דייוויד דריימן, סולן להקת המטאל האמריקאית "דיסטרבד", מעולם לא התכחש לזהותו היהודית או לשורשיו הישראליים, אבל החיבור שלו לישראל עלה מדרגה מאז ה-7 באוקטובר. "זה זמן משבר, כולנו צריכים לעשות כל מה שאנחנו יכולים עבור עם ישראל", הוא אומר בראיון ל-mako בתל אביב.
דריימן הגיע לישראל לביקור משפחתי, אבל ניצל את הזמן גם כדי לקבל סיור מקיף - בקיבוצי העוטף שהוחרבו, בירושלים ובתל אביב. המטאליסט הוותיק, סולן הלהקה המצליחה מאז אמצע שנות התשעים, אפילו הצטלם לסרטון עם יוסף חדאד.
החיבור הזה עשוי להפתיע, אבל מי שמכיר את דריימן, במיוחד בחודשים האחרונים, לא יופתע: דף האינסטגרם שלו, עם למעלה מ-300 אלף עוקבים, נראה יותר כמו סניף של Stand With Us מאשר דף של סולן להקת מטאל: פחות ריקודי פוגו סוערים בפסטיבלי מטאל בשוודיה, יותר סרטונים של "5 שקרים שהחמאס מספר לכם".
דריימן ולהקתו מוכרים יותר מכל בזכות הלהיט הגדול של "דיסטרבד", Down with the Sickness מ-1999, והקאבר שלהם ל-The Sound of Silence של סיימון וגרפונקל. מעריצים או מגיבים מזדמנים שהכירו את המוזיקה אבל לא את האיש פועלו, מציפים את הלהקה במסרים תקיפים נגד הדעות הפרו-ישראליות של דריימן. הוא, מצידו, לא מתרגש. "אני לא מרגיש שאני צריך לנהל שיחה עם מישהו כדי להצדיק את המלחמה שלי ושל העם שלי על קיום", הוא אומר באופן חד משמעי.
"מה שהאנשים האלה מגדירים כ'פוליטי' הוא פשוט ההישרדות של העם היהודי. אם לנסות לשרוד בסביבה שבה יש מיליוני אנשים שרוצים להכחיד אותך זה פוליטי, אז שיקראו לי פוליטיקאי, אני באמת לא שם זין", מכריז דריימן.
"אנשים שאוהבים את המוזיקה שלו ואת הלהקה ימשיכו לתמוך בנו. עשיתי את זה עוד הרבה לפני ה-7 באוקטובר, ההגנה שלי על האנשים שלנו, על מדינת ישראל. מעולם לא הפסקתי לעשות את זה. חטפתי מאנשים הרבה זמן ואני רגיל לזה", הוא אומר. ובכל זאת, נראה שהמתקפות עלו שלב בחודשים האחרונים. גולשים רבים הביעו שאט נפש מהעובדה שדריימן חתם על פגז שנורה לעבר רצועת עזה: "FUCK HAMAS".
"השנאה ברמה חדשה, כי למפלצות האלה יש יותר אומץ עכשיו", הוא אומר. הם מרגישים שהם יכולים להוריד את המסכות, והם מקבלים תמיכה וטפיחה על השכם מהקהילה הבינלאומית, ומאמנים שהם מרגישים שהם בצד הנכון של ההיסטוריה. הם מרגישים שיש תגמול, אתה רק צריך לסמן שאתה בעד הצד הפלסטיני, ופתאום כל מיני להקות של אלמונים מקבלות הזדמנות להופיע בפסטיבל Download (פסטיבל מוזיקה אלטרנטיבית מהגדולים בממלכה המאוחדת).
אגב, אם אתם תוהים למי דריימן מתכוון בהערה הזאת - נזכיר שמי שהופיעה לאחרונה בפסטיבל Download היא במבי ת'אג, המתמודדת האירית באירוויזיון, שניצלה את במת האירוויזוין להכריז: "ישראל היא זבל שמבצע רצח עם". "אין שום הצדקה בתמיכה בארגון שנשבע באופן גלוי למחוק את הקיום של כל היהודים בעולם", אומר דריימן.
