ומה שהיא עברה, היא יודעת לתת בראש, היא זמרת-על. היא חכמה והיא יודעת לדבר, יש לה את כל הכלים לייצג אותנו. זה שהיא הייתה בנובה ושרדה את זה, זה סמל חזק. רק לשים את זה שם מייצג אותנו בצורה הכי טובה שיש. אני סומך עליה".
מה אתה חושב על הסערה סביב השיר והיוצרת שלו, השופטת שלכם, קרן פלס?
"תמיד יהיה מה להגיד, אני מאחל ליובל שתהיה מרוכזת, מפוקסת, שהשיר יהיה טוב ושהיא תייצג אותנו בכבוד ותחזור בגאווה הביתה. אחרי מה שהיא עברה, האירוויזיון קטן עליה".
אם זה לא היה לאירוויזיון ולא בשנה הזו, יכול להיות שהיית זוכה?
"אני מרגיש שכן. האירוויזיון היה איזשהו דובדבן בקצפת שהרעב אליו רק גדל מיום ליום כשאתה נמצא שם. כשאתה רואה את הסיכוי, אתה פתאום חושב על זה אחרת, אתה מדמיין את זה. אני גם חושב שכל דבר יכול להתאים, לאו דווקא האובייס, הדיווה. בהתחלה באמת לא קיבלתי מהשופטים פידבק של 'אתה ראוי לאירוויזיון', קיבלתי המון ביקורות מדהימות עליי כמוזיקאי וכזמר, אבל רק אחרי שביצעתי את 'לעולם בעקבות השמש', נסרין, שהייתה שופטת אורחת, אמרה לי, 'אני מדמיינת אותך על הבמה הזאת. אתה ראוי, זה מתאים לאירוויזיון'. ברגע הזה אמרתי שזה הניצחון שלי. לא משנה מה יקרה, הצלחתי לגרום לאנשים להסתכל עליי ולהגיד שאני מתאים לאירוויזיון? ניצחתי".
לא רק שהתחלת עם להצהיר "אני בן של", גם בחרת שיר של אמא שלך.
"על הבמה הרגשתי הרבה פעמים שיוצא ממני שרי, שיוצא ממני הרוקנרול. גם לראות אותה מופיעה ולנגן איתה על הבמה זה משהו שיצא לי הרבה פעמים. היא פשוט מכונה, היא חיה רעה ושום דבר לא מזיז לה".
איזה כיף זה להגיד על אמא "היא חיה רעה".
"יש את האמא כאמא, ויש את הזמרת על הבמה. אני לא מסתכל על אמא שלי על הבמה כשאני מנגן איתה ואומר, 'זאת אמא שלי'".
מתי הבנת שאמא שלך ואחותך מוכרות?
"עוד בתור ילד, הייתי הולך להופעות של אמא ויושב בעמדת התאורה. כשהייתי בן 12 התחיל 'כוכב נולד' ואדר הלכה, ושם עוד יותר הבנתי שמכירים את המשפחה שלי, זה היה פסיכי. אני זוכר שההורים שלי סיפרו לי שאדר התקבלה להרכב ממש חשוב (ילדי החוץ – א"ו), ושהיא הולכת להופיע הרבה עכשיו. מי ידע שזה הולך להישאר 13 שנה באוויר? היה מאוד מרגש לראות את השינוי שהיא עברה בתוך הפרויקט. עכשיו כשהתחלפו ילדי החוץ, היא עובדת על אלבום משלה".
אתה מפיק לה שירים?
"עוד לא, למרות שהיא באולפן מעליי. בכלל, הקשר שלי עם אדר מאוד מיוחד, אנחנו יודעים הכל אחד על השנייה, אנחנו בתקשורת מטורפת. אנחנו דבק, אני תמיד משתף אותה ומתייעץ איתה, חושב איתה על מה נכון לעשות בקריירה, מה היא הייתה עושה, וגם הפוך".
בשלב מסוים היא ואמא שלך הגיעו והפתיעו אותך על הבמה.
