מתחילת המלחמה, עמיר בניון מופיע בלי הפסקה בפני חיילים בבסיסים ופצועים בבתי חולים כדי להעלות את המורל. הוא מרגש את הקהל עם שיריו המוכרים, בפרט מהאלבום המצליח "ניצחת איתי הכל". בקרוב הזמר יעלה על הבמה בקיסריה בהופעה חגיגית לציון עשרים שנים מאז יציאת האלבום.
היום (ו'), בניון התראיין אצל גלית גוטמן ואילנית לוי וסיפר על ההכנות להופעה, על הילדים שמתחילים את דרכם בעולם המוזיקה ועל הדרך שלו לתרום בתקופת המלחמה. "בהתחלה עשיתי את זה באופן אוטומט גם בלי להבין שאני עוזר במשהו", אמר. "איך שזה התחיל, התחלתי להופיע. מה שכן, זה יחס לא כזה פייר. דווקא כשמופיעים מול חיילים, אתה מרוויח. הם שרים, הם צועקים, הם יכולים להרים אותך ולהקפיץ אותך. בדרך לשם אתה אומר: 'מלחמה וחיילים וזה', בחזור משם אתה כבר מרגיש הרבה יותר טוב".
הלכת לבקר פצועים בבתי חולים, ושם זה כבר קשוח יותר.
"שם קשוח. הקדוש ברוך הוא לחץ לי על כפתור אוטומט כדי שאני לא אתרגש מכל דבר. זה יכול להיות בן אדם ישן ואני פשוט צועק לו ליד האוזן, פתאום יש עוויתות כאלה, תזוזה, או מישהו שלא זז לפני כן. קשה לומר שלום, וקשה עוד יותר כשאומרים לך תודה. בטח מהורים של חיילים, זה משהו מיוחד. כל פעם שאומרים תודה זה כמו דקירה בלב".
יש תחושה שיש לך דיסוננס בין להיות מפורסם ולשלם את המחירים של הפרסום, לבין פשוט לעשות את המוזיקה. דווקא במלחמה הזאת, פתאום שני הדברים האלה התחברו ביחד.
"נכון, נכון מאוד. זה הדבר שאני הכי אוהב לעשות, אבל עדיין לדוגמא, בגלל ההופעה בקיסריה עשיתי דברים שהבנתי למה לא תמיד אני רוצה לעשות קיסריה. זה קשה, זו עבודה. כשאתה מופיע אתה לא עובד, ועד היום לא עבדתי. פתאום אתה מתחיל לעבוד וזה אשכרה עבודה. ואני לא אוהב לעבוד".
הילדים שלך גם בענייני מוזיקה ומאוד מוכשרים בזה. לפעמים אתה מסתכל עליהם ושואל את עצמך, איזה ילד אני הייתי, ואיזה מזל שהילדים שלי לא עושים לי את הבית ספר שאני עשיתי להורים שלי?
"וואו. אני הייתי ילד בלתי אפשרי. עשיתי יותר מידי שטויות בשביל בן אדם אחד. ברוך השם, אני מודה כל יום על הילדים האלה שהם לא במקום שלי. הם מוכשרים בטירוף, הגדול מחביא את זה ונעמי יותר מוחצנת. אני מקווה שבקרוב גם ייצא משהו חדש שלה כי היא עובדת על זה".
כמה זה מלחיץ שפתאום הילדים שלך הולכים לכיוון הזה? אתה מכיר את הקושי, את החשיפה.
"אני שמח. כל עוד בן אדם יודע מה הוא רוצה מעצמו, אז אני איתו. נעמי למשל יודעת מה היא רוצה מעצמה, אז נשאר רק לדחוף, לעזור ולאחל לה בעזרת השם שיהיה לה קל".
כאמור, האלבום "ניצחת איתי הכל" חוגג עשרים שנים ליציאתו. זהו האלבום הרביעי של עמיר בניון ושיר הנושא שבו הפך לפופולרי מאוד בחתונות ואירועים. "איתי המוזיקה ניצחה הכל", סיפר בניון. "רציתי להודות לה, זה היה בלפנות בוקר והיה לי זמן עם עצמי, פתאום המילים נכתבו והמוזיקה נכתבה. היה לי חשוב להגיד לה תודה גם היום, כי אני חושב שבלי המוזיקה הייתי כבר מאבד את זה".
אתה חושב על הדלתות המסתובבות האלה? אם הייתה לך אופציה לא להיות מוזיקאי ולהיות משהו אחר.
"לא, לא הייתה אופציה. מפחיד אותי לחשוב, הייתי אומלל מאוד אם לא הייתי מוזיקאי. לא הייתי מוצא את עצמי בשום מקום. כמו שלא מצאתי את עצמי בשום מקום עד האלבום הראשון, זה היה ממשיך".
כבר מהשירים הראשונים שלך היה ברור שיש פה משהו שהוא אחר. איך שומרים על ה-DNA הזה? איך לא מתבלבלים בדרך?
"יש לבן אדם הרבה מערכות יחסים עם עצמו, או אחת מאוד מורכבת ומתוסבכת. יש מריבות, לפעמים אתה רוצה לנוח, לפעמים קשה, אבל אף פעם לא נמאס לך. אתה יכול להגיד לעצמך שנמאס לך מעצמך, זה קורה הרבה פעמים. לדעתי החלק החזק זה הקהל, פשוט מאוד. רק אחרי שאני מתבגר ועובר הזמן אני מתחיל להעריך אותו יותר, זה לא ברור מאליו בכלל. האנשים שעושים הכל בשביל להגיע להופעה, לא משנה איזה סוג של הופעה, לא משנה איפה, לא משנה מתי - הם נותנים לי יותר כוח".
עברת הרבה תקופות בחייך, הרבה ויכוחים עם עצמך. היום מה שעובר זה איזושהי השלמה עם עצמך.
"כן, מתחיל תהליך של פיוס. חשוב לי הפיוס הזה כי אם לא עכשיו אז מתי. לאט-לאט לומד להכיר את עצמי במצבים שלא הכרתי קודם. להחליט החלטות שדחיתי. אבל זה לא פשוט, זו עבודה, ייקח עוד זמן".
ביום שני הקרוב, ט"ו באב, אתה מופיע בקיסריה. מה צפוי?
"עיבודים חדשים של כמה שירים מהאלבום 'ניצחת איתי הכול'. שירים כמובן מכל הקריירה שעבדנו עליהם, סידרנו אותם, הכנו אותם במיוחד לקיסריה".
כשאנשים עובדים איתך, אתה מקשיב לעצות או שמאוד ברור לך איך זה צריך להיראות?
"שני הדברים נכונים. מצד אחד, מאוד ברור לי. מצד שני, אם לא חשבתי על משהו שצריך להיות, ופתאום המשהו הזה מפריע לי, אז אני יכול להעיר. אבל 99% מהמקרים אני לא מעיר. אני נותן לאנשים לעשות דברים ותמיד זה יוצא יותר טוב ממה שחשבתי".