הסימפוניה הבלתי גמורה

להקת "Symphony X", ענקי הפרוגרסיב מטאל הופיעו בהאנגר 11, לראשונה בישראל. היתה זו הופעה טעימה לחך ולאוזן, בה הגישו מנות פיוז'ן מכל הקריירה שלהם, בהגשה מושלמת בניצוחו של שף הגיטרה מייקל רומיאו.

את הערב פתחה להקת "Reign of the architect", אשר קיבלה הזדמנות אדירה להופעת ביכורים על במת ההאנגר 11 לפני אחת מלהקות הפרוגרסיב הגדולות בעולם, מעמד שלהקות רבות היו צריכות לעבוד המון כדי להגיע אליו ומבחן חורץ גורלות בו אפשר לצאת או בהצלחה אדירה או במפלה. כבר מתחילת ההופעה נראה שארבע שנות העבודה על האלבום השתלמו, ובענק. וידי דולב, הסולן הראשי מבין השלושה, פונה בהתרגשות למאות האנשים בקהל ומברך בערב טוב בעברית אנגלית ספרדית ויוונית: "'אנחנו ריין אוף דה ארכיטקט' מישראל, מקסיקו ויוון וזאת ההופעה הראשונה שלנו, אז תהיו אדיבים".

"Reign of the architect" - בזכות ולא בחסד

עוד בעיצומו של השיר הראשון ברור שהלהקה הזאת הגיעה לבמה זו בזכות ולא בחסד. הנגנים, מובלים על ידי יובל קריימר (המלחין והמפיק של הרכב זה ושל AMASEFER) ונתיב נחי קדם הבסיסט, יצרו חוויה מוזיקלית שנשמעה כמו אופרת מטאל, עם  שני הסולנים והסולנית. ואם כבר אופרה -  אי אפשר להתעלם מתום גפן שהיה אנונימי עד להופעה ופשוט הפיל לסתות בקהל עם קול מיוחד, שהגיע לתווים כל כך גבוהים עד שהזכירו את שיא הקריירה של אקסל רוז, כאילו אכל צנצנת שלמה של "שום דורות" לפני ההופעה. בשתי מילים: כוכב נולד.

מבחינת נגינה היו "Reign of the architect" ברמה גבוהה, אך חוסר נסיון הבמה שלהם ניכר ובקלות היה אפשר לראות מי מחברי הלהקה מרגיש בבית על הבמה ומי רגיל רק לחדרי החזרות.

לאחר החימום ההאנגר היה מוכן לסעודת המלכים ש"symphony x" הכינו עבורנו. האורות מוחשכים והמייקלים עולים לבמה עם קטע פרוגרסיבי בקצב של מיליון תווים בדקה ,כל אחד ואחד מהם פוגע בדיוק מופתי בזמן.
מייקל רומיאו ,השף ,מגיש את מנת המטאל שלו באלגנטיות ומבצע סולואים מטורפים שגיטריסטים מעולים היו צריכים שתי גיטרות כדי לבצע. יתרה מזאת, את חלקם הוא אפילו מצליח לעשות עם יד אחת. יא חתיכת חרא, תעשה כאילו אתה מתאמץ לפחות!.

שמייקל רומאו יגיע לסולו שלו ולא יגמור

סולן הלהקה, ראסל אלן ,עם הלוק של פורע החוק האמריקאי ,כאילו נשלף עכשיו מסדרת פעולה משנות ה-80', מלהיב את הקהל ויוצר איתו כימיה בתנועות תיאטרליות שמלוות את המילים שיוצאות לו מהפה. הקול שלו מחוספס וגברי במקומות הנכונים, אך עם זאת נקי בקטעי השירה במנעד הרחב. ועדיין, כל שיר שמתקדם, מקרב את הציפייה שמייקל רומאו יגיע לסולו שלו ולא יגמור.

לאחר מספר שירים ארוכים פונה לראשונה "פורע החוק"  אל הקהל הנרגש ופוצח בנאום: "תודה רבה, איך אתם מרגישים הערב ?!!? אנחנו מאוד מעריכים את זה שבאנו לארץ ההיסטורית שלכם. אנחנו ממש לא לוקחים את זה כמובן מאליו וזה כבוד אדיר עבורנו .אנחנו ברי מזל שבמקצוע שלנו אנחנו מטיילים בכל רחבי העולם ומעבירים את המוזיקה שלנו לכולם ויוצא לנו להגיע למקומות מדהימים והיסטוריים כמו פה. עיני כל העולם נשואות לכאן, כי כל החום הוא פה. הנה אני רק בחצי הראשון של ההופעה ותראו - אני רטוב לגמרי כבר".

ראסל אלן מתייחס גם אל עשרות השלטים של המעריצים המבקשים שיבצעו את אחד השירים הארוכים ביותר של הלהקה, "The Odyssey": "מי אחראי.על השלטים? אתה?? מה אתה שותה?! אנחנו הולכים להזמין אותך להרבה מזה בסוף ההופעה! הגענו אליכם לא באמצע שום דבר ואנחנו לא ממהרים לשום מקום, אז ככל שאתם תרצו אנחנו פשוט הולכים להמשיך לנגן עוד ועוד !".

מרוב מנות לא קיבלנו אודיסאה

אחרי הנאום הארוך והמרגש חוזרים "סימפוני איקס" להפגין את יכולות הנגינה הגבוהות שלהם ומדליקים מחדש את הקהל במספר שירים נוספים. אולי זה בגלל השירים הארוכים, אולי זה בגלל ההנאה מכל רגע, אבל בהפתעה גמורה מברך אלן את הקהל בלילה טוב והלהקה יורדת מהבמה. המעריצים המופתעים לא זזים לשום מקום ורק חוזרים לצרוח שוב ושוב את שם הלהקה. "סימפוני איקס" מבינים שהקהל חם כל כך שהוא לא מתכוון לזוז לשום מקום וחוזרים לבמה. אלן צועק: "אז אתם רוצים שנמשיך? יופי זה מה שרציתי לשמוע אני רואה את השלטים ואנחנו לא רוצים להגיע לשם עדיין, אנחנו התחלנו במנה ראשונה אחרי זה הגיע הבשר ועכשיו נשתה את היין ואז יהיה הקינוח אתם מוכנים להשתכר עם סימפוני איקס?!!".

מהרגע הזה ההילוך מתגבר ומתחיל רצף הלהיטים הגדולים ביותר של ההרכב: "serpents kiss" ומיד אחריו "set the world a fire" - תענוג!. זה רצף שהיה צריך לסגור את סעודת המנות של "סימפוני איקס", אבל אז מייקל רומיאו ניגש ללחוש לאלן באוזן כמה מילים והם ממשיכים לפנק את הקהל: "טוב, אתם אוהבים הרבה קינוח? אז קודם קצת שוקולד, תודה רבה תל אביב. אנחנו אוהבים אתכם, נתראה פעם הבאה! והבסיסט מתחיל סולו שמתחבר ללהיט "sea of lies" במהלכו משלהב אלן את ההאנגר לקרב צעקות בן צדי הקהל וביצוע אדיר של השיר.

בסיום נרשמת אכזבה: למרות הטיזינג לביצוע "the odyssey", "סימפוני איקס" יוצאים קצת קטנים וסוגרים בלעדיו. ובכל זאת כלל הקהל יוצא עם חוויה מענגת של סט אדיר, כשהשירים ימשיכו להתנגן בראשינו גם ימים אחרי.

>> הצטרפו ל"מיליציית המטאל" בפייסבוק

• Reign of the architect
• סימפוני אקס