"זה הפתיע אותי ברמות. אמא שלי התחילה לשיר ראשונה וישר אמרתי, 'יואו, יש פה רגע איקוני', ואז אדר המשיכה וזה היה מטורף. אני לא אשכח את הביצוע הזה, את התחושה שהרגשתי על הבמה, את הדמעות שראיתי בעיניים של השופטים ושל הקהל".
היה שם באמת רגע משפחתי מאוד נקי.
"כן, ואיזה כיף שזה קרה. איזה אושר שעם כל הבן של, אח של, באו וראו שזה לא גונב את הפוקוס, זה רק מעצים. איזה כיף להיות ככה על הבמה עם אחותך ועם אמא שלך, שאני מארח אותן על הבמה שלי ולא אחרת. אף אחד לא יצליח להבין כמה זה היה משמעותי עבורי. ירדתי אחרי זה מהבמה, הלכתי למפיק ונתתי לו חיבוק".
אני לא צריך להוכיח כלום לאף אחד
מאורעות 7 באוקטובר השפיעו גם על גולד אישית, ובמהלך אחת התוכניות הוא הקדיש ביצוע לחבר ילדותו דניאל שיינקרמן שנרצח בנובה. "חיפשתי מה לעשות עבור דניאל בתקופה הזאת, וכל דבר נראה לי לא מספיק. התיכון שלי חטף מכה קשה, הרבה מהשכבה שלי נרצחו, הכרתי גם שחר גינדי שנרצחה בנובה ואלמוג סרוסי שהיה בן הזוג שלה ונחטף ונרצח בשבי, אבל מי אני שאדבר על הכאב שלי, אם יש פה פאקינג מישהי שהייתה שם, ויש מישהו שההורים שלו נרצחו? (דניאל וייס, שהוריו, שמוליק ויהודית וייס ז"ל, נרצחו – א"ו). באיזשהו שלב הבנתי שזה הכאב הפרטי שלי, אז אני יכול לשתף אותו ואף אחד לא ישפוט. 7 באוקטובר תמיד בלב שלי, החטופים תמיד בלב שלי ואני עושה הכל כדי לתת מעצמי למאבק, אם זה ללכת לכיכר ולהיות שם עם המשפחות, לענוד את הסיכה ולהופיע איתה. חייבים את כולם בבית".
אומנם גולד הודח בשלב רבע הגמר, אבל מאז הוא ממשיך בעשייה. בקרוב הוא ישתף פעולה עם יהונתן מרגי, בעצמו בן של – אמו היא הזמרת והשחקנית מיטל טרבלסי, והשניים יופיעו יחד בבארבי בתל אביב. "מרגי ראה סרטון שהעליתי והזמין אותי להתארח אצלו וזה מטורף, זה באמת מטורף. אני מאחל לעצמי תמיד להישאר במקום הזה, ששום דבר לא מובן מאליו, להיות מופתע וליהנות מהרגע בכל פעם מחדש".
אין פחד שישכחו אותך, צורך להכות בברזל בעודו חם?
"אני לא מאמין בגישה של 'יאללה מהר, אין זמן'. יש זמן, הכל בסדר, מי שאוהב אותי, יאהב גם מחר. גם במהלך העונה, יש קהל שעוקב אחריך ברשתות ואז יום אחד אתה לא מעניין אותו יותר והוא מוריד עוקב. הכל טוב, מי שאוהב, נשאר ומחכה. בשבילי זה דלק, זה נותן לי עוד רצון להופיע ולהיות על במה, להראות את עצמי ולהוציא עוד שירים. אני נורא מתרגש. באתי לעבוד".
גם מרגי יצר קריירה עצמאית ומצליחה. בסוף היתרון בלהיות בן לזמרת זה לגדול בידיעה שזה אפשרי בכלל, שיש קריירה כזאת.
"לא חשבתי על זה ככה אף פעם. וואי, שינית לי פה איזה משהו. בתור ילד ידעתי שהאופציה הזאת קיימת, אבל רגע, עוד לא התחלתי להופיע. כל הדברים האלה קורים עכשיו, אני בונה את ההופעה ואני עובד נורא קשה על זה. אני לא צריך להוכיח כלום לאף אחד, אני בא פשוט לעשות את הדברים שלי בצורה הכי טובה שיש".
