אורנה ומשה דץ ניהלו קריירה מוזיקלית מוצלחת וממושכת לצד חיי הנישואים, במהלכה הופיעו על במת האירוויזיון והפכו לכוכבי ילדים שדורות שלמים גדלו על שיריהם. לפני כעשרים שנה הצמד התגרש ופירק גם את הזוגיות המקצועית. הערב (ג'), השניים יעלו על במה אחת לראשונה מזה שנים רבות, במופע חד פעמי שהופק לזכרו של בנם עומר שנפטר בפתאומיות לפני כחמישה חודשים.
הבוקר, משה דץ התראיין ב"חדשות הבוקר" וסיפר לניב רסקין על התחושות רגע לפני ההופעה המרגשת, המתח סביב שיתוף הפעולה עם גרושתו ועל הכאב האישי בימים המורכבים. "העצב הוא כללי, יש עצב כל כך גדול במדינה והעצב שלנו מתווסף לעצב הזה", סיפר. "אני לא יודע אם זה מקל אבל זה מן משהו כזה שאתה מתהלך איתו וכולם מתהלכים איתו. אני מוצא נחמה בדבר הזה, שמחבקים אותי ומנחמים אותי ואני יכול להחזיר בחזרה. יש בחיבוק שאני מקבל המון נחמה".
איך נולד הרעיון למופע עם אורנה? הפסקתם להופיע ביחד לפני שנים.
"נכון. אנחנו גרושים 18 שנים, תוסיף לזה עוד שבע או שמונה שנים שעשינו הופעות לילדים אז זה בערך 24 שנים שלא שרנו ביחד למבוגרים. זה בא מהחברים, אורנה השמיעה למשה קפטן במהלך השבעה סקיצות של עומר שהוא עשה עם חבר טוב שלו המוזיקאי חן מצגר, הם רצו להפוך את זה לאלבום אבל זה לא קרה. קפטן שמע את זה ואמר 'תקשיבי חייבים להוציא את זה. זה חומר מדהים, בלי שום קשר לכלום. זה חלק מהנשמה שלו וחייבים להוציא את זה'. הוא בעצם זה שפנה לחברת התקליטים ולחברת ההפקות והם התחילו להריץ את הפרויקט הזה של עומר. האלבום שלו יצא עם עיבודים חדשים על השירה של עומר שהוא הקליט כסקיצות. הפרויקט הזה הוא הדבר הכי חשוב שאורנה ואני עשינו, ככה אני מרגיש. מתוך הדבר הזה, כשעבדנו על הפרויקט, אורנה אמרה: 'עומר היה הכי מאושר אם היינו מופיעים ביחד'. פעם אחרונה שהוא ראה אותנו בהדלקת המשואות, הוא ממש אמר: 'אתם כל כך טובים על הבמה ביחד, בואו תחזרו, תופיעו ביחד. זה לא קשור, אתם לא צריכים להתחתן מחדש'. ההופעה היום בערב היא חד פעמית".
כמה זה היה מוזר לחזור לשתף פעולה עם אורנה?
"זה לא ייאמן. מבחינת השירה, חשבתי שנצטרך לעשות הרבה חזרות עד שנמצא בכלל טונים, להזכיר לנו קולות וחלוקות ואולי לעשות משהו אחר. זה היה מדהים, אני אוהב דרך הרגליים לעשות חזרות ואני אוהב שאני בטוח במה שאני עושה. אז משם שחררתי ומשם באמת עשו עיבודים ואנחנו בשמיים. מבחינת יחסים בינינו, ברור שיש בהתחלה איזה מתח ואי נוחות, אבל גם המקום הזה כבר אין אותו. יש משהו בחזרות, שאנחנו צריכים לשיר ואנחנו צריכים לשיר אחד לשני והתדר הזה חייב להיות פתוח ואמיתי".
השירים נכתבו בזמן שהייתם זוג, פתאום לחזור לשיר כשהסיטואציה היא אחרת זה בכלל מטורף.
"לגמרי. אנשים יחפשו פירוש אחר בחלק מהמילים של השירים. במיוחד יש לנו שירים שאיכשהו ידענו שזה השיר של עומר, כי הוא הוקלט מיד אחרי שעומר נולד. אז השירים האלה הם יותר קשים לנו במופע. חוץ מזה שיהיו שתי הפתעות עם שני שירים של עומר, עם אורחים מיוחדים שישירו. זה לא ערב עצוב, להפך, הוא ערב של נס והגשמה גדולה, שאנחנו עומדים בסטנדרטים של עצמנו ואנחנו משמיעים את הקול של עומר, מנציחים אותו ויכולים לעשות את הטוב הזה לנשמה שלו כדי שהיא תישאר כאן כמה שיותר".
כשמדברים עם אומנים על אלבום חדש או מופע חדש, זה תמיד אירוע משמח. כאן זה מופע שנולד מהמקום הכי עצוב, הכי קשה.
"זה בדיוק מה שאני אומר. יהיו גם רגעים כאלה אבל ברובו זה ערב של ניצחון, שאנחנו בעצמנו התגברנו על עצמנו, הצלחנו להפיק את זה ולהפוך את זה למשהו שהוא חגיגי. העיבודים הם חגיגה, יש לנו נגנים שעשו שם עיבודים שזה אפילו פסטיבלי קצת. אנחנו מצווים לשמוח. אני רואה את זה בחודשים האחרונים, אנשים יוצאים למרות שכל יום מפחדים או מלחיצים אותנו על איראן, כל הזמן יש איזה לחץ באוויר. אבל אנשים יוצאים ואני מופיע כמעט כל יום. הופעתי במודיעין במוצאי שבת והיו מעל אלפיים אנשים, הם רוצים את האנרגיה הזאת ואנחנו מצווים לכך".
בימים המורכבים האלו, אתה מצליח לשמור גם על היצירה שלך וגם על האופטימיות שלך?
"דווקא בגלל הקרע הזה ודווקא בגלל הדבר הזה, שאיכשהו הפוליטיקה חזרה לחיינו, כאילו לא היה שבעה באוקטובר, אני חושב שאנחנו חייבים. אנחנו שרים כבר מיליון שנה בחנוכה 'מי ימלל גבורות ישראל', ובסוף אנחנו אומרים 'בימים ההם בזמן הזה'. מצווה עליי לעשות כל מה שמאחד. אנחנו רואים את זה בכל מקום, גם בצבא, ימין, שמאל, אשכנזים, מזרחים. אצל הפוליטיקאים אני רואה פה לא נקי, מעוות, הורסים לנו את כל הסמלים, ככה אני מרגיש. אין כבר בית נשיא, בית משפט, שוטרים, צבא ומותר לדבר על הרמטכ"ל ככה, נורא קשה לי עם זה. המטרה שלנו, האזרחים, היא לשים את הרעש הזה בחוץ כי אנחנו חייבים להיות מאוחדים. כאן נולדתי, ואין לי שום מקום אחר בעולם, ככה אני חושב".