קארייה - Cha Cha Cha, ליאון קיכלר

נועה נתנה בחצי הגמר את הביצוע הכי טוב שלה במהלך כל שבוע החזרות וראוייה להתברג בצמרת הטבלה כפי שכבר אמרנו לפני חודשיים. אנחנו רוצים לנצח אבל על פי טבלת ההימורים יש שירים בודדים מעליה. אם לשים את הקלפים על השולחן, הם לא באמת ראויים לעבור אותה בלוח הניקוד. מצד שני, קארייה מפינלנד בא לפה עם שיר חדשני (שוב, יחסית לאירוויזיון) ועוד בפינית. מעולם שיר בשפה הזאת לא היה בטופ 5. יש לו את הלוק, יש לו את השיק, שרירי שרק ולשון משתרבבת כמו נחש ארסי. הוא מעיף את הגג של הארנה והקהל משתולל איתו. זכייה שלו טובה להעלאת הפופולריות של האירוויזיון בדיוק כמו הזכייה של מונסקין מאיטליה לפני שנתיים. אז כן, אם לא נועה אז הוא. אז יאללה, להתחיל לשנן הובה אילטה סואומי (ערב טוב פינלנד).


בלנקה פאלומה - EAEA, ירון רוולסצ'י

יש מין תחושה כזאת שהספרדים אמרו לעצמם: ישראל שלחה את כוכבת הפופ הכי גדולה שלה, אבל כוכבת הפופ הכי גדולה שלנו עסוקה כרגע בלהפוך לכוכבת בינלאומית, אז בואו נשלח משהו דומה אבל שונה. אני כמובן ממעיט בערכה של בלנקה פאלומה, נציגת ספרד לאירוויזיון שבדומה לרוסליה נותנת כבוד ועוצמה ל"ניו פלמנקו", אבל אם בחרתי בה בסופו של דבר, אז כנראה שיש לי מעט הערכה ליונה הלבנה (פירוש שמה) שהיא גם וגם וגם; גם זמרת, גם מעצבת במות וגם מעצבת אופנה. בינגו אירוויזיוני.

השיר, כמובן, לא רע בכלל. 100% סחוט ספרד. נוסיף לזה שהיא חלק מהמדינות שלא צריכות חצי גמר כדי להגיע לגמר, ממוקמת בטבלאות ההימורים מקום אחד מעל נועה, וספרד, מדינה שהמוזיקה בה היא החיים, לא זכתה כבר שנים - בשביל שאוזניי וליבי יסכימו יחד שאם לא נועה אז פלומה. השיר הזה, כנראה, לא יהפוך ללהיט עולמי או אירופאי, אבל הוא אחר ומיוחד, בלנקה עצמה היא תופעה כיפית, וכיף ללחוץ פליי, לעצום עיניים ולדמיין את עצמי תוקע פינצ'וס בראמבלס. ויוה אספנייה.


אלסנדרה - Queen of Kings, רועי אבן

המילים, הכוריאוגרפיה, האאוטפיט - אף מרכיב בנאמבר הזה לא נראה כאילו נוצר אחרי שנת 2006. זו גם בערך השנה שבה נולדה אלסנדרה הנורווגית, שצעירה עוד יותר מנועה קירל. הלוק פסטיגל, הלחן מזכיר את "התקווה", ועל פניו ל-Queen of Kings יש את כל מה שצריך בשביל להפוך לשיר הכי נשכח בחלק הכי משעמם של האירוע. וזו דווקא ממש לא בעיה.

אם הלואו-טקיות הזו, כמעט כאילו מישהו השקיע מאמצים מיוחדים כדי לגרום לנאמבר הזה להרגיש נטול השקעה, לא צועקת אירוויזיון - אז מה כן? בטבלאות ההימורים נורווגיה וישראל מתחרות ראש-בראש על האפשרות להתברג בחמישייה הפותחת, וזה כנראה קורה בזכות הטריקים הכי ישנים בספר: לה-לה-ליי שיתנחל לכם בראש, פלצט גבוה אבל לא מדי, והפרצוף הכי כועס שאפשר להעלות על דעת. נועה משקיעה יותר ממנה בכל קנה מידה, ובדיוק בגלל זה צריך לייחל בשקט להפתעה של אלסנדרה. בשביל שהאירוויזיון יישאר אותו אירוויזיון, הוא חייב להזכיר לנו שמדובר בשכונה אחת גדולה.


