אלבומי תמונות ממסיבות הם חלק בלתי נפרד מחוויית הבילוי בימינו - בעולם כולו, ובישראל בפרט. כולם אוהבים לראות מזכרת מלילה מאושר, של ריקודים משוחררים, של מוזיקה טובה, של בילוי חסר עכבות עם החברות והחברים הטובים. אנשים שמחים לזכות בתמונה טובה שלהם, לבושים בבגדים הכי יפים, בשיער שהם סידרו בקפידה, מחייכים, מאושרים ורוקדים. כך נראות גם התמונות ממסיבת הטבע שהתקיימה ברעים בלילה שבין שישי לשבת.
מי שיסתכל על התמונות האלה יראה בעיקר חיוכים. זוגות מתנשקים מול המצלמה. אנשים מקושטים בבגדים צבעוניים ותאורת לד כדי להעצים את החוויה. די-ג'יי שעושה פרצוף מצחיק למצלמה בזמן שהוא מנגן מוזיקה שמכניסה את כולם לאקסטזה. לחלק מהשמות כבר נחשפנו והתיעוד של רגעי החטיפה לא יצאו לנו מראש. נועה ארגמני בת ה-25 שנלקחה לעזה באמצעות אופנוע כנראה תהפוך לסמל לצערנו של אותה מסיבה וחטיפות.
התמונות האלה מספרות את חציו הראשון, השמח, של הסיפור. הן לא מראות את הזוועה, הטירוף, המוות, שהתחוללו שעות ספורות לאחר מכן. הן לא מראות את החיוכים שהפכו למבטי אימה בשעה שמחבלי חמאס שעטו בשטח חמושים בנשקים, רימונים ומטולים, טובחים באנשים שרק ביקשו לשמוח, רוצחים מאות ופוצעים רבים אחרים מאלפי המבלים, רוצחים בדם קר צעירים שרק רצו לרקוד לצד חבריהם, אהובותיהם ואהוביהם. רק רצו להרגיש את החיים במלוא חיותם, ובמקום זאת עמדו באימה ובחוסר אונים מול המוות.
260 גופות פינה זק"א אתמול מזירת המסיבה שהפכה לטבח ברעים. רבים אחרים נעדרים, אחרים חטופים. רבים גם שרדו באומץ בלתי נתפס: התחבאו בשיחים, בשוחות או במקררים וניסו ליצור קשר עם מישהו שיחלץ אותם. חלקם המתינו שעות, נזהרים לא להוציא הגה, מעמידים פני מתים. הכל קרה ברגע: בתוך מספר דקות הפך רגע מאושר, אוטופי, אידילי, לסיוט שחור משחור. לזכרם של אלו שנרצחו, לכבודם של אלו ששרדו ואלו שגורלם לא ידוע, אנו מפרסמים את התמונות האלה, כדי שנזכור שביכולתם - וביכולתנו - גם לחייך.
