לפני שבועות ספורים המפיק והדיג'יי איתי קלדרון עלה על במת הפסטיבל הכי גדול ל-EDM בעולם, טומורולנד. הוא הגיע לשם בתוך שנתיים בלב מאז שילב כוחות עם זוהר ברטוב הישראלי ודיג'יי ניקולאס הבלגי, שלושתם יחד הם ההרכב Jetfire שהולך ומטפס בסצנה האלקטרונית שצברה תאוצה עצומה בשנים האחרונות. "השאיפות שלנו מאוד גבוהות, אז מבחינתי לא הגענו רחוק, אבל הגענו למקום מעולה יחסית לזמן שאנחנו קיימים, זה כן", קלדרון מעיד, ומסתייג במחשבה על מה יאמרו בצוות - "יכעסו עלי ששום דבר לא מספק אותי, והם צודקים (צוחק). אבל בשורה התחתונה יש לנו צוות מעולה, כל אחד משלים את השני, ולכן כל אחד חופשי להתעסק במה שהוא הכי טוב בו".

ג'טפייר חוזרים בימים אלו לישראל אחרי שהופיעו ברחבי אירופה ואסיה, כדי לחמם את הופעתם של אקסוול ואינגרוסו, שניים מהשמות הכי גדולים בעולם ה-EDM, בגני התערוכה. אבל לעלות לבמה רגע לפני שעולים אליה כוכבי ענק בתחום הוא לא דבר שחדש להם - הם כבר מעורים ומוכרים בסצנה, ולדבריהם גם ישראל הפכה לשם דבר בקרב הכוכבים בתחום. 

מה גורם לאמנים כמו אקסוול ואינגרוסו, ארמין ון ביורן ודימיטרי וגאס ולייק מייק להגיע לארץ? ולרבים מהם גם לשוב ולחזור?

"זה מתחיל בכסף שמשלמים להם בהתחלה", קלדרון מספר, "ואז הם מבינים שלהופיע בישראל זה תמורה מלאה לכל השנים שנאבקת כאמן קטן. אנחנו קהל מטורף, ללא גבולות. ברגע שאנחנו אוהבים מישהו זה מתבטא בצורה מאוד קיצונית בהופעה ובאהבה שהאמן מקבל. אין מישהו שהיה כאן ולא התאהב בקהל ובבחורות הישראליות. זה שיח בינלאומי כבר".

איך זה מרגיש להופיע בקצה השני של העולם?

"זה מתחלק לשתי תחושות. יש הרגשה של הוקרת תודה על זה שמבין כל האמנים המדהימים שהמארגנים יכלו לבחור הם בחרו בנו. בייחוד בעידן תחרותי שכזה, זה לא מובן מאליו. וזו גם הרגשה מדהימה כל פעם מחדש לראות אנשים בקצה השני של העולם, מתרבויות שונות, שמכירים את המוזיקה שלנו, שרים את המלודיות. בסין לדוגמא אין יוטיוב ואין פייסבוק, העובדה שהם הגיעו אלינו מבין מליון אמנים אחרים מחמיאה מאוד".

ג'טפייר הוא שיתוף פעולה חוצה גבולות, בלגי-ישראלי. איך החיבור נוצר?

"לפני כשנה וקצת, כמה חודשים לאחר שהקמנו את ג'טפייר, פנה אלינו מפיק אירועים צעיר ומוכשר בשם רועי גולדשטיין (כיום הוא מנהל אותנו). באותו זמן הוא ניהל דיג'יי/מפיק מבלגיה בשם ניקולאס. הוא חשב שיהיה נכון לחבר בין הרכב של שני מפיקים מנוסים לדיג'יי מאוד מנוסה מאירופה. אנחנו היינו מאוד פתוחים להצעה הזו מאחר ואנחנו רואים את ג'טפייר כלהקה, ופשוט קפצנו למים והתחלנו לשלב את ניקולאס איתנו תוך זמן קצר. לאחר כמה הופעות עם ניקולאס באירופה ובארץ הבנו שזו החוליה החסרה בהרכב שלנו, מאחר והיום כדי להצליח בעסק הזה אתה חייב שילוב של לייב שואו מאוד חזק בנוסף למוזיקה עוצמתית. לכן החיבור היה טבעי ולא זר".

אתם פועלים כרגע מבלגיה? למה בחרתם להתמקם שם ולא בישראל?

