הלילה יתקיים במועדון ה"סאבליים" בתל אביב אירוע מוזר לאללה - הופעת הפירוק של להקת instinct, של להקת The Testicles וגם של Dead Rabines, שלוש להקות פאנק הרדקור שהחליטו באותו הערב לסיים את הקריירה, לסגור את הבסטה ופשוט להתפרק. יצאתי לתפוס את ההזדמנות האחרונה לשמוע את הסיפורים שמאחורי הלהקה וגם כדי להבין מי הבן זונה שהורג לי את הפאנק. אז ארזתי את הלפטופ, שישיית בירות והסנדוויצ'ים האלה מ "how I met your mother" ויצאתי לדרום תל אביב, לחדר החזרות לשמוע את הסיפורים הכי דפוקים של ה-"Testicles".
-למה אחרי 7 שנים ביחד, אחרי 2 טורים באירופה ומזרח אירופה, לפני הקלטות של אלבום החלטתם להתפרק?
התשובות היו מכת מציאות כואבת על מה זה להיות מוזיקאי בארץ ועוד בכלל להיות מוזיקאי של מוזיקת שוליים. הגיטריסט אסף פרלמוטר: "המצב הסוציו-אקונומי בארץ לא מאפשר לך לחיות כמוזיקאי. אני עובד ב 3 עבודות רק כדי להחזיק את הראש מעל המים ואני לא יכול להרשות לעצמי להיות מה שאני רוצה להיות באמת - מוזיקאי במשרה מלאה. אז אתה מוצא את הדברים שהם כמעט זה כמו מורה לגיטרה, מתקן גיטרות, בק-ליינר. זה נותן לך את החצי סיפוק שאתה עדיין בתחום שלך וכל זה עושים בנוסף למשרה מלאה .בארץ יקר מדי כדי לחיות את החלום".
"גם הקהל של היום מבאס", ממשיך פרלמוטר. "אנחנו משקיעים תנשמה, כותבים, טוחנים חדרי חזרות ואז מגיע ההופעה ומגיעים 12 איש. כל השקר של הפייסבוק היום - זה הורג ת'סצנה, זה לא מה שהיה פעם, שיש הופעות פאנק וכולם באים (זה שהם לא היו נכנסים ונשארים לשתות בחוץ - זה בעיה אחרת), אבל זה היה הקטע של ללכת ולפגוש אנשים כמוך - עם האהבה למוזיקה .היום עושים 'לייק' ומדברים בצ'אט אז למה לצאת לקור? למה ללכת להופעה כדי שאפשר לראות ביוטיוב?".
המכות עם NOFX בירושלים
ל"טסטיקלס" לא חסרים סיפורים הזויים מכל הטורים וההופעות לאורך השנים .חלקם משאירים אותך עם הפה פעור.
-מה הסיפור האמיתי מאחורי המכות עם NOFX?!
"חיממנו את NOFX בהופעה שלהם בירושלים , להקה שגדלנו עליה, פאנק-רוק של הכי צחוקים שיש. יש קטע בהופעות שלהם שהסולן שונא שיורקים עליו (מוזר נכון?!) וכשעושים את זה בדרך כלל הוא מפרק את ההופעה והולך הביתה. אחד מהילדים בירושלים דפק לו סמוחטה בין העיניים במהלך ההופעה. המאבטחים הרולות שלהם ישר זינקו עליו באגרופים לפנים, על ילד בן 14!. ישר קפצנו על המאבטח, כי אצלנו אין דבר כזה, הלהקה היא באותו גובה כמו הקהל - מה זה מאבטחים בהופעת פאנק? המאבטח השני ראה שקפץ מישהו עליו, נכנס גם, ואז גם שאר חברי הלהקה נכנסו למכות ההמוניות והתחיל שם מכות בין הקהל ללהקה . אחרי זה בעריכה הוציאו אותנו כאילו אנחנו התחלנו את כל הסיפור הזה ולא המאבטח שפוצץ במכות ילד שמינית מהמשקל שלו.
ופרלמוטר ממשיך: "אחרי ההופעה בפולין ,שהיתה אחת ההופעות הכי מוצלחות שהיו לנו, ירדנו מהבמה וישר רצנו לקנות כרטיס לרכבת הישירה לגרמניה, כדי להספיק להגיע להופעה הבאה בברלין. המוכרת בתחנת הרכבת ישבה לה שם מקורבלת בשמיכת פוך בדוכן שלה ואמרה שסגור. לא עזרו לא ההתחננויות ולא הקללות - היא לא היתה מוכנה לעזור לנו ואמרה שרק מחר בבוקר אפשר יהיה לקנות כרטיס. כשחזרנו לשם בבוקר אותה המוכרת אמרה לנו שלרכבת הישירה צריך לרכוש כרטיס יום מראש ולמה לא באנו אתמול. החלפנו שם צבעים מרוב עצבים ובסוף היינו צריכים להחליף חמש רכבות, שהיינו חייבים למצוא לבד איך לעשות את ההחלפות, איזה עצבים וכאב ראש זה היה.
"ברכבת השלישית באמצע שומקום פולני, היו לנו 5 דקות להבין איפה אנחנו נמצאים במקום שאף אחד לא מדבר לא אנגלית ולא רוסית ולהחליף לרציף של לך תדע איפה הוא. בריצה עם ציוד של להקה שלמה רצנו, עלינו על הרכבת מתנשפים ומזיעים ואז גילינו שאנחנו רציף אחד שמאלה, שיט!, מהר התחלנו לקפל את הדברים שלנו לזרוק אותם בחזרה לרציף, כשאורי עומד ומקבל את הדברים. בתיק האחרון שזרקנו החוצה הדלתות נסגרו והרכבת התחילה לנסוע, כשאנחנו בתוכה. עמדנו שם עם הלסתות שמוטות בזמן שהרכבת עוזבת את התחנה ומתרחקת ואורי עומד שם בדד. מחוסר אונים משכנו את הידית האדומה ועצרנו את הרכבת, מזל שאנחנו לא מבינים פולנית והם לא מבינים עברית ואנגלית כי הצעקות והקללות שם היו בכל השפות".
