דת' נעים לכולם

ושוב זה הגיע. מועדון הסאבליים פינה את הכסאות והשולחנות שבו, כי אין מקום לזה בערב שובר ראשים ומלא בפוגו עד לתקרה. הפסטידת' חזר לתל אביב והביא איתו מגוון של להקות מהארץ ומחו"ל. תחילה עלו דיאג'סטד, להקה חדשה כבת שנה, אשר זוהי ההופעה השנייה שלה סך הכול. אין כמו להתחיל את הדרך המוזיקלית בערב שכזה עם להקות מחו"ל. הלהקה מנגנת ברוטל דת' כמיטב המסורת. מבחינת סאונד, הם יושבים ביחד לא רע. ללהקה שני סולנים גדולים (תרתי משמע), אשר מדגימי עד כמה נמוך ומחרחר המושג "גרון עמוק" יכול להגיע.

חזרה למקורות

הלהקה השנייה הייתה Deface, שעלו לבמה ללא אזהרה או יריית פתיחה וישר החלו להקפיץ את הקהל, במה שיתברר מאוד מהר כאולדסקול דת' מטאל לכל דבר. ממש מזכיר לי את אוביטוארי או דת' בתחילת דרכן, עם כמה פאנצ' ליינס שעלו מדרגה. אמנם הם שלושה, אך אינם מתפשרים על המוזיקה, וכן, גם הגיטריסט וגם הבסיסט לוקחים חלק בשירה. הלהקה, שכר קיימת כמה שנים בסצנה, זוכה להערכה לא מועטה מהקהל. אם זאת נראה כי חסר את אפקט המהירות, אשר היה נותן לה הקפצה רצינית בדרגות.

לא תמיד צריך להחזיר עטרה ליושנה

מקומם של סוליטרי בכל ערב מטאל לסוגיו הוא מבורך. הלהקה הותיקה, שאולי היא הייצוג האמיתי היחיד של דת' שבדי בארץ, חזרה להופעת בכורה מאז חזרת ההרכב לפעילות. למרות שינויים כאלה ואחרים בהרכב, הבסיס הישן והטוב נשאר ואף שודרג. הלהקה נשמעת בוגרת, יציבה והרבה יותר כוחנית ומהוקצעת מהגלגול הקודם שלה. השירה של הסולן/גיטריסט, יוגב סיטון, מהווה שינוי מאסיבי להרכב. בהופעה הם נשמעים כמו תרכובת מעניינת של דת' שבדי עם ת'ראש מודרני. כמובן ששם המשחק הוא טכניות, וזה דבר שסוליטרי מצטיינת בו. כנראה כל כך מצטיינת בו, עד שמערכת הסאונד בסאבליים לא עמדה בכך, וזאת גם הייתה הבעיה היחידה בהופעה- סאונד עמום שכזה שהוציא את הייחודיות בשירים.

"תתארו לכם גריינדים חסרי מעצורים, כאשר בובה של בוב ספוג מחוייכת מרחפת מסביב"

הבאים בתור, מלכי הערב ומארגני האירוע- ויסרה טרייל. אני גאה להכריז על ההופעה הכי מטורפת וחולנית בעיר. והם לא מתביישים בזה. אם אתם בקטע של גור או לא, זה ממש לא משנה. ויסרה מביאים איתם הצגה שלא כדי להחמיץ. בשלב הזה הסאבליים מפוצץ כמעט לגמרי. כולם באו לראות מה יהיה הפעם. והם לא התאכזבו. לאחר קטע פתיחה של מוסיקה קלאסית עלו אחד אחרי השני חברי ויסרה, והחלו להכות באוזני המעריצים. גם מייק טייסון לא יכול לתת אגרופים כעצמת התופים של תובל. והקהל באוויר.

ומכן מגיע שרשרת של הפתעות: בובות של בוב ספוג, איש מחופש ללב אנושי ענק- כולם היישר אל תוך הפוגו. לאורך ההופעה הלהקה המשיכה בשלל תצוגות אופנה אשר לא נראות על בימות המטאל בארץ ובעולם- מראפרים וסקסופוניסטים דרך הפסקה שכללה מעבר לשיר דאנס (I Like To Move It) ולכמה דקות הפך המקום למסיבה מאזור המסגר בשילוב של גרואלים וגריינדים.

לא רק שעונים ושוקולדים

משוויץ הנפלאה מגיעה אלינו Carnal Decay, להקת ברוטל עם אטרקציה נשית בתפקיד הגיטריסטית, מראה שלא קיים בנוף המטאלי (למרות שלאחרונה זה מתחיל לקבל תפנית) ובמיוחד בברוטל וגריינדקור.  למעשה, ללהקה אין משהו חדש ומיוחד להציע. הם עושים את מה שכולם עושים בסגנון, וזה לשלהב את הקהל.

כאן יש מקום להזכיר את הקהל הישראלי, שכבר ידוע בטירופו, וגם כאן הוא לא אכזב. הוא נענה לאתגר, והחזיר את מנהלי הסאבליים לחיפוש שיפוצניק חדש למקום. הלהקה נשמעת הרבה יותר גדולה מהמועדון. יש לה סולן עם גראול שהגיע מהתנ"ך של הגריינדקור. בקיצור, הרבה הרבה מוסיקה קיצונית.

לא כל הצרפתים באים לנתניה

Benighted, אשר מגיע אלינו מצרפת היא הלהקה הגדולה והידועה ביותר בערב זה. היא כבר הוציאה מספר אלבומים והופיע בכל מיני מקומות בעולם. למרות שהיא נכללת באותו חוג להקות של ויסרה, יש לה אופי טיפה שונה משאר הלהקות בסגנון. סולן בעל טווח שונה של צלילים, סאונד שונה, מעט סולואים בגיטרות וגם גיוון בריפים. כל אלה הופכים את Benighted ליצור כלאים, אשר נע בין הדת' הסטנדרטי לזה הקיצוני יותר. והם עושים את זה בצורה נהדרת. לקראת סוף ההופעה, הסולן ג'וליאן מזמין את הקהל להצטרף אליו לבמה, ותוך שנייה היא הייתה מלאה בהד באנגינג קבוצתי לצלילי המריעים שנשארו למטה. אחלה של הופעה.

לסיכום, ערב מעניין, כאשר הגיוון בין הלהקות הוא זה שהפך אותו לכזה ולא לשרשור אינסופי של גראולים וגריינדים. כל הכבוד לויסרה על היוזמה, וכן על ההופעה המצחיקה ומהפנטת שהם נתנו. מי ייתן ונראה אותם ועוד להקות גם בשנה הבאה.

הצטרפו ל"מיליציית המטאל" בפייסבוק

• דת'פסט
• סאבליים