השיחה עם דני שולר, מתופף להקת ההארד-קור "ביוהזרד", נערכה בחמישי בלילה. הטלוויזיה פתוחה ברקע, צה"ל נכנס לעזה, מופעים מחו"ל מתבטלים ונופלים פה כמו זבובים, ועל הקו מוזיקאי יהודי מניו יורק, שמשתוקק להגיע לישראל, להופעה שצפויה להתקיים ב-2 באוגוסט במועדון "בארבי" בתל אביב. "אני נרגש, לא היינו אצלכם כבר 20 שנה ואנחנו מתכוננים. אני זוכר שניגנו אצלכם בשתי הופעות, היינו במלון ליד הים, היה מקום יפה, מאוד הופתענו. פגשנו אנשים נהדרים באותו שבוע. זה היה זמן איכות בשבילנו כלהקה. יש לנו מזל להגיע למקומות כמו ישראל ונשמח לבוא שוב. מה קורה אצלכם?".
-הכל בסדר. בדיוק פלשנו לעזה בגלל ירי הטילים.
"אנחנו מקווים שהכל יהיה שקט כאשר נגיע. אנחנו לא מפחדים לבוא. אם אתם לא מפחדים - גם אנחנו לא. אני מחכה לפגוש כבר את הקהל הישראלי, ושכולם יהנו במופע".
-הרבה דיסטורשן זרם במגברים בעשרים שנה מאז שהייתם פה.
"זה זמן ארוך, זמן חיים. מאז שהיינו אצלכם ב-94' עבר עלינו כל כך הרבה בהיסטוריה של הלהקה - אלפי הופעות, הוצאנו המון אלבומים. הרבה דברים השתנו והרבה לא. אנחנו ברי מזל לנגן מוזיקה ולעשות שמח להרבה אנשים לגרום לאנשים ליהנות מזה. זו מתנה נהדרת. אפשרות מעולה לנסוע, לפגוש אנשים וחברים בכל מקום. להגיע לכל מיני ארצות חדשות שבהן מהמוזיקה כולם יודעים מי אנחנו. התשוקה שלנו למוזיקה חזקה עד היום".
-הקמתם משפחות.
"כן, בנאדם. יש לי היום חמישה ילדים, אבל אני עדיין אותו אדם. משפחה וחברים זה הכל בחיים שלי. המשפחה שלי יותר חשובה היום מהכל, אבל אני אותו אדם. התבגרנו, גדלנו, כל דבר הטביע באנו חותם. ואני עדיין מרגיש צעיר מתלהב לעשות את מה שאני רוצה לעשות וזה כבוד להגיע".
-אתה יהודי.
"אמא שלי יהודיה ואבא שלי נוצרי קתולי. שניהם גידלו אותי. הבית שלנו חיבר את שני הדברים האלה יחד. אני ואחי גדלנו עם חוויות משני הצדדים. במשפחה שלי אני לא עושה משהו דתי. אני מוזיקאי ואמן. אני לא מבלה זמן בבית כנסת או כנסייה. לא יודע על זה הרבה".
-תרצה לבקר בכותל המערבי בירושלים?
"אני אשמח, אבל לא יהיה זמן כי נהיה אצלכם רק יום אחד. רק נבוא וננגן את מופע, וזה בסדר. אני אשמח לבוא כתייר ביום אחר. סבא וסבתא שלי היו בישראל וסיפרו לי עליה דברים טובים. אני מעריך את כל הדתות והתרבויות. יהדות זה דת נהדרת, אבל באמריקה זה אחרת. התרבות האמריקנית שלנו חדשה, לעומת היהדות ש יא הדבר הכי עתיק בעולם. קשה להבין דברים לפעמים, אבל אני שמח תמיד ללמוד דברים חדשים".
-אילו שינויים עברה "ביוהזארד" בתחום המוזיקה?
"תראה, בביוהזרד' היא להקה של גאוני מוזיקה, אבל כן יצרנו חיבורים שלא היו לפני כן, בין היפ הופ, מטאל והארד-קור רוק. לקחנו דברים שכבר היו קיימים לפנינו וחיברנו אותם למשהו חדש. וגם אחרים עשו את זה לצידנו. למדנו מלהקות אחרות. גדלנו בניו יורק בסוף האייטיז, ראינו אחרים מופיעים. היתה אז המון מוזיקה, להקות מעולות בחוף המזרחי והמערבי ובסצנה הניו יורקית. למדנו מכולם, מהראמונז והלאה. הבענו את עצמנו במשהו חדש וייחודי לזמנו".
-איך זה קרה?
"אני זוכר שיחה אחת שבה אני ובובי (הגיטריסט המוביל בובי המבל) דיברנו על זה שאנחנו רוצים שהלהקה שלנו תהיה שילוב של היפ הופ עם האבי מטאל והארדקור, כל מה שאהבנו - יחד, וזו הנוסחה שלנו. רצינו כמובן לכתוב שירים על מה שקורה לנו, על כל מה שאהבנו, על החיים בניו יורק. לא יצרנו משהו חדש לגמרי, אבל לקחנו את זה לכיוון חדש. זה מה שהוביל אותנו, זו המורשת שלנו, טובה או רעה, זה הקהל ישפוט. אנחנו רצינו להראות לעולם מה קורה בעולם שלנו, שיש להקות שלא שמעו עליהן לפני כן ואחר כך התחילו להתעניין. זה מה שקרה.
-ובשנים האחרונות?
"עשינו דברים שונים בשנים האחרונות. אנחנו לא מפחדים להכניס שינויים. יש להקות שחוזרות על אותו התרגיל שוב ושוב, אבל אנחנו לא איי.סי.די.סי. אני מודה שהרבה זמן עבר מאז שהיה לנו אלבום ממש טוב. האלבום החדש שעובדים עליו עכשיו הוא בכיוון נכון. אני מקווה ומאמין שהוא יהיה יותר טוב ממה שעשינו עד כה. כן, למה לא להגיד את האמת? יכולנו לעשות יותר טוב. היום יש לנו את החוכמה והידע. בזווית יותר טובה, יש לנו אנרגיות טובות, אנחנו מפוקסים ועושים אלבום יותר טוב. אנחנו טובים והמטרה שלנו היא להוציא מתחת לידיים משהו שנוכל להתגאות בו".
-לחשו לי שאתה למעשה מנהל את הלהקה.
"אני אחראי לדברים מסוימים, אבל אני לא המנג'ר. אין מנג'ר, והלהקה מחליטה על הכל יחד. כולם בלהקה שווים. אני לא חושב שמישהו יותר חשוב מהשני. גם אם אני מתופף, ויש מתופפים שנשארים מאחורה ולא שמים לב אליהם, אז אנחנו להקה אם תופים מאוד דומיננטיים. האמת? אני לא שם זין אם רואים אותי או לא. כולם
שווים אצלנו".