מי שמבלה במסיבות או פסטיבלים בימים אלה, בישראל או בעולם, לא יכול לחמוק מ-7 Seconds. הרמיקס של ג'וזי ללהיט של של יוסו נ'דור וננה צ'רי מ-1994,הפך לאחד הטראקים הלוהטים ביותר בעולם, זכה לתמיכה ממגה דיג'ייז בדמות בלאק קופי, אדריאטיק וסטיב אאוקי, ועומד (נכון לכתיבת שורות אלה) על 5.8 מיליון האזנות בספוטיפיי.
ההצלחה האדירה של הטראק הובילה למכירתו לסוני בסכום של כ-120 אלף דולרים, וכן להחתמה של ג'וזי בלייבל הענק לשלושה טראקים נוספים, מה שממשיך מבחינתו שנה חלומית שהיא ללא ספק הטובה בקריירה שלו עד כה. "אני מכיר את השיר מאז שאני בן 10. אני מטורף על השיר הזה, הוא הכי מרגש אותי והכי עושה לי צמרמורת בגוף", מסביר ג'וזי על החיבור. "השיר הזה החזיק אותי בילדות וברגעים הכי קשים בחיים שלי והלך איתי כל הזמן".
ההחלטה להפיק גרסה לשיר הגיעה, כמו הרבה דברים טובים בימינו, בזכות האלגוריתם של יוטיוב. "ישבתי עם האקסית שלי קארין, והאלגוריתם של היוטיוב העלה את השיר הזה", מספר ג'וזי. אמרתי לה 'החלום שלי זה לעשות רמיקס לשיר הזה' והיא אמרה לי 'תעשה את זה, אתה יכול לעשות, אז למה לא?'. הסברתי לה ששלחתי הודעות ליוסו נ'דור ולכותבים אחרים ואף אחד לא ענה לי, אבל הבנתי שאני עדיין יכול לגעת בשיר".
אבל אז הגיע חלק יותר מורכב עבור ג'וזי: למצוא זמרים. "קודם כל הצעתי את זה למרינה מקסימליאן והיא שלחה אותי קיבינימט. אחרי זה, שלחתי את זה לעדן אלנה והיא גם סירבה", הוא משתף. "בסוף שאלתי כמה אנשים בחו"ל והגעתי לקוקו. ביקשתי ממנה לעשות לי סוג של סקיצה, וכששמעתי, ישר אמרתי שזה מה שאני רוצה בלי לחשוב פעמיים. אחרי זה הייתי צריך למצוא את הגבר, שזו משימה לא קלה. לך תמצא מישהו שיודע לשיר בצרפתית, באנגלית ובוולופית (שפה אפריקאית, ז.צ). הגעתי עם החיפושים עד סנגל לפפה דיוף. הוא שלח לי א-קפלה מושלמת וידעתי שזה מה שאני רוצה".
אבל ההצלחה מסחררת של 7 Seconds לא הגיעה באופן מידי. "למזלי כל מה שאני עושה היום, מגיע לבלאק קופי ולדיג'ייז הכי גדולים בעולם. בפעם הראשונה ניגנתי אותו בטולום בינואר והיה לו אפס אימפקט", הוא מודה. "אף אחד לא הבין מה זה הטראק הזה ולמה אני מנגן אותו, אבל ידעתי שיש לי משהו. כשבלאק קופי ניגן את זה בפעם הראשונה בפסטיבל בצרפת זה התחיל לקרות ומשם זה הגיע לטמבה, אדריאטיק, סטיב אאוקי וכל הדיג'ייז הכי גדולים בעולם".
אבל מה סוד הקסם שלו? ג'וזי מנסה להסביר: "כשהפקתי את הטראק, ניסיתי לשמוע אותו באוטו, בחוף, באמצע סקס, באמצע אוכל ובשירותים – אין רגע שהשיר הזה לא התאים בו. כשהבנתי שזה עובד בכל מקום, הבנתי שיש לי להיט".
את ג'וזי כולנו הכרנו תחילה דרך תוכניות הריאליטי, ובניגוד למה שניתן לחשוב – זה לא בהכרח עזר לו בדרכו כדיג'יי, אולי אפילו ההפך. "כולם צחקו עלי בהתחלה, אף אחד לא האמין בי", הוא משחזר. "לא רק שלא פתחו דלתות – סגרו אותם עלי ושמו לי רגליים. יש דיג'יי מוכר בסצנה שהוציא אותי מגיג ביום הולדת של החבר הכי טוב שלי. הייתי צריך לוותר על הכל. היום, כשאני קם בבוקר, אני הולך לאולפן בחיפה – לא אכפת לי בחורות, תהילה או דברים כאלה. רק המוזיקה מעניינת אותי".
אבל הדיג'יי המצליח לא נתקל רק בדלתות סגורות: "ג'ניה טרסול פירגן לי, למרות שהתחלנו ברגל שמאל. היום אני שולח לו את המוזיקה שלי והוא מנגן אותה ומפרגן לי. זה מדהים בשבילי כי זה מישהו שהתחלתי איתו ברע היה היחיד בארץ שעזר לי. אני מאוד אוהב אותו ומעריך אותו על זה".
