עומר אדם כל כך מעצבן לפעמים. לפני כחצי שנה הוא החליט לעבור זמנית לדובאי, ולהקליט משם אלבום שאמור היה להיות ה"קאמבק" הגדול שלו (איך זמר שלפני שלוש שנים היה השם הכי חם במדינה צריך קאמבק?). הפרויקט "סוף העולם" יצא ביוני האחרון, עם 18 שירים - כמות מופרזת לכל הדעות, אבל בסוף, יש מצב שהלהיט הכי גדול שלו בתקופה האחרונה הוא הקאבר שהוציא ל"סטלות", הלהיט הוויראלי של הראפר שרק. עוד מוקדם למדוד את סדר גודל ההצלחה, אבל איך שיצא הוא נכנס מיד למצעד השבועי של היטליסט - מצעד המוזיקה של ישראל.
הוסיפו את הפלייליסט המתעדכן של mako היטליסט
אדם הטיס לדובאי את כל היוצרים שהוא יכול לחשוב עליהם בשביל להקליט את "סוף העולם", אבל השירים הכי מצליחים בפרויקט הם "אני" - שיר העזיבה שלו שיצא בסוף 2022 עוד לפני המעבר, כאמור, ו-DXB to TLV עם צמד המפיקים דולי ופן. אדם הוא זמר בחסד, וכשהוא מבצע שירים לא שלו זה תמיד עובד. "סחרחורת" שעשה עם טונה עדיין צובר האזנות בשירותי הסטרימינג בישראל. מה כן הוקלט בדואבי? "מזליקו", ניסיון להביא יציאה מגניבה כמו שני משוגעים, אבל עם תוצאה שגורמת לך לדפוק את הראש בקיר, או "58" שעושה שימוש בלחן ומילים מההגדה של פסח. אולי באמת נגמרו כבר כל הלחנים?
חוסר ההצלחה של האלבום מעידה בעיקר על חוסר היכולת של הכוורת שלו לכוון נכון את הספינה. ב"סוף העולם" היו לא מעט רעיונות מגניבים לשירים, אבל ההוצאה שלהם לפועל לא הייתה מספיק טובה, למרות שהטיימינג היה מושלם עבורו. עוד סשן או שניים ו"התעוררתי עם נמר", למשל, יכול היה להיות להיט מדינה, בקלות. האזכור של "קטליה", מותג משקפי השמש שלו בטוח לא עזר (המילה שלביה, דווקא, הייתה יושבת שם בול). מנהל אומנותי יכול היה לפתור את כל זה.
להגיד שהכתובת הייתה על הקיר במקרה של עומר זה אנדרסטייטמנט. כאמור, בכל פעם שהוא מבצע קאבר לשיר שכבר הוכח כלהיט, זה מתפוצץ. אחרי מסיבת שחרור האלבום שלו, השיר שהדליק את כולם היה "סטלות" שאדם ביצע באלתור על שפת הבריכה אחרי ששרק הגיש לו את המיקרופון. הכותרות חגגו את השורה "מעשן ת'מאדהפאקה עשב", אבל כולנו יודעים שהשיא זה לשמוע אותו שואג את הפזמון: "בייבי את לא, אוהבת שאני כל יום אוכל פה סטלות, בלילה לא חוזר אוכלת עליי באסות, במסות". כאילו שרק מראש חשב עליו כשכתב את זה.
לא הכל מהודק ב"סטלות" גרסת עומר אדם. הוא בחר לבצע בעצמו את קטעי הראפ במקום לתת לשרק את הכבוד שמגיע לו על כתיבת השיר. אני בטוח שהראפר לא ביקש את זה וגם לא יבקש, כי מבחינתו זה הישג מדהים שאחד מהזמרים המפורסמים במדינה מוציא את השיר שלו. אין הכרה טובה יותר מזו לראפר בישראל.
הדעיכה של אדם דוברה וסוקרה כבר לא מעט, אבל השנה האחרונה שלו אמורה להדליק אורות אדומים לא רק בשבילו ולצוות שלו: גם "כוכב גדול" כמו עומר אדם צריך ניהול אומנותי. מישהו שיסתכל על הסיטואציה מלמעלה ולא יגיד לו אמן על כל דבר. אם שיר לא מספיק טוב, אפשר לגנוז. לא קרה כלום, הוא עשה את זה כבר בעבר.
ודבר נוסף שהשיר הזה מוכיח, הוא שבישראל יש עוד המון כותבים ויוצרים מוכשרים חוץ מאלה שברשימה הקבועה של רון ביטון, אבי אוחיון או איתי שמעוני. בלי להוריד לאף אחד מהם, חלילה - כולם מוכשרים וטובים בעבודה שלהם, אבל אם כל המבצעים ילכו לאותם כותבים אנחנו נהיה בבעיה חמורה, כי תכף הכל יישמע אותו הדבר. קחו למשל את יובל מעיין שפרץ בשנתיים האחרונות עם "מי זאת" שכתב והפיק לאנה זק. שומעים שהשירים שלו שונים ולא יצאו מאותו מפעל.
אז למה עומר אדם כל כך מעצבן? כי אם לא מספיק הביצוע המעולה שלו ל"סטלות" (חוץ מהקטע של הרגאיי, סליחה מכל חובבי הז'אנר), בחודש האחרון רץ בטיקטוק שיר שתויג כהדלפה מהאלבום האחרון שלו: בלדת פסנתר אינטימית עם המילים "איך קראת לי כשרצית אז לצייר, אני הורדתי בגדים את לא רצית להתפזר. את התעסקת בלאסוף, אני הרגשתי את הסוף, שאני שלך ושאת של מישהו אחר". 54 השניות האלו רצות וצברו כבר עשרות אלפי צפיות. התגובה הבולטת הייתה: "העיקר הוא הוציא את 'מזליקו'".