בסוף השבוע האחרון (שישי) ציינו בהפקת "רדיו ברלין" באומן 17 את ה"גידילֶדֶת" – יום ההולדת לאחד ממייסדי ההפקה, גידי חיאל. האירוע לגידי היה אמור להיות בנוכחותו, אבל למציאות היו תוכניות אחרות. גידי נרצח בפסטיבל "נובה" ברעים עם אחותו, נועה חיאל וחברו שליו גל, שנרצחו גם כן.
למרות הכאב, שותפיו להפקה החליטו להמשיך את מפעל חייו של גידי. "זה קרה בזכות אמא של גדעון", מספרים עומר אליהו ומשה אברג'ל שייסדו את "רדיו ברלין" יחד עם גידי, בשיחה עם mako. "כשכל הדבר הזה התחיל וגדעון היה ספק נעדר, אמרנו לעצמנו שבחיים לא נמשיך את זה אם הוא לא חוזר. אמא שלו תפסה את שנינו לשיחות נפרדות ואמרה לנו: 'אין מצב שרדיו ברלין לא ממשיך'. אם לנו היה איזשהו ספק, והיה ספק גדול כי איך אפשר להמשיך את הדרך בלי השותף שלנו לחזון, היא העלימה אותו. בערב ההנצחה של 'רדיו ברלין' לגדעון היא אמרה לנו 'עד סוף דצמבר האירוע הזה קורה' ו'אני אדאג שרדיו ברלין יעבוד וכולם פה ירקדו עד נשימתי האחרונה', והנה אנחנו כאן".
עד כמה קשה היה לקיים אירוע בזמנים כאלה?
"14 אנשים שלנו נרצחו ושלושה נחטפו. סלקטורית, סאונדמן, יח"צנית והרבה בליינים ועדיין - אין ברירה אחרת אלא לקיים את האירוע. יהיו כאן היום מאות חבר'ה שיצאו בהפתעה ממילואים וביום ראשון הם חוזרים להילחם. הם אלה שהכי צריכים את זה – אין להם זמן להתאבל על החברים שלהם, לעכל את זה שהם לא יחזרו וזה המקום שלהם. התהליך שהתחלנו בערב ההנצחה לגידי ואנחנו ממשיכים היום הוא תהליך ריפוי קולקטיבי, זו השליחות שלנו".
ואכן, נראה שהקהילה של "רדיו ברלין" בהחלט הייתה צריכה את זה. האירוע היה סולד אאוט, וכבר בשלב מוקדם של הערב הרחבה הייתה מלאה עד אפס מקום. הדבר הראשון שבלט הוא הקהילתיות. החיבוקים ברחבה, הריקודים המשותפים וסתם ההתעניינות זה בזו הם לא משהו שרואים במסיבה סטנדרטית – והתחושה הזו רק התחזקה ככל שהערב המשיך.
"אשתי ואני היינו בסוף שבוע בתל אביב במרץ האחרון. שמעתי על 'רדיו ברלין', אבל לא ממש הבנתי מה זה", מספר יואל קרן, בן 50 ממעלה אדומים על ההתאהבות שלו בליין המסיבות. "אני ואשתי לא היינו בחיים ברייב, מסיבות טבע או משהו כזה. קנינו כרטיסים, נכנסנו ובשנייה הראשונה אמרתי לאשתי 'זה בשבילי'. כשאתה נכנס, הרושם ראשוני אומר לך אולי 'אלה לא אנשים נחמדים', אבל האמת היא שהם הכי נחמדים. מישהו אמר לי פעם שככל שהמוזיקה כבדה יותר האנשים רכים יותר. מאז אנחנו מגיעים לכל מסיבה שיש לרדיו ברלין.
"ביוני האחרון הייתה לי בעיה בלב ונאלצתי להיכנס לניתוח ביום שלישי, כשיומיים אחרי זה היה אירוע של 'רדיו ברלין'. הסברתי לרופא שיש לי משהו חשוב יומיים אחרי הניתוח. כשהסברתי לו מה זה הוא אמר 'בלי אלכוהול ובלי לרקוד'", ממשיך קרן בסיפורו. "איך שנכנסתי אנשים ניגשו אלי והתעניינו, ותוך דקה גידי הגיע, חיבק אותי, דאג לשלומי וסידר לי מקום לשבת. כשנכנסתי לניתוח, לא ידעתי אם אצא לשם ולא ידעתי אם יהיה מישהו שיזכור אותי. לא דמיינתי בסיוטים הכי גרועים שלי שכמה חודשים אחרי אני אהיה זה שמנציח וזוכר".
המוזיקה ב"רדיו ברלין" היא על טהרת ההארד אסיד טכנו - מוזיקה שבשמיעה ראשונה נשמעת אפלה מאוד, אגרסיבית מאוד וכבדה מאוד. כשמתמסרים למוזיקה באמת – מגלים שקשת הרגשות שיש בה רחבה בהרבה. דנאל וטה-יו, שעלו לסט בק טו בק בשעה 01:00 וניגנו במשך שעתיים וחצי, עשו עבודה נהדרת בהנגשת המוזיקה הזו, עם סאונד שלא התפשר לרגע, אבל כן מאפשר גם לקהל חדש להתחבר אליו.
השיא של הערב נרשם בסט של אלינה וורקו, הרזידנטית של "רדיו ברלין" וזוגתו של גידי ז"ל. אני לא חושב שיש תקדים בעולם לדיג'יי שמקדישה סט ליום הולדתו של בן זוגה שנרצח במסיבה, ואני מקווה שלא יהיו עוד. כך או כך – הרבה זמן לא חוויתי סט שכולל בתוכו כל כך הרבה רגשות. כעס, אשמה, עצב, שמחה ומעל הכל געגוע – כל אלה היו שם. לאורך השנים ראיתי אנשים דומעים ברחבה, אבל לראות כל כך הרבה אנשים עם דמעות, הן של עצב והן של שמחה – עדיין לא יצא לי לראות. כשהראל ושגיא, אבא ואח של גידי עלו לעמדה לרקוד עם אלינה, אנשים ממש התפרקו ברחבה, וחיזקו את התחושה שלי ש"רדיו ברלין" זו הרבה יותר מעוד הפקה.
אחרון לנגן היה שחר מלמד (In Depth), שלקח את הסגנון המוזיקלי לקצה וסגר באופן מרשים את אחת המסיבות הכי מיוחדות ומרגשות שהייתי בהן. ב-7:25, רגע לפני סיום המסיבה נוגן Shine On You Crazy Diamond של פינק פלויד – ואין ספק שגידי, מפיק מוכשר שהצליח להביא לחיי הלילה בישראל משהו חדש ומרענן, ונרצח כשחגג את החיים, היה יהלום משוגע כזה. הוא אולי לא היה שם פיזית, אבל הרוח שלו לגמרי הייתה שם, ותמשיך להיות גם בהפקות הבאות של "רדיו ברלין".