מה הביא כמה מאות אנשים לבארבי אמש (12.7)? השם "איגלז אוף דת' מטאל" אומר משהו למעט מאוד אנשים, בישראל או בכלל. מצד אחד הלהקה לא זכתה להצלחה רחבה ב-17 שנות פעילותה, וגם לא קולעת לטעמם של היפסטרים או "מביני עניין" שיכירו את אחרונת להקות הגאראז'ים בלונדון או בקליפורניה. מצד שני, ישנה קהילת רוקנרול מיומנת ומחוספסת, מיטיבי לכת שיהנו מדיסטורשנים וריפים קליטים שיוצאים מפיו של סולן מקועקע שלא שם זין על כלום. הקהילה הזו הגיע לסיפוק אמש, ועל הדרך נהנתה מהרעפת חנופה לאומית מוגזמת במיוחד. מבעד לחזות המחוספסת ולשרוולי הקעקועים, מסתבר שגם הרוקר הישראלי אוהב שמדגדגים לו את הגאווה הלאומית.
רבים מחובבי הלהקה הגיעו אליה דרך היכרות מעמיקה עם ג'וש הומי, שהוא אולי המוזיקאי הכי משמעותי שפועל בתחומי הרוקנרול כיום, בעיקר כמנהיג קווינס אוף דה סטון אייג'. מיציתם את QOTSA, את Kyuss ואפילו את Them Crooked Vultures? הגעתם אל נשרי הדת' מטאל. רק שבמקרה הזה ג'וש הומי נשאר על הנייר ובאולפן, ולעיתים נדירות מצטרף אל הלהקה על הבמה. בניגוד לקווינס אוף דה סטון אייג', לאיגלז אוף דת' מטאל אין צד אפל או רציני. השירים מרגישים כמו שאריות של קווינס אוף דה סטון אייג' שג'וש הומי לא רצה להכניס לקטלוג של הלהקה כי הם שטותיים מדי ולוקים במשקל סגולי אפסי. כך שלמי שהגיע אליה בחיפוש אחר דברים נוספים של ג'וש הומי, בציפייה לחומר מורכב או עמוק, צפויה אכזבה. זה הצד הקליל, המלוכלך והדרומי שלו שמקבל ביטוי בלהקה הזו, ולאור העובדה שהוא לא טורח להופיע איתה, נראה שזה גם צד שלא חשוב לו במיוחד להחצין.
החצי השני של האיגלז אוף דת' מטאל הוא ג'סי היוז – פרונט מן משופם וממושקף עם מבטא דרומי וגישה סליזית שלא היתה מביישת דוד רד-נק מאריזונה. קריקטורה צבעונית ומשעשעת שמקבלת ביטוי מוזיקלי בשירי רוקנרול קלאסיים וממוצעים שבאותה מידה יכלו להיות להיטים נשכחים משנות ה-70. היוז הוא רוקסטאר במובן המיושן של המילה, כזה שחי ומתפקד לפי השילוש הקדוש של סקס, סמים ורוקנרול, מכריז על הבמה המקומית ש"בישראל הבנות הכי לוהטות" (אחרי כמה עשורים כבר הבנו שאתה אומר את זה לכולן), על משקה הטובי החיפאי כעל ההאהבה האלכוהולית החדשה שלו, ולא מתבייש לעלות עם סמים לבמה. לא משהו שלא ראינו כבר בעבר, אבל בהחלט משהו שיכול להיות כיף כשהוא נעשה נכון. במקרה של האיגלז אוף דת' מטאל זה היה כיף ומרקיד לחצי שעה-שעה, עד שנמאס. לחובבי הז'אנר זה היה הבילוי המושלם.
למעט הסגנון האמריקאי הדרומי המיובא, היה קשה לחשוב מה אותם מעריצים מוצאים באיגלס אוף דת' מטאל שנחסך מהם בסצינה המקומית. מרוקסטארים מזדקנים שממשיכים ומחיים את הלהיטים שלהם במשך עשרות שנים, דרך הרכבים צבעוניים ומופרעים שמציעים חוויית רוקנרול דומה, ועד ללהקות רוק צעירות שמפיחות רוח נעורים בז'אנר ומציעות כיוונים חדשניים ומסקרנים יותר. הנשרים האמריקאיים לא הציעו שום דבר שהתוצרת המקומית לא יכלה לספק, למעט המיתוג האמריקאי הדרומי-אסלי.
במובן הזה, הבחירה של קין והבל 90210 כמופע החימום פעלה לרעתה של האיגלז אוף דת' מטאל. הלהקה המקומית של בני ה-28 מכסחת את היכולות הטכניות של בני ה-40+ גם ביום רע, ואפילו שהופעת החימום הקצרצרה היתה אחת המרוסנות יותר שקין והבל 90210 העלו, היא עדיין היתה מטורפת בהרבה מכל מה שקרה על הבמה בשעה וחצי העוקבות. איגלז אוף דת' מטאל לא ניגנו יותר משני שירים ברצף, כשבין קטע לקטע היו הפסקות ארוכות במיוחד, שלעתים כללו ברבורים מתחנפים ומשפטי מחץ מיושנים, ולעתים פשוט השאירו שתיקה מתוחה ולא ברורה שנשברה בהרעות חסרות פשר ללהקה. הקהל קנה את החנופה ללא בושה, במיוחד כשהיוז סיפר כיצד ענה לפניית ארגון החרם הבינלאומי של רוג'ר ווטרס במילים "Fuck You" במייל. אך עבור מי שלא מסתפק בקריקטורה ובחום הדרומי, לג'סי היוז אין ממש מה להציע מעבר לכיף רוקנרולי שממצה את עצמו מהר מדי. היה עדיף כבר לשמוע אלבום של קווינס אוף דה סטון אייג' בבית. או סתם דת' מטאל.