מימיקאט - Ai Coração, יפתח כרמלי

כן, נועה קירל נתנה הופעה של החיים, והיא הולכת לעבוד קשה עד הגמר ואחריו, כי זו מי שהיא. או במילותיה שלה בעצמה: "הולכת לקרוע את התחת עד יום שבת". יוניקורן הוא שיר פופ סופר מהוקצע עם 3456 פזמונים ותנועות ריקוד עם פוטנציאל ויראלי בטיקטוק. אבל שנייה, מי רוצה את כל זה באירוויזיון?! הלכנו רחוק מדי, שכחנו מאיפה באנו.

פורטוגל הם הקצה השני של הספקטרום: מימיקאט הפורטוגלית והרקדנים שלה הגיעו באווירה קאמפית אירופאית ומגוחכת במיטב המסורת של האירוויזיון, עם מקצב פולקה-פוגשת פלמנקו קצת מביך אבל חינני בשיר Ai coração. אין פה נאמברי ריקודים שנלקחו מעולמות הווגינג ואומנויות הלחימה, ולא תפאורת הייטק שנראית כמו המטריקס פוגש מנוע של מכונית. יש רק אישה בשמלה אדומה שמשדרת אנרגיות חזקות של "הדודה השיכורה שלכם מתחילה לספר סיפורים מביכים בארוחת חג", and I'm here for it.

אני לא יודע אם מימיקאט היא הזמרת או הרקדנית הכי טובה באירוויזיון הזה, למעשה אני בטוח שלא. אבל היא הבן אדם שנראה כאילו הכי כיף לשבת איתו לבירה, וזו תכונה חשובה. זו לא הפעם הראשונה שפורטוגל שולחת מתמודד קצת מוזר ובלי הרבה פירוטכניקה אבל עם המון אופי. ב-2017 זה הביא להם את המקום הראשון, עם Amar pelos dois המקסים של סלבדור סובראל. זה כנראה לא יביא אותם לנאמבר וואן הפעם, אבל נראה שהם נהנים בדרך.


לוק בלאק - Samo mi se spava, יובל פגי

בשנה שעברה הסרבים הביאו לנו את קונסטרקטה, הגברת עם הקארה שישבה ושטפה ידיים בגיגית לאורך כל הנאמבר כאילו היא ליידי מקבת אבל בשיא הצ'יל. זה גם היה אחלה שיר, שהעביר ביקורת חריפה על מערכת הבריאות הסרבית, והגיע למקום החמישי בתחרות. השנה ממשיכים הסרבים לבסס את תדמית הילד הפריק של השכבה, אבל זה שכולם יודעים שהוא גם מוכשר פיצוצים ובעצם די חתיך.

האירוויזיון הוא לכאורה במה אידיאלית לכל סוגי הפריק שואו, אבל גם הביזאריים ביותר בהם בדרך כלל שרים בסוף על חופש, אחווה ואהבה או מקסימום על פוטין. לוק בלק - שם בדוי קלאסי ברמת ישראבלוג - שר על זה שהוא רוצה לישון לנצח. ליתר דיוק, הוא בעיקר לוחש וממלמל על זה. ב"סמו מי סה ספבה" ("אני פשוט ישנוני") שלו יש שדים, רובוטים, משהו שנראה כמו כונכיה ענקית וגרפיקה של משחק מחשב שמכריזה GAME OVER.

זה, צריך לומר ואולי לצרף אזהרת טריגר, שיר אובדני למדי על אדם רדוף ומותש שאולי ואולי לא השתלט עליו שד מהשאול. הכיף האמיתי הוא שהפחד אלוהים הזה מגובה על ידי ליין אלקטרוני לא רע בכלל, שנשמע כמו פתיח לסדרה של HBO. אם למישהו מותר לנצח את נועה, מלכת הכיתה, זה ללוק בלק. בשביל כל הילדים הקשוחים והאפלים בעבר ובהווה.

לט 3 - Mama ŠČ!, דור מאיר מועלם

סליחה, אבל מישהו חייב להגיד את זה, למה אי אