למעלה מאלף איש הגיעו במוצאי השבת האחרונה להופעה של החברים של נטאשה בפארק אריאל שרון, והיו בערב הזה לא מעט דברים טובים לחגוג: דבר ראשון, את סוף הקורונה כמובן, שהחגיגות על כך יימשכו ככל הנראה במשך השנה הקרובה. דבר שני: את פתיחת מתחם הופעות חדש של קבוצת בלוסטון והפורום בשם "קו רקיע", והדובדבן שבקצפת: איחוד של הנטאשות, שמסכמים 30 שנה של עשייה משותפת (בפועל זה יותר, אבל לא יפה לשאול להקה מיתולוגית על גילה האמיתי).
נתחילה מההתחלה. קבוצת בלוסטון גרופ יחד עם חברי "הפורום", שמתמחים בדרך כלל בהופעות גדולות של אמנים מחו"ל, זיהו את הצורך הגובר להופעות בארץ (בטח לאחר שנה של יובש) ואת העובדה שההופעות מחו"ל עדיין לא באופק, והקימה ביחד עם קבוצת הפורום את מתחם "קו רקיע" בפארק אריאל שרון. מתחם ההופעות האלטרנטיבי צפוי לפעול עד אוקטובר הקרוב (אז ככל הנראה יגיע החורף הישראלי ולא יאפשר הופעות בצורה פתוחה כל כך).
אזור ההופעות במתחם נמצא בשיא הגובה של ההר המרשים שעבר שיפוץ והפך לריאה ירוקה בלב הארץ (מי שלא היה - חייב לבקר), כך שמימין ומשמאל לבמה, ניתן לראות את קו הרקיע של תל אביב יחד עם עוד בונוס נחמד: בגלל הקרבה לנתב"ג, לאורך כל ההופעה ניתן לחזות במטוסים שנוחתים מעל לראש הקהל. הרעש שלהם לא גובר על הרמקולים של ההופעה, כך שמדובר ב"תוספת" נחמדה למחיר הכרטיס.
את הרכב מחנים בפאתי הפארק, מה שמחייב את קהל הצועדים (יש גם שאטלים למי שרוצה) לחצות את כל הפארק ולטפס לשיא הגבוה עד שנחשפים לאזור ההופעות המרשים עם נוף מרשים עוד יותר. כדי להוסיף עוד תיבול לכל הסיפור, השף תומר אגאי, ממסעדת סנטה קתרינה, אחראי על הפעלת דוכני האוכל במקום, בהם תוכלו למצוא אוכל לא שיגרתי לאירוע מסוג זה; החל מנקניקיות בג'בטה, דרך קבב בפיתה ועד סטייק מינוט בלחמניית המבורגר או שיפוד פרגית עם תפוחי אדמה - את הפופקורן והנקניקייה בלחמנייה הגנריים, החליף כאן אוכל פיין במחירים שנעים בין 40-50 שקלים למנה.
רגע לפני שצוללים להופעה לשמה התכנסנו, חשוב להגיד כמה מילים נוספות על אזור ההופעה. המקום, שכאמור יכול להכיל יותר מ-1,200 אנשים, בנוי בצורה של חצי מעגל בקוטר רחב מסביב לבמה כך שגם מי שיושב בשורה האחרונה – שורה 22, נמצא מאוד קרוב אליה מצד אחד, והצפיפות לא מורגשת מצד שני. במהלך ההופעה ארקדי דוכין דיבר לא מעט על איך הכל היה נראה בארץ בזמן שהם התחילו את דרכם (ערוץ טלוויזיה בודד, בלי טלפונים וכו'), מעניין מה הוא היה אומר על איך שהמקום בו הוא מופיע כרגע נראה כעת לעומת מה שהיה בו לפני 30 (וקצת יותר) שנה.
זו היתה ההופעה השנייה במקום, שתיהן היו של הנטאשות. ביום חמישי הם חנכו את המתחם, אך נראה שההופעה במוצ"ש האחרון היתה הדבר האמיתי. הכרטיסים סולד אאוט, החזרה הגנרלית במתחם היתה מאחורי כולם, וזה היה ניכר.
באיחור אופנתי קל ומתבקש של רבע שעה, הנטאשות עלו לבמה ופתחו עם "פרדי על הבוקר" אותו שר ארקדי. שיר אחד אחרי, גם מיכה שטרית נכנס לעניינים עם "בדקה אחת שפויה". אפשר הגיד שהתחלנו. לאורך כל הערב, כיאה להופעה שמטרתה לחגוג קריירה ארוכה של להקה בסדר גודל של הנאטשות, דוכין ושטרית סיפרו על מאחורי הקלעים של השירים המפורסמים: על ההשראה, האינטריגות, הכתיבה, הלחן, המציאות ומה לא. הופעה ורכילות - תמיד כיף.
אחרי המשך של עוד כמה שירים שקטים יותר כמו "יש זמן", ו"יש בך" הגיע "שני סיפורי אהבה קטנים" שסימן שהאווירה מתחילה להתחמם. ראשוני האנשים בקהל, שישב עד עכשיו, החלו להיעמד וגם התאורה על הבמה סימנה שהקצב מתחיל להתגבר. אחרי שירים כמו "על קו הזינוק", "עוד נגיעה", "מלנכולי" (שבכלל לא הצדיק את שמו), הגיע "שברי את הטלוויזיה" והזמנה של ארקדי לקום, ומאותו רגע אף אחד לא נשאר לשבת, כאילו כולם רק חיכו להזמנה הזו.
כל כך הרבה שירים שכולם מכירים את המילים שלהם יש לחברים של נטאשה: "אני אוהב אותך", "עשי לי את המוות", "שיר אחר", "קוק בצהריים", "אני לא רוקד כשעצוב", "עכשיו אני", בקיצור הבנתם. וכשהשירים האלה מגיעים האחד אחרי השני, זה לא פחות מתענוג צרוף. משיר לשיר הטירוף רק גבר ופשוט כיף שיש הופעות כאלה אחרי תקופה כזו במקום נעים שכזה.
ההופעות הבאות של החברים של נטאשה יתקיימו ב-3 ביולי באמפי קיסריה. ההופעות הבאות במתחם קו רקיע: 24 ביולי – דויד ברוזה, 31 ביולי – אמיר דדון, 19 באוגוסט – מוש בן ארי, 21 באוגוסט – הדג נחש, 9 בספטמבר – החלונות הגבוהים.