להקת "Ensiferum" מפינלנד נוחתת בישראל להופעה אחת שתתקיים ב- 5 בנובמבר במועדון בארבי בתל אביב. לקראת המופע תפסנו את בסיסט הלהקה, ויקינג נחמד ומשעשע בשם סמי הינקה לשיחה. "כבר כמה חודשים שאני יודע שאנחנו בדרך לישראל ושמעתי דברים טובים על המקום ועל הקהל בישראל מהמנהל שלנו, שהיה אצלכם עם Finntroll ו- Swallow The Sun, ואני שמח שיוצא לנו סוף סוף להגיע אליכם. אתם הולכים לקבל מאה ועשרים אחוז של Ensiferum, ניתן לכם את כל הנשמה על הבמה".
"עוד סיבה לבוא היא שאנחנו אוהבים מאוד לגלות וללמוד על תרבויות חדשות, מנהגים של עמים אחרים שאנחנו לא מכירים, בכל מדינה שאנחנו מבקרים בה זה מעניין. אני מחכה לחוות בעצמי מנהגים שלכם ולבקר במקומות מעניינים שמייחדים את המדינה. זה מעשיר אתי כאדם, מסקרן מאוד. מישראל אזכור את הטיול המיוחד שנעשה, את האוכל העממי, הנופים, האווירה, זה מה שהופך את הטיולים האלו בעולם עם הלהקה לכייף גדול אם אתה בנאדם סקרן מטבעך".
"הופענו עם אורפנד לנד, היה כיף וזה מה שחשוב"
-יצאתם לסיבוב הופעות עם Orphaned Land המקומית, איך היה?
"היה מצוין, הם להקה טובה מאד ומיוחדת, הבסיסט שלהם היה נורא נחמד, הסתדרנו מצוין, הוא תמיד דאג שיהיה מצב רוח טוב אצל כולם ולעשות צחוקים ואווירה טובה, מאד נהניתי מהסיבוב הזה. חשוב לצאת לסיבוב הופעות עם אנשים שאתה יכול להסתדר אתם, להיות אתם כמה שבועות באוטובוסים ובדרכים בלי לטרוף אחד את השני, שיהיה כיף, בשביל זה אנחנו פה".
-יש נטייה להכליל את כל להקות המטאל הפיניות תחת אותה כותרת של "ויקינג/פולק מטאל", אבל אתם מושפעים יותר ממטאל מסורתי, אפילו מ- Power Metal.
"הקטלוג הזה לא כל כך נכון, כי הלהקות שונות. אני לא רואה אצלנו נגיעות של fאנק למשל שיש ב Korpiklaani או נגיעות של בלאק מטאל שיש ב Finntroll. אני אוהב את ההגדרה של פולק מטאל כלפינו כי היא לא מגדירה בדיוק את מה שאתה עושה, זה קצת יותר פתוח לפרשנות ואנחנו אוהבים את זה ככה, אני לא אוהב להיכנס לקופסה. "ההשפעות שלנו מגוונות. אני יכול לשמוע את ביורק, שעה אחר כך את אנטראקס ואחר כך את דארק טראנקויליטי, ושלושתם אהובים עלי מאוד.
"כמובן שבעיני איירון מיידן היא הלהקה האהובה והחשובה מכולם, אני חושב ששומעים את זה אצלנו. אנחנו גם מאד אוהבים את Amorphis שלדעתי הקדימו את זמנם וכבר ב-1994 שחררו אלבום פולק מטאל שעד היום הוא עמוד התווך של הסגנון בעיני, לכן גם עשינו גרסת כיסוי ל Into Hiding שלהם במיני אלבום שלנו, וזה מצחיק כי אנחנו חברים טובים ושותפים באותו חדר החזרות. הרבה מעריצים שלנו שלא מכירים את האלבום הזה התחילו לגלות ולהתעניין בהם בגלל הקאבר".