"אנחנו פועלים מישראל וישראל זה הלב של העשייה שלנו, והיא משתקפת גם במוזיקה שלנו, אבל מנוהלים מבלגיה והולנד והסיבה לזה היא פשוטה: התעשייה בארץ נמצאת מאוד מאחורה, לצערי. משהו כמו 10 שנים אחורה תפיסתית. אין חברות שמקדמות מוזיקה אלקטרונית, רק כוכבי אקס פקטור וריאליטי ריקים מתוכן. אין שירותים כמו Spotify או Pandora, שירותים שמספקים סטרימינג של מוזיקה (חלקם בחינם וחלקם בתשלום), וחושפים אותך לכל סוגי המוזיקה בעולם ישירות לפלאפון. ועדיין בישראל 2015 אין את זה, למרות שבעולם זה קיים כבר ארבע שנים. אין חברות שמקדמות דיג'ייז או מסוגלות להעניק פלטפורמה של שחרור שירים בפריסה עולמית, בוקינג של הופעות וכו'. אין תחנת רדיו לצעירים שמשדרת מוזיקה אלקטרונית כמו כמעט בכל מדינה בעולם".

"אני מכיר מספר דיג'ייז בעולם שמרוויחים בחודש מה שאמן ים תיכוני לא עושה כאן בשנה, וזה עדיין לא שינה את העובדה שמנהלי חברות התקליטים בארץ גלגלו אותי מהמדרגות כשהלכתי להשמיע להם את המוזיקה שלנו, ולו רק לעניין אותם ברעיון שיש דבר כזה שנקרא פרפורמינג ארטיסט שהוא לא זמר או להקה. כשאתה מתעסק בסצנה העולמית אתה חייב אנשים שחיים ונושמים את העולם, לא דינוזאורים מהקיבוץ המקומי שיחתימו אותך על חוזה ולא יעשו איתך כלום. כל זה ועוד הוא מה שגורם לנו להיות קצת מנותקים ובבועה בעייתית, אבל זו כבר שיחה אחרת לחלוטין, אני יכול לדבר שעות על כך. (ואני לא היחיד שחושב ככה)".

יודעים שאתם ישראלים? איך מתייחסים לזה? יצא לכם להיתקל גם בביקורת?

"מי ששואל מקבל תשובה. זה די ניכר בפסטיבלים בעולם שמזמינים אותך בגלל המוזיקה ולא המוצא שלך. השפה והמדינה לא משחקת תפקיד. לא נתקלתי בביקורת עדיין, אבל ברמה התדמיתית נתקלתי במקרה מצחיק, או עצוב – תלוי איך מסתכלים על זה: היה לנו מחנה כתיבה של אומנים בהולנד בחברת ספינין רקורדס בה אנחנו חתומים. אמן מפורסם מאיטליה שאל אותי מאיפה אני, כשאמרתי ישראל הוא ישר שאל אותי 'הכל בסדר שם? שמעתי שיש שם מלחמות כל הזמן'. חוץ מלחייך במבוכה אין לך יותר מה לעשות, לך תסביר לו עכשיו שטוב בישראל, אנשים מחייכים, השמש זורחת, האוכל טעים, רק מדי פעם דקירה כאן ,פיגוע דריסה שם".

אתם מרגישים נוכחות ישראלית בפסטיבלים כאלה?

"בהחלט מרגישים נוכחות ישראלית בכל הפסטיבלים הבולטים כמו טומורולנד ואולטרה. רק עכשיו חזרנו מפסטיבל Half Moon בתאילנד, ופתאום על הסירה לקופנגאן אני שומע ישראלים שרים "עכשיו שקט" של עומר אדם. זה אמנם לא EDM אבל הצטרפתי כדי להביע סולידריות (צוחק)".

לדעתכם אפשר להרים פסטיבל ברוח טומורולנד בארץ?

"טומורולנד כשמו כן הוא, 'ארץ המחר', עם כל מה שמשתמע מכך. מדובר על פסטיבל ניטרלי עם מסר ניטרלי לחלוטין, שלא יסכים להיות מעורה במדינה פוליטית כמו שלנו. פסטיבלים אחרים לעומת זאת כן".

אתם חושבים שלדיג'ייז מקומיים יש סיכוי להצליח בענק כמו שקרה לכם?

"ברור! לדעתי כשיראלים באים ממוקדי מטרה הם הכי טובים בעולם, ראה ערך הייטק, קולנוע, גסטרונומיה, סטארטאפ, צה"ל וכו'. יש לנו את כל הכלים כדי להצליח, קרובים לאירופה וניזונים מארצות הברית. יש כאן את כל הדתות כל התבלינים וכל הטעמים. הכל עניין של רצון".

ג'טפייר יחממו את אקסוול ואינגרוסו בהופעתם בישראל שתתקיים בגני התערוכה ב-13.8, יום חמישי. לרכישת כרטיסים