במסגרת המלחמה שלו נגד התקשורת, עומר אדם מאוד אוהב להראות שהביקורות לא מעניינות או מעסיקות אותו. בפועל, כשמחברים את הנקודות, אפשר לראות שזה לא בדיוק המצב, וזה בסדר. אפשר להבין גם את הבחירה ללכת "להתראיין" לפודקאסט של מה קשור, חבריו הטובים (פייר, לילה של עומר אדם עם ציון ברוך נשמע חשמל), ולא לכלי תקשורת אמיתי שיכול להקשות קצת יותר. אלא שהוא בקמפיין לקידום האיפי החדש "חמישה לילות" ושלוש ההופעות שהכריז בירקון, אז כאמור אפשר להבין ולסלוח.
זה נאמר כבר לא מעט בשנה האחרונה, אבל נדמה שהפעם זו באמת נקודת המפנה בקריירה של הזמר שכבר היה בפסגת המוזיקה הישראלית. האלבום האחרון לא עבד כל כך, ובשנה האחרונה אדם היה על תקן קראוד פליזר. במקום לחדש, הוא הקליט קאברים. כשיצא "אני", השיר שהכריז רשמית על הטיסה לדובאי, נראה כאילו הוא הבין שאותנטיות היא שם המשחק, אבל באלבום עצמו זה לא באמת בא לידי ביטוי.
הפעם הוא באמת מנסה לעשות את הדברים אחרת. מעניין למה יצאו רק חמישה שירים, אבל אחרי שהוציא 18 שירים ב"סוף העולם", זו התפתחות חיובית. גם ברמת המוזיקה זו התקדמות: אין זכר לשירים כמו "מזליקו" או "טאפאס וטריפונס". ברוח התקופה, האלבום כולל שילוב של ים תיכוני-טורקי-והיפ הופ.
"מבת ים ועד הנצח" אמנם מזכיר את "דבר אליי עם העיניים" של עדן בן זקן ו"אהבה חולה" של פאר טסי, אבל השיר עובד, אין מה להגיד. במיוחד בזכות השורות: "מבת ים ועד הנצח, אותך אף פעם לא שוכח … נהיית כוכבת לבינתיים, את כל היום בבגד ימים". בגד ימים.
ב"כסף או דמעות" אדם הימר על צמד מפיקים שלא מוכרים עדיין בארץ - בחו"ל הם עבדו עם לא מעט שמות חמים בסצנת ההיפ הופ - עומרי דהאן ואלירן אליהו, ונראה שההימור השתלם. חוץ מהפזמון שבו הוא צועק כדרוש ממנו, רוב השיר הוא בחצי לחישה. אפילו הגיטרות הספרדיות שאדם אוהב סוף סוף מחמיאות לו ולא נשמעות כמו שיר של הג'יפסי קינגס (כבודם במקומם מונח). ב"אקדח" הוא כבר נותן למעריצים את "עומר הישן" בסגנון טורקי כבד עם כינורות והכל.
אבל אין ספק ש"רק שלך", שאושר כהן הפיק וכתב יחד עם אדם, מסתמן כלהיט של האלבום. אפשר להגיד שהוא רימה ובפועל זה שיר של אושר כהן, אבל חשוב להזכיר שאדם היה זה שהחתים את כהן (כמו שהחתים לאחרונה את שרק שהתפוצץ עם "סטלות", וברשתות כבר רצים קטעים משיר משותף שלהם). נשאר לראות עד כמה השיר הזה יתפוס והאם הוא יצליח להחזיר לעומר את המעמד שהוא מחפש. לא מן הנמנע שכבר בשבוע הבא נראה אותו במקום הראשון בהיטליסט - מצעד המוזיקה הרשמי של ישראל.
כאמור, עומר בהחלט הקשיב לביקורות ולמעריצים. כבר מהבחירה האומנותית לתת לפילפלד לעצב את האלבום, אפשר היה להבין שהפעם הוא מנסה לשדר משהו אחר. יומיים לפני שהאלבום יצא, הגיע הסרטון באינסטגרם שלו עם "קבוצת המיקוד" שהאזינה לשירים ודירגה אותם. יותר מפילפלד, יותר מהאירוח אצל "מה קשור" ואפילו יותר מ"הארנה" שהוא מקים בפארק הירקון, הסרטון הזה חשף את האמת הכי בסיסית מבחינתו: הפעם השקעתי, אין חרטות. זה לא אומר שזה מספיק, אבל אין ספק שאחרי הרבה זמן, עומר אדם בדרך הנכונה.