"דרך סיפורי האגדות אנחנו מעבירים חוויות אישיות"
-והחיבור לשורשים הפינים?
"כשאתה גדל במדינה עם מסורת כמו פינלנד הכל מתחבר לך באופן טבעי. החברה הפינית אף פעם לא היתה סגורה או אטומה כך שלא היה בנו צורך לשיר מחאה כנגד השלטון או משהו. דת לא מעניינת אותי, אנחנו רחוקים מאד מדת, ופוליטיקה בכלל לא מעניינת אותנו. מה שרצינו לעשות כמוזיקאים זה לחבר את האהבה שלנו למטאל עם משהו שמייחד אותנו כלהקה, שהוא באמת אנחנו ולא נשמע כמו להקה שמעתיקה.
"הטקסטים שלנו שמספרים לפעמים אגדות ומיתולוגיות אנחנו מעבירים הרבה חוויות וסיפורים אישיים שלנו. חשוב לנו להגיד שלמרות שאנחנו מתעסקים במסורת הפינית היא לא עליונה בעינינו ממסורת של כל עם אחר. לכל עם יש את המסורת שלו, זה מה שצובע את העולם".
-איך זה לעבוד עם קלידנית כחלק קבוע מההרכב? היא מרגישה נוח בחברת ארבעה שתיינים-ליצנים-שיכורים?
"אנחנו כבר פחות שיכורים מבעבר... (צוחק) אתה לא יכול לנגן הופעה מקצועית ולדייק אם אתה עולה לבמה מסטול, אז את השתייה אנחנו משאירים לאחרי ההופעה, התבגרנו קצת.. לא הרבה... ליצנים כן נשארנו.. (צוחק), אבל האווירה טובה ותמיד הרגשתי שהקלידנית מסתדרת מאד טבעי בלהקה. כיום מנגנת איתנו בחורה בשם איימי סילבנוינן והיא חלק מאיתנו, לא חושב שהיא מרגישה אאוטסיידרית, ההפך, אנחנו מתנהלים כיחידה אחת, היא מאד מעורב".
"בשנתיים האחרונות אנחנו חיים רק ממוזיקה"
-התראיינתם ל"מטאל האמר ישראל" ב- 2001 עם צאת האלבום הראשון שלכם, הרבה השתנה מאז.
"כמעט הכל השתנה. גדלנו כלהקה, התחלפו נגנים, הפכנו מלהקה פינית ללהקה בינלאומית עם מסעי הופעות בכל העולם, התפתחנו מוזיקלית, אנחנו מופיעים טוב יותר, מנגנים טוב יותר, בונים את עצמינו צעד צעד, וזה חשוב מאוד, כי הדור של הלהקות שפורצות בבום בהתחלה עבר מהעולם, היום הבנייה היא איטית ונעשית בשיטה של עליית מדרגות, בעיני זה עדיף, זה הופך את העניין להרבה יותר טבעי ונכון".
"עוד דבר חשוב שקרה הוא שהחלטנו לפני שנתיים לעזוב את העבודות הרגילות שלנו ולהתמקד רק בלהקה. זו מלחמת קיום קשה כי צריך להתפרנס, אבל זה עובד לנו מצוין בינתיים, מאפשר לנו להופיע הרבה יותר בעולם ולמעשה למכור יותר. בשנתיים האחרונות אנחנו גם חיים מזה ולשמחתי אני לא צריך לחזור לתקופה בה הייתי מסיים הופעה ב 3 בלילה, ישן שעתיים והולך לעבודה מול איזה בוס טיפש. לשמחתי אני מצליח ליהנות מהזכות של לחיות ממוזיקה כיום.
"אני רואה את כל העניין הזה כתהליך, סוג של מסע, החלטנו שאנחנו צועדים במסע הזה מבלי להסתכל הצידה ולפזול להזדמנויות אחרות שיש לחיים להציע, אלא מתפקסים על המטרה שלנו".
*הכתבה בשיתוף מגזין RockPoint