בחודשים הארוכים של המלחמה, ישראל משלמת מחירים כבדים, וביניהם גם מחיר תרבותי. בין אם מדובר באומנים שמפחדים להיקלע לסיטואציה מסוכנת, כאלה שמפחדים מחרם ומלחץ ה-BDS, או כאלה שמוחים נגד ישראל ונגד המלחמה = כמעט ולא רואים כאן אמנים בינלאומיים מאז אוקטובר. אבל את דיג'יי די-נוקס (D-Nox) הגרמני זה לא ממש מעניין.
בהמשך החודש (13.6) די-נוקס יגיע למועדון הגגרין בתל אביב כדי לחגוג 30 שנות פעילות, בסט מיוחד וארוך של חמש שעות. "להגיע לישראל? זו לא הייתה החלטה קשה בכלל בשבילי", מספר הדיג'יי הוותיק בשיחה עם mako ומסביר: "ישראל היא כמו בית בשבילי. יש מאחורי כל כך הרבה שנים והופעות במדינה הנפלאה שלכם והיא חשובה לי מאוד. אם כבר היה קצת ספק זה בגלל הסכנה הביטחונית".
התקליטן הגרמני, שפעיל בסצנת המועדונים עוד מאז שנות התשעים, לא מפחד מהשלכות פוליטיות של ההגעה לכאן. "פוליטיקה תמיד הייתה ותמיד תהיה ואני מפריד את זה מהעניין האמנותי", הוא מסביר. "האנשים בישראל כל כך חשובים לי, הם כמו משפחה בשבילי, אז לא היה לי ספק אפילו לשנייה אחת. אני לא יכול לתקן סכסוך של אלפי שנים וגם לא אתה, אני כאן כדי לתמוך ולעשות מה שטוב לאנשים".
כל אדם בישראל מכיר מישהו שנפגע באירועי 7 באוקטובר, וגם די-נוקס מספר כי איבד חברים במסיבת ה"נובה" הקטלנית. "אני עדיין לא יכול לעכל את הדבר הזה כי הכרתי אנשים שאיבדו את החיים שלהם ביום הזה. אני הרבה פעמים מדמיין את עצמי במסיבה הזו, כי כל אחד מאיתנו היה יכול להיות שם. זה מטורף לחשוב על זה שאנשים הלכו לחגוג את החיים ואז הדבר העצוב הזה קרה. אני נסעתי מתל אביב בעבר למקומות האלה, לדרום", הוא מסביר.
סיפור האהבה של די-נוקס וישראל התחיל לפני 20 שנה. "הכרתי את דיג'יי זומבי מתל אביב כשניגנו יחד בפסטיבל בגרמניה ב-2003 והגעתי לישראל לנגן בישראל בפעם הראשונה וניגנתי עם אסטריקס", הוא משחזר, "מאז הגעתי מספר פעמים".
ואולי זו קלישאה, אבל כמובן שיש לדיג'יי הגרמני המצליח רק מילים טובות על הקהל הישראלי. "קודם כל, יש אצלכם מגוון רחב של עדות ואנשים – יש לכם אנשים מאירופה, מהמזרח התיכון ומאפריקה – שילוב של מזרח ומערב. כשאתה מגיע למסיבה בישראל אתה רואה המון צעירים יפהפיים. בכל מה שקשור להקשבה למוזיקה אתם מאוד פתוחים מוזיקלית ותמיד מחפשים דיג'ייז חדשים, איזה טראקים חדשים יש ומה הסטייל החדש שעובד ברחבה. זה מזכיר לי מעט את הוייבים של ארגנטינה במסיבות, כשאנשים באים למסיבה הם באמת באים לרקוד ואת זה אתה לא רואה כל כך במקומות אחרים".
הסט שלו בגגרין, כאמור, הולך להיות בן 5 שעות אימתניות. "רצינו לתת לאנשים משהו מיוחד כי הייתי אמור לנגן בנובמבר, חודש אחרי מתקפת הטרור הרצחנית על ישראל. רצינו לחגוג 30 אז, אבל נחגוג עכשיו באותו קונספט", הוא מבטיח. "אני רוצה להציג את היצירות שלי שנפרשות על 30 שנות קריירה אז אני צריך הרבה זמן".
כמי שנמצא ב-30 שנים בסצנה, די-נוקס ראה לא מעט ז'אנרים נכנסים ויוצאים מהמיינסטרים האלקטרוני – ומסכים שעכשיו זה הזמן של הטכנו והאוס. "תמיד יש בסצנה משהו שמיועד להמונים", הוא מסביר. "לפני כמה שנים זה היה ה-EDM, עם דיוויד גואטה, סטיב אאוקי וכל זה, ולא יכולתי לסבול את זה ליותר מ-5 דקות כי זה היה רעש ועוד רעש", הוא מודה. "השוק עייף מ-EDM ובחר במלודיק טכנו, מוזיקה כמו של 'אפטר לייף', שיש בה גם אלמנטים של EDM. באופן אישי גם הסאונד הזה מעייף אותי מהר כי הוא תמיד נשמע אותו דבר בדיוק, אבל זה טוב למיינסטרים ובטח עדיף מסטיב אאוקי". אאוץ'.
"צריך לזכור שסאונד מחתרתי לא מיועד לכולם", הוא מסתייג. "כשמדברים למשל על ג'ף מילס (דיג'יי טכנו אגדי), אי אפשר 'להאכיל את ההמונים' עם המוזיקה שלו. גם המוזיקה שלי לא מיועדת ל-25 אלף איש", הוא מסביר.
בעידן בו אף אחד לא מתנתק מהסאמרטפון, יותר ויותר מועדונים אוכפים בחומרה את ההחלטה לא לאפשר שימוש בטלפונים ברחבה. די-נוקס, כדיג'יי וותיק, כמובן בעד, אבל יש לו דעות מורכבות בנושא. "כמובן שהמסיבות היו יותר טובות כשלא היו סמארטפונים כי הבליינים היו מתעסקים יותר בריקוד והיום אנחנו לא רואים כמעט רחבות ריקודים כאלה", הוא אומר.
"מנגד, הצילומים האלה הפכו לכלי שיווק לדיג'יי. אני מצלם את עצמי מנגן ומעלה את זה אחר כך או שמצלמים אותי. זה פרדוקס לא פשוט, אבל אני חושב שחשוב לאזן. אנשים שכחו מה זה להקשיב למוזיקה, במיוחד באירועים כמו של אפטרלייף שדיברנו עליהם. בעיני, אם אתה עושה סרטון פה ותמונה שם ומכניס את הטלפון זה בסדר, אבל אל תבזבז את כל הערב שלך בלצלם בלי להקשיב בכלל מוזיקה".
ואיך הוא שומר על הריגוש כדיג'יי במשך 30 שנה? "אני כל הזמן מתרגש מחדש כשאני מתקרב לעמדת הדיג'יי. אני לא יכול לחיות בלי הדבר הזה", הוא מסביר. "לפעמים זה מעייף, אבל אני חי בשביל לגרום לאנשים לרקוד, לראות אותם מאזינים למוזיקה שלי ומחייכים. כמובן שאני מזמין את כולם להגיע לגגרין. זה יהיה יום מיוחד בשבילי וניסינו לעשות את זה גם בשנה שעברה, אבל זה קורה השנה. אני אשמח לראות בליינים שזוכרים אותי מפעם, אבל גם בליינים צעירים שלא מכירים את המוזיקה שלי. כולנו מקווים לזמנים טובים יותר". אמן.