ובכל זאת, אני מקשה עליו, יש חשדנות כלפי סלבס שמנסים לגלוש לתחום הדיג'יינג. אתה יכול להבין את זה. "תראה, המוזיקה היא לא שלי, לא שלך ולא בבעלות של אף אחד – היא של כולם", הוא מסביר. "אתה רוצה להופיע? תופיע, אם זה נראה טוב ונשמע טוב – יאהבו, אם לא – אתה תראה בדיחה, זה הכל. כשאתה לוקח את זה לשלב הבא ורוצה להיות מפיק – תהיה מעורב לגמרי במוזיקה שלך, אל תשלח את זה למפיק צללים ותשלם לו. אני היום מעורב בכל צליל בטראקים שלי. בהתחלה אנשים אמרו על המוזיקה שלי 'אין מצב שזה הוא מפיק', אבל כששוב ושוב יוצאים לי להיטים – כבר אי אפשר להתכחש לזה. אפשר לנסות חודש, חודשיים, שנה – אבל בסוף בלוף מתגלה".
ג'וזי, מצידו, טוען שיש בו גם משהו שמאיים על דיג'ייז אחרים. "יש לי סטאר קוואליטי. אני מקצועי בניגון שלי, בבניית ערב, אני כריזמטי מאוד על העמדה, נראה טוב ומושך בחורות. דיג'יי אחר יכול להסתכל עלי ולהתבאס ויותר מזה, אולי לקנא קצת. אפשר להבין את זה".
בקרוב, מתכננן ג'וזי לעבור למיאמי. "יש לי שם טור בנובמבר ואני מתכנן לעבור לארצות הברית תוך כדי הטור או מעט אחרי. זה אולי קצת מתנשא, אבל הגעתי לתקרה כאן. אני כבר יודע שאנגן בכמה מהמקומות המובילים שם, המילה והג'יזל למשל, וגם בכמה מקומות בניו יורק. בקיץ, כשמיאמי קצת יותר מדי חמה, אני מקווה לעשות טור באירופה. אני כבר יכול להגיד שבקיץ אנגן בסקורפיון במיקונוס וכנראה שגם באיביזה".
"עמית מזרחי, שהיום הוא הבוקר שלי בארצות הברית, היה בליין שלי", מסביר ג'וזי את ההתחלה שלו בארה"ב. "הוא סידר לי גיג בהתחלה שלי בארצות הברית ומשם יצרנו קשר שמחזיק עד היום. אני מאמין בו וסומך עליו, יש לו תשוקה למה שהוא רוצה". ולעזיבה את ישראל, הוא מסביר, יש גם מניע אסטרטגי: "אני מת לעזוב את הארץ בגלל שיטת ה'שמור מרחק'. שמור מרחק יעריכו אותך, יאהבו אותך ויעריצו אותך. ברגע כשאתה לא נגיש – רוצים אותך. אני עדיין מוערך ומקבל סכום מאוד מכובד לכל גיג שאני מנגן בארץ, אבל אני חושב שזה יעשה לי טוב. היומן שלי ברוך השם מלא באירועים".
הפעם, חוזר ג'וזי לארצות הברית עם ויזת אומן, אחרי שבפעם הקודמת נעצר בשדה התעופה, סורב כניסה והוחזר לישראל אחרי 12 שעות. "הגעתי אז לארצות הברית עם הדרכון הצרפתי שלי. אמרו לי שמכירים אותי כאומן שיוצר מוזיקה, השמיעו לי טראקים שלי והסתלבטו עלי", הוא משחזר. "חקרו אותי 12 שעות בלי אוכל, שתייה וסיגריות, והחזירו אותי לארץ".
ומה החלומות הכי גדולים שנשארו לו? "אני לא חולם, אלא מציב לעצמי מטרות", הוא מסביר. "היעדים הגדולים זה קואצ'לה ולבמה מרכזית של טומורולנד ואני מאמין שאעבוד קשה ואגיע לשם. מעבר לזה – אני רוצה גם לזכות בגראמי. אני מאמין שאני יכול להשיג גם את זה".
יש אומנים שאתה רוצה לעבוד איתם?
"כן, אבל הוא מת – ריי צ'ארלס".
לפני שנתיים אמרת שהחלום זה לעבוד עם בלאק קופי.
"כשאתה קטן זה נראה וואו, אבל היום כשאני כבר מוכר, אני רואה דברים אחרת. אני לא מרגיש שהוא מפיק טוב ממני או מרכיב סט יותר טוב ממני. אני מעריץ אותו כי הוא המלך של הז'אנר, נתן לו ולמלא אומנים במה – אבל הגיע הזמן שישאיר את הכיסא שלו לאחרים".
מה הלאה? בקרוב, יפתח יחד עם סימונה ויטולי, הבעלים של הלייבל GoDeeva, מהמובילים בז'אנר האפרו האוס. "השאיפה שלי היא בסופו של דבר להופיע מספר פעמים בודדות בשנה ולעשות פארק כמו עופר ניסים – ואני אעשה את זה".
אפשר לספור על יד אחד את האומנים האלקטרוניים שעשו פארק הירקון.
"אתה מכיר עוד אומן ישראלי שחתם בסוני? אל תדאג, משם ישמעו אותי יותר חזק מאשר שומעים אותי מכאן. אני אעבוד קשה בשביל זה".