אינסטינקט בסיסי - לשרוד
אחרי הישיבה עם הטסטיקלס עצרתי בקיוסק הקרוב הבאתי עוד כמה בירות והמשכתי לחדר חזרות במרחק יריקה משם, לשמוע את הגרסה לסיפור של הלהקה שמרימה את הערב הזה Instinct - הלהקה שהביאה את הניו יורק הרדקור לתל אביב. אחרי טור מטורף שעשו באירופה ולאחר 2 דמואים שיצאו כבר ואלבום ראשון שמשתחרר לראשונה דווקא בערב הפירוק הלכתי לשמוע מה קורה עם כל הגל פירוקים הזה.
"בכל טור שאנחנו מופיעים באירופה אנחנו על פסגת העולם שם, רוקסטארים, והקהל עף, וגם בגרמניה יודעים את המילים של השירים שלנו. אנחנו מקבלים פידבקים מטורפים, אבל זה פעם בשנתיים. בשגרה אנחנו מופיעים פה מול אותם 13 איש בהופעה", אומר בצער הסולן והמייסד אסי פרידמן. "אז מה?! להמשיך בשביל הפעם הבאה בחו"ל בעוד שנתיים כשאני אהיה כבר בן 36 ואחרי זה 38, בשביל להגיד שעשינו את זה גם בגיל 40? הסיבה להרים את הלהקה הזאת היתה בשביל הארץ לא בשביל חו"ל, אבלזה לא נוסק ולא מתקדם פה, איפה שחשוב באמת".
-את הטור באירופה עשיתם לבד תפסתם רכב ענק כמה חברים והלכתם להופיע בכל אירופה, לאיזה מקומות הזויים הדרך גררה אתכם?
"הזמינו אותנו להופיע במונפלייה בצרפת באיזה סקוואט (מבנה נטוש שאנשים השתלטו עליו שיפצו והחליטו לגור שם). המקום היה הזוי מהתחת, נראה כאילו אמצע עזה בשכונת אל ג'זירה, שבור לגמרי ומטונף לחלוטין. לפנינו על הבמה הופיע איזה גמור אחד עם סמפלר ומסורים חשמליים. עמדנו שם המומים - איך לעזאזל הגענו לחור תחת הזה? אבל נתנו שם הופעה ופשוט כל הקהל רקד והשתולל כל הזמן. אחרי זה הבנו שכולם שם היו מסוממים לגמרי ולא משנה איך או מה היינו מנגנים הם היו רוקדים. אחת הבנות, באמצע ההופעה, קפצה לבמה והתחילה לחבק לי את הרגליים. אחרי זה הם לא הבינו למה אנחנו לא רוצים לישון שם ופשוט ברחנו למקדונלד'ס הקרוב והתנחלנו להם שם על כוס קפה איזה 4 שעות".
"בטור שלפניו, שהופענו עם 'death before dishonor', הגענו לזיגן בגרמניה, הופעה פצצה, אבל אמרו לנו שהולכים להגיע סקינהדס, אז נתנו את ההופעה עם עיניים פתוחות שלא יקפוץ עלינו איזה אנטישמי שם. בלילה, מהפחד, הלכנו לישון שם עם בקבוקים ליד הראש שאם מישהו יבוא יהיה במה להשתמש. או שבעצם הם נשארו שם ליד הראש כי נרדמנו שיכורים".
"שני מקועקעים ענקיים ומלוכלכים הובילו אותנו בתוך היער לעיירה שננטשה במלחמת העולם השניה"
"וזה עוד לא המקום הכי הזוי שהיינו בטור. הזמינו אותנו להופעה באיזה עיירה קטנה, אנחנו ממשיכים עם השילוט ומגיעים לאיזה יער. הבחור שהדריך אותנו אמר שזה נמצא בסוף השביל, חושך אימים ואין שום סימן לציוויליזציה כבר קילומטרים. היינו בטוחים שפיספסנו את הפנייה כי הדרך מטושטשת ואני אפילו לא מדבר על איזה כביש. פתאום, משומקום, מגיעים אלינו באיזה מונסטר-טראק ענק שני מקועקעים ענקיים ומלוכלכים שנראים כאילו הם הולכים לאכול אותנו כל רגע. ואז אנחנו מבינים שבעצם אלה אנשי הקשר שלנו שהזמינו אותנו להופעה. הם לקחו אותנו בעובי היער לאיזה עיירה נטושה שכמעט נמחקה כנראה במלחמת העולם השניה. השיכורים האלה סגרו את חורי התותחים שבקירות בבקבוקי בירה ודפקו מלט בין לבין, לא בדיוק איטונג הייתי אומר. חזרות הם נתנו לנו לעשות בכנסיה המקומית, שזו היתה חוויה והופענו שם בפאב, כשיוני מתופף על מערכת שמורכבת מחצי תופים וחצי חצי חביות בירה, העיקר שהם ידעו לעשות שם כיף".
הלילה ב"סאבליים" בתל אביב יש לכם את ההזדמנות להיות חלק מהפרק האחרון בסיפור של הלהקות האלה, ועם איך שהסצינה הזאת מתקדמת אולי להיות באחת ההופעות האחרונות של ההרדקור-פאנק בארץ בכלל.