בסופ"ש האחרון יצא לדרך שוב פסטיבל טומורולנד, פסטיבל המוזיקה האלקטרונית הגדול בעולם, שמתקיים בבלגיה וחוגג 20 שנה להיווסדו. כמדי שנה, גם הפעם פקדו (ויפקדו גם בסוף השבוע הבא) ישראלים את הפסטיבל, הפעם בכמות ישראלים נמוכה מהרגיל, ככל הנראה בגלל המלחמה.
לאורך השנים בנה לעצמו טומורולנד שם של פסטיבל של אחדות, אהבה, כבוד שמחה וסולידריות, אך השנה, בצל המלחמה בישראל, ערכים אלה עמדו למבחן עבור לישראלים שהגיעו לפסטיבל. הקהל הישראלי שהגיע לפסטיבל לקח על מעצמו משימה להראות נוכחות בכל מקום אפשרי, וזה אכן עבד. את דגלי ישראל, שלטי החטופים ודגלי נובה אפשר היה לראות בכל מקום, והקהל הישראלי, ברובו המוחלט עשה הכל כדי להעביר מסרים של אהבה.
ועדיין, לא הכל עבר חלק. כפי שדווח כאן, התקיימו עימותים מינוריים בין ישראלים ופרו-פלסטינים וישראלי אחד אף הותקף, אבל כשלוקחים בחשבון את גודל הפסטיבל העצום, שמארח אלפי מאות בליינים מדי שבוע, מדובר בכמות קטנה מאוד של אירועים.
ומה עם דעת הקהל העולמית? לפחות בפסטיבל, לרוב האנשים שפגשתי לא היה מספיק אכפת או שהם לא הכירו מספיק את המצב במזרח התיכון כדי להביע דעה כלשהי. מתוך אלו שהביעו דעה, הרוב הביעו תמיכה בישראל והגיעו לתמוך בישראלים. התקלוטים של גיבורים מקומיים כמו ויני ויצ'י וסקאזי עברו ללא תקלות מיוחדות ועם מחוות מרגשות לקהל הישראלי.
בכל מה שקשור לצד המוזיקלי, טומורולנד כהרגלו סיפק את הסחורה, כששניים מהאירועים הבולטים התרחשו ביום הראשון במקביל ובשתי במות שונות. סווידיש האוס מאפיה, אחד ההרכבים האלקטרונים הגדולים אי פעם, חזרו לפסטיבל ביחד לראשונה מאז 2012 וסיפקו סט פשוט מבריק. במקביל אליהם בבמת הפרידום, הבמה השנייה הכי גדולה בפסטיבל, הדיג'יי הארדוול ניגן סט שכולו קלאסיקות מהשנים 2012-2014, מה שנחשב לעידן הזהב של סצנת ה-EDM.
באשר לסצנות הטכנו והאוס, אנימה, חצי מהצמד Tale of Us שמוביל את הלייבל אפטרלייף וכוכב ענק בזכות עצמו, ניגן לראשונה בבמה המרכזית סט נהדר שהוכיח שמדובר באחד מהכוכבים הגדולים בעולם האלקטרוני היום.
אך לא פחות ממי שהיה בפסטיבל, בלט דווקא מי שהיה חסר. לראשונה מזה שנים, מרטין גריקס, הכוכב הכי גדול של סצנת ה-EDM, לא הופיע בפסטיבל. השמועות מדברות על כך שגריקס לא היה מרוצה מהספוט שהוצע לו, אבל לא משנה איך הופכים את זה - מוזר לראות את הפסטיבל האלקטרוני הגדול בעולם מוותר על אחד הכוכבים הכי גדולים בסצנה.
ב-20 שנה שהוא קיים, טומורולנד הפך מפסטיבל קטן למכה של המוזיקה האלקטרונית. נכון,ֶ הוא הפך להמוני, ולפרקים מרגיש אפילו המוני מדי, אבל גם השתכלל בכל מה שקשור לארגון לרמה ששום פסטיבל שהייתי בו אפילו לא מתקרב אליה, ולרגע לא מזלזל בקהל שלו. אם זה יימשך ככה, לא מן הנמנע שגם בשנים הבאות טומורולנד ימשיך להיות הפסטיבל הגדול ביותר בעולם.