חיים בסרט: "מנאוור" ניגנו מצויין אבל ביאסו עם קטעי וידיאו

מקים להקת "מנאוור", הבסיסט והמלחין הראשי, ג'ואי דימאיו, הזהיר אותי לבוא עם אטמים ולקשור את האשכים לרגל כי הביצים שלי יעופו בהופעה שלהם. מזל שהקשבתי לו. ההופעה של Manowar אמש בהאנגר 11 הייתה כל מה שלוחמי ה"מנאוור" הישראלים (ManOwarriors) ציפו וקיוו לה במשך 30 שנה, הווי מטאל אמיתי רועש לא מתפשר, המנוני קרב חוזרים בקולי קולות על במה ענקית עם סאונד מושלם, מלא דיסטורשן, צרחות בפיץ' גבוהה, סולואים מהירים וממקוצעים, תאורה מושקעת עם וידאו ארט מלווה.

זה היה מסע בזמן לחוויה שכל מעריץ ציפה לקבל מ"מנאוור". לא משנה אם ההופעה היתה מתרחשת היום או בשנת 88', זה היה נראה ומרגיש אותו הדבר, כי כשלהקות אחרות מנגנות "מנאוור" הורגים. הבעיה היחידה היתה עייפות החומר שאי אפשר להתכחש אליה ושבגללה היתה צריכה הלהקה לקחת הפסקות תכופות בתירוץ של קטעי וידיאו תיעודיים בין השירים, שהיוו כמעין אנטי קליימקס, אבל לא פסלו מהחוויה הכללית של הערב הקסום הזה.

כהלוויה עצומה והמונית, נמל תל אביב נצבע בלובשי שחורים ומאות מטאליסטים, חלקם ברגל, רובם רוכבים על סוסי פלדה מרעישים, התחילו לפקוד ולמלא את הרחובות העוטפים את נמל תל אביב, עד להצטרפותם לזנב הנחש הלא נגמר שהוא כמובן התור לקופת הכרטיסים של ההאנגר. כמה בירות, צעקות התרגשות בחוץ ובדיחות מתבקשות על הלהקה בדרך, ולאט ובטוח מילא צבא המטאל הישראלי את האולם בהמתנה צייתנית להוראות הגנרלים-  להריע ולהרוג.

הקרב הגדול של וטרני המטאל התחיל עם אותם המדים משנות ה-80' - בגדי עור צמודים עם עיטורי זהב עליהם, שיק ויקינגי משהו, ולהיט האולדסקול שהוא גם שיר הנושא של הלהקה. תותחי הבס רועמים, הגיטרות חותכות את האוויר, ואריק אדמס הסולן לא משאיר ניצולים אדישים ומוודא הריגה לאחרון המעריצים. ההופעה מתקדמת עם "Blood of my enemies" גם הוא מתחילת הקריירה, וממשיכה לעוד ועוד להיטים שמעלים חיוכים ואת צרחות הקהל עד לגג האולם.

בפתאומיות, אחרי מספר שירים, בשיא ההמולה, ההתרגשות והאנרגיות, מוקרן סרטון דוקומנטרי על ההקלטה מחדש של האלבום הקלאסי "kings of metal". הלהקה נושמת, מתרעננת וממשיכה לעוד שיר שניים..ואז עוד הפסקת וידיאו. ושוב שיר קלאסי אחד שמקפיץ את כל הקהל שוב ,ונחשו מה אחרי זה, עוד קטע וידאו, והפעם על "האחים הנופלים" של "מנאוור", שמתחיל מרשימת האמנים שהשפיעו עליהם, ממשיך במחווה לרוני ג'יימס דיו ומשם לחברי להקה שהלכו לעולמם במהלך השנים. הפעם הוידאו מלווה בסולו גיטרה שמתחבר לבלדה "heart "of steel ומרענן מחדש את התלהבות הקהל. עד ל.. הקרנה של עוד קטע וידיאו.

ה"פילר" הבא היה סולו בס של ג'ואי דימאיו. אם "מנאוור" אמרו שהם ישברו שיאים חדשים בארץ זה ללא ספק היה נכנס לשיאי גינס בתור "סולו הבס הגרוע ביותר בכל הזמנים", שכלל הליכת רובוט מצד לצד, חרטוטים על המיתרים, מריחת זמן, ניסיון כושל לנגן את "הבה נגילה" הקלישאתי וקרב בין הצדדים של הקהל מי צועק חזק יותר. אם לא הייתם שם, הדרך הכי טובה לתאר את זה היא סיבוב כושל במשחק "גיטר הירו", כשהקהל זורק אתכם החוצה. אז ככה, רק יותר גרוע. ועצוב. ומביך.

איזה נצח או נצח וחצי אחרי, כשסוף סוף נגמר הסולו, המשיכו "מנאוור" (סוף סוף) לנגן את "Wheels of fire"  שהקפיץ שוב את הקהל בשירה ופוגו. עד ל... ניחשתם נכון, עוד קטע דוקומנטרי והפעם ראיון עם לא-באמת-אכפת-לי איך-קוראים-לו-כהן, שצייר את עטיפת האלבום. כמות הפסקות הוידיאו בהופעה הביאה לתהיה בעניין השאלה ששאלתי את דימאיו בראיון; איך מחזיקים הופעה באורך 5 שעות. התשובה היא כנראה - עם אינספור הפסקות לצורך הקרנת קטעי. אז "מנאוור", הנה רעיון לשיא גינס הבא שלכם: תעשו הופעה באורך תשע שעות ותנגנו בין הסצינות של "טיטאניק" או טרילוגיית "שר הטבעות".

שלא תבינו אותי לא נכון, ההופעה ככלל הייתה מעולה, כל עוד הם ניגנו. אלא שכל האנטי קליימקסים האלה והשבירה עם עשרות ההפסקות ביאסה והורידה מזמן ההופעה שחשבנו שבו יתנו לנו שירים נוספים.

ולאחר שלא נאמרה שום מילה לקהל במשך כל ההופעה, ניגש ג'ואי דימאיו עם בירה ועשה משהו שכנראה אף אמן שהגיע מחו"ל לישראל לא עשה לפניו: נאום באורך של כשלוש דקות, בעברית, עם פנייה אישית לקהל הישראלי ומחמאות ל"לוחמי מנאוור" בישראל: "כולם יודעים שישראל היא מדינה של מטאל אמיתי, שהמטאליסטים כאן הם פאקינג לוחמים והבחורות כל כך חמות, שהן ישרפו את הלילה". וכל זה בעברית, כן.

השיא מגיע שהוא אומר: "כל מי שלא אוהב את 'מנאוור' שילך להזדיין וכל מי שלא אוהב את ישראל שילך להזדיין". גם זה בעברית. אחרי שהודה למפיק ולהפקה הוא מקנח באמירה ש: "יחד ננצח את ה False metal!". יה רייט.

לאחר הנאום המפתיע חוזרים להופיע מלכי המטאל עם הדרן של הלהיט "warriors of the world", שמקפיץ שוב את כל הקהל, ואחריו מספר להיטים נוספים. בשיר האחרון קורע ג'ואי דימאיו את מיתרי הבס שלו מול הקהל, ומראה שכנראה שלא יהיה הדרן נוסף. אריק אדמס מודה לקהל: "זה היה ערב קסום שלא ישכח לעולם", מבטיח שיחזרו שוב וחותם את ההופעה בפוזות עם הגיטרה והבס מונפות, אחת בכל יד.

• מאנוור
• מנוור