ובינתיים כמו מרגי, גם אתה מתחיל להשתלב בעולמות נוספים, ונבחרת להוביל את קמפיין האופנה של רשת טוונטי פור סבן.
"כן, זה טרי. זה ממש מרגש להיכנס לעולם הדוגמנות, אני שמח שאני שם, שאני יכול להביא צבע אחר לנבחרת, להיות על תקן המוזיקאי".
דיברת בהתחלה על להגיד "לא" להזדמנויות כאלה כדי שלא להתפזר אנרגטית. אתה לא מפחד שדוגמנות תערער את הפוקוס שלך?
"אם זה משהו שאני מאמין בו ואני חושב שאני יכול להיות שגריר טוב שלו, אז זה יכול להיות חלק ממני. זה משהו שאני אלבש כשאני אופיע, זה משהו שיכול להתחבר אליי, זה רק תומך".
הראשונה שזיהתה את הפוטנציאל שלך היא לא אחרת מאשר רותם סלע, שהתאהבה עד כלות. מה קורה עם הקראש?
"הקראש נשאר בנווה אילן. חמודה. זה היה מרים מאוד, היא אמרה אפילו שהבת שלה רוצה להתחתן איתי. אסי ורותם מדהימים. כיף לדבר איתם וכיף לקבל מהם מחמאות".
בזמן שהקראש נשאר בנווה אילן, בארבע השנים האחרונות גולד בזוגיות עם עלמה, סטודנטית לעיצוב פנים בשנקר. "היא לא מתעסקת במוזיקה, שזה נהדר בעיניי. היא מתרגשת בשבילי, היא עברה איתי את 'הכוכב' כאילו זה היא. היא הייתה מושקעת אנרגטית, היא הכילה אותי כל כך טוב, חיבקה, עזרה ותמיד הייתה שם בשבילי. אני מודה לה על זה".
כשממתגים אותך בתור הדבר החם הבא, זה לא קצת מלחיץ?
"היא עפה על זה. זה מחמיא לי, אז זה כיף גם לה. ברור שאם עכשיו מישהי תתחיל איתי אני לא אענה לה, אבל אם מישהי תבוא אליי ברחוב ותגיד לי, 'אתה מטורף, אפשר תמונה?', אז עלמה היא זו שתצלם. היא גם תגיד, 'יואו, איזו חמודה את'. היא כזאת, זה לא מבהיל אותה".
אז התחילו איתך?
"כן, ועדיין. ותודה רבה, זה מחמיא לי נורא, אבל לא. I’m taken. Happily taken".
היו גם התחלות פרובוקטיביות?
"כן, בטח. שאלו אותי, 'חברה זה רציני?', וזה מוזר כי עלמה הייתה איתי בתוכנית, היה רגע אפילו שאסי עזר אמר לה, 'עכשיו תתחתני איתו'".
פרסום והצלחה יכולים לשנות את מערכת היחסים ולהשפיע עליה. אתה לא חושש?
"אני משתדל לבוא הביתה ולשים את היום מאחוריי. זה קשה, לפעמים אתה עייף, בא לך רק להיות על הספה ולא לעשות כלום, אבל יש מישהי שגם צריכה לקבל משהו. שנינו מתרגלים עכשיו למציאות החדשה, זה כאילו נכנס עוד פרטנר למערכת יחסים, אבל היא נורא מבינה".
אז אסי לחץ על חתונה. יש תכנון באופק?
"שנינו יודעים שזה קדימה. אנחנו כבר תקופה ביחד, אנחנו מתבגרים ונבנים ביחד, עברנו לגור ביחד, אז אנחנו שם. זה כיף ואנחנו מרגישים שזה נכון".
צילום: אור דנון | סטיילינג: אייזק לוי | איפור ושיער: אדם משאלי | הפקה: טל פוליטי
תגובות