b.jpg "אורפנדלנד הופעה סולן 3 (צילום: עודד קרני)")
"טנגו בין אלוהים לשטן" הוא שם ספרו האוטוביוגרפי של קובי פרחי סולן להקת המטאל הישראלית "אורפנד לנד". הספר נמצא בימים אלה בתהליך כתיבה מתקדם וכבר מעורר עניין רב אצל הוצאת ספרים מהגדולות בארץ, כמו כן יש כבר עניין לתרגם את הספר לאנגלית, צרפתית וטורקית עוד לפני שראה אור.
הספר מביא את סיפור חייו ההרפתקנים והסוערים של קובי פרחי - מילדותו ביפו, דרך המעצר על ידי המשטרה בהודו, מכות, נשים, כלא צבאי, סיאנסים, סמים וכמובן סיפורים והרפתקאות עם להקתו "אורפנד לנ"ד מסביב לעולם, מאנטישמיות ועד למאניה וההערצה (הלא הגיונית) לה זוכה הלהקה במדינות ערב. כידוע, משלבת "אורפנד לנד" ביצירתה מוטיבים של שלושת הדתות - יהדות, נצרות ואיסלאם, ביחד עם מוזיקת מטאל מקורית, פסוקים מהקוראן, פיוטים יהודים עתיקים, ופרחי אף נחשב לבעל דמיון חיצוני לישו הנוצרי - אלמנטים שהופכים את אורפנד לנד ללהקת פולחן.
"מכות, רוחניות, מעצר בהודו, על-טבעי"
"אני נמצא בשלבים מתקדמים של כתיבת הספר", אומר פרחי. "מצאתי את עצמי כותב בלי הפסקה, לילות שלמים, אוכל סיגריות, לוגם עראק, ופשוט כותב, כתבתי כבר מעל ל 150 עמודים, עשרות סיפורים. הסיפורים הם מכל הסוגים - מסיפורי ילדות ביפו, נשים, טיוליי בעולם, יש שם הכל, מכות, רוחניות, מעצר בהודו, לפעמים דברים שיכולים להתפס כסיפור על-טבעי, וכמובן המון סיפורים מחיי עם אורפנד לנד, דברים שידהימו את המעריצים שלנו, סיפורים מאחורי שירים מסויימים ודברים שקרו שם בדרך ועד ליומני מסע מהדרכים. ויש כמובן ניפוץ של האוטופיה בסיפורים על הקשר המיוחד שלנו עם המעריצים שלנו ממדינות ערב, חרף היותינו ישראלים. לדעתי זה ספר שאינו רק למעריצי אורפנד לנד, כל אחד יוכל למצוא אותו מעניין".
פרולוג - מתוך ההקדמה לספר "טנגו בין אלוהים לשטן"
"יפו היא כמו סוג של שלוחה ירושלמית בצידה הדרומי קיצוני של תל אביב. ביפו ישנם רחובות ללא שם. הסמטאות הצרות, ריח הכביסה שעל החבל, מוזיקה ערבית, משחקי רחוב, בניינים עתיקים, זקן משחק בחרוזי המסבחה, שני זקנים משחקים שש בש, מוזיקה יוונית, חתולי רחוב, השירה הבוקעת מבית הכנסת, ריח של עראק, פעמוני הכנסייה, ילדים רכובים על חמורים, ארכיאולוגיה, פשע, נרקומנים, אלטע זאכן, קריאת המואזין במסגד.
"פה מתחיל הסיפור שלי. כאן גדלתי על המדרכות, בתוך הטוב והרע, החושך והאור שיש במיזוג תרבויות ודתות. משהו מזה ייטמע בי מאד עמוק וזה יסבך, יעצב וילווה אותי לאורך כל חיי.
"שנים אחר כך, ללהקה הישראלית שלי עשרות אלפי מעריצים מוסלמים. אני על הבמה, אלפי אנשים בקהל, אני חמוש במגן דוד מזהב בכיס, צווארי עטוף בכאפיה ערבית ואני מנסה להדמות לישוע הנוצרי כשאני שר מזמור תהילים, לחבורה של אתיאיסטים. זו הייתה בוודאות סכין יפואית באותו היום, כשנשרט לי המח" (קובי פרחי).