עם זאת, המטאליסט האמריקאי מדגיש שהתמיכה העזה והבלתי מתפשרת שלו בישראל לא מונעת ממנו, לתחושתו, סימפתיה לצד הפלסטיני. "יש לי סימפתיה לאנשים בעזה. יש לי סימפתיה לפלסטינאים. לא צריך לבחור ביניהם לבינינו, צריך לבחור באנושיות. אבל האינדוקטרינציה והחינוך שמקבלים ילדים פלסטינים צריכה להשתנות. ילדים לא נולדים כדי לשנוא, ילד הוא דף חלק. ואלא אם כן השנאה תפסיק... אל תבין אותי לא נכון", הוא מדגיש, "יש אנשים בצד שלנו שהם גם חלק ממעגל השנאה והם אשמים בדיוק באותה מידה", הוא אומר, אבל לא מציין שמות.
"קולות של קיצוניים הם תמיד הרמים ביותר. אבל להרבה מאיתנו עדיין יש תקווה". את המילה הזאת, תקווה, הוא אומר בעברית. "עדיין יש לריבם מאתנו תקווה לשלום אמיתי, והוא לא יבוא מהשמדה. אבל חמאס צריך להיות מושמד, הם כת מוות רצחנית שמתמקדת בהשמדה של העם שלנו. הם מחזיקים את הפלסטינים כבני ערובה כבר דורות. כשאתה שואל את הפלסטינים הם עדיין תומכים בחמאס, כי התרבות שלהם טיפחה את המיתולוגיה הזאת שלהם שנים ארוכות", הוא מסביר את דעתו בנושא.
"אנחנו נזדקק לדה-רדיקליזציה דומה לזו שראינו בגרמניה הנאצית אחרי מלחמת העולם השנייה, אבל זה לא בלתי אפשרי. אי אפשר פשוט לסגור את הדלת ולהגיד 'אין סיכוי', כי אז באמת לא יהיה סיכוי". ודריימן אכן לא מאמין בסגירת דלתות: במשך שנים הוא תומך בארגון בשם Creative Community for Peacer, שנועד להילחם ביוזמות חרם תרבותי על ישראל כדוגמת ה-BDS.
"מוזיקה היא גשר לקרב בין אנשים, היא דו קיום. כשאנשים מגיעים לפסטיבל מוזיקה, אידיאולוגיה ופוליטיקה לא משנות. כולם שם כדי לעבור תהליך של קתרזיס, לשחרר את כל החרא שיושב עליהם. זה כוח מאחד וחזק מאוד. וכל אמן שמעוות את זה והופך את זה למשהו מכוער, זה דוחה. זה לא משיג שום דבר חוץ מלסגור עוד דלתות ולבנות עוד חומות.
הסרטון שצילם דריימן עם יוסף חדאד בעת שהותו בישראל, כך הוא מסביר, הוא "פנייה לכל האמנים האנטי-ישראלים בעולם".
מה תוכן הפנייה? "לכו תזדיינו?"
"זה משהו קצת פחות ניאנדרטלי מזה", הוא צוחק, "אנחנו מנסים להיות יותר רהוטים מזה". עם זאת, לדריימן אין בעיה, במידת הצורך, לגלוש למחוזות הניאנדרטליים. בהופעה של להקת דיסטרבד בארץ לפני כשנה קרא בפני הקהל: "פאק רוג'ר ווטרס". הוא מקווה לחזור עם הלהקה לישראל בקרוב, אבל חושב ש"אנחנו צריכים לתת לישראלים מרווח נשימה להתגעגע אלינו קצת".
כשדריימן יחזור לארה"ב אחרי הביקור שלו בישראל, הוא מספר, הלהקה תתחיל את העבודה על האלבום החדש שלהם. האם הוא חושב שמראות הזוועה של המלחמה וה-7 באוקטובר יחלחלו לתוך המוזיקה שלו? "אני בטוח שכן", הוא אומר. "איך אפשר שלא?".