1. אייל גולן בבלומפילד הפך לחג לאומי. אי אפשר לצאת עם מסקנה אחרת מסדרת ההופעות שהתקיימו השבוע עם למעלה ממאה אלף איש בבלומפילד (ועוד כמה עשרות אלפים בשידור חי ב-freetv). הקריאה של אייל מהקהל שקנה לכרטיס להגיע לבוש בלבן, רק חידדה את הסאבטקסט הזה. הטרנדים בטיקטוק של חבורות שלמות מתארגנות סביב השולחן לקראת ההופעה כבר היו תוצאה אורגנית והוכיחו שהמהלך הצליח. פייר, זה מחזה די עוצמתי לראות אלפי אנשים לבושים בלבן - כשלא מדובר ביום כיפור או ערב ליל הסדר - למרות שהוא עצמו הפר את קוד הלבוש בעצמו בשתי הופעות. אבל כמו שיש מי שמתנגד לקיום הלכות של פסח, יש מי שמתנגד גם לחג המתהווה "אייל בבלומפילד".
  2. הזמר הלאומי או לא? למען האמת, זו שאלה שמעסיקה רק את התקשורת ואת הבייס שמעורב רגשית באירוע: המעריצים האדוקים של אייל, ומי שחשוב לו להזכיר שהוא אולי לא יצא אשם בבית המשפט, אבל מבחינתם הוא אשם מוסרית. בשנה שעברה כתבתי שפרשת "משחקי חברה" תרדוף אותו כל עוד יהיה מי שיזכיר את זה. אלא שאחרי ההופעות השנה, נדמה שהעניין לציבור הולך ודועך. השנה לא היו מחאות בחוץ (חוץ מפתקים שהודבקו למספר רכבים מחוץ לאיטצדיון, וגם, לא באמת ברורה הכמות, כי ראינו פוסט אחד באינסטגרם). כאמור, הציבור עבר הלאה. "עם ישראל חי", שבשיאו היה במקום השלישי בהיטליסט - מצעד המוזיקה הרשמי של ישראל והפך לצלצול בבתי ספר ו"עיר נמל" שהפך ללהיט רחבות וחתונות. הכנסת אולי לא תזמין אותו להופיע, אבל בכל שאר המקומות זו בכלל לא דילמה.
  3. השירים של אייל גולן הם לא חלק מהתרבות, אלא הם בעצמם התרבות הישראלית. לאייל יש כבר 28 אלבומים בחוץ, ובסדרת ההופעות הוא הוכיח שוב עד כמה זה חשוב לאמן להוציא מוזיקה (בדגש על אלבומים) באופן עקבי: התקופה עם אתניקס, התקופה של המוזיקה האלקטרונית, התקופה עם להיטי הדיכאון. קחו כל שנה ב30 שנה האחרונות ותחפשו את מצעדי הלהיטים, אתם תוכלו למצוא לפחות שני שירים שהפכו למגדירים של התקופה: "בלעדייך", "תחזרי", "לקנות לך יהלום", "צליל מיתר", "זה אני", "הוזה אותך מולי", "כל החלומות", "לא מבינה עברית" עם עופר ניסים, אפילו, "ג׳ונגל" המופרך - ואפשר באמת להמשיך עם הרשימה הזו עד סדרת ההופעות של שנה הבאה, אבל מה שאני מנסה להגיד זה שבמקרה כזה, כשהוא צריך להתאים את המופע לרוח התקופה, זו לא בעיה כי קשה להרגיש בחסרונם של שירים מסוימים. או שדמיינתי, נניח, אבל "וי כחול" שהיה מגה להיט לפני שלוש שנים, לא נכלל בסטליסט של ההופעה.
    הקהל בבלומפילד אייל גולן (צילום: mako מוזיקה)
    הקהל בבלומפילד אייל גולן | צילום: mako מוזיקה
  4. הוא מתנהג בהתאם לגיל שלו. מזל מאלוהים שאייל לא מתפתה לרקוד בטעות על הבמה, כמו שזמרים וזמרות אחרות עושים, כי ראינו כבר אמנים שמנסים להדביק את הפער מהצעירים. במקום הוא פשוט מזיע את חייו על הבמה כשמסביב עולים ויורדים לאורך כל ההופעה רקדנים לנאמברים שונים. הבמה ענקית וכללה עשרות נגנים ומסכי הענק עזרו לא לפספס אותו לרגע.
  5. "שכחתי מזמן" היה רגע השיא בהופעה. בז׳אנר הים תיכוני איכות הקול של הזמר אוטוטיון לא בא בחשבון כמו בפופ נניח, שם עושים בו שימוש מעבר לתיקון הקול, ולמרות שהוא כבר בן 53 הוא לגמרי עמד במבחן. זה לא שלא היו רגעים קטנים שברח לו זיופונים קטנים, אבל לא משהו מורגש. אם היינו לפני עשרים שנה, בלי רשתות חברתיות, אז אחרי הופעה כזו מבקרי המוזיקה היו מפמפמים את האירוח של אתניקס כרגע השיא - שבאמת היה מרגש לשמוע את הביצועים לשירים של "אייל של פעם" ואת הכבוד הדדי בינו לבין הלהקה שגילתה אותו - אבל היום מספיק לפתוח את הטיקטוק ולראות את העלייה הדי משוגעת בביצוע של "שכחתי מזמן". אפשר גם להיכנס לתגובות של השיר ביוטיוב ולקרוא את "כל מי שנכנס לשמוע אחרי העלייה בבלומפילד". אפשר להניח בקלות שהשיר יתפוס עוד יותר תאוצה עכשיו אחרי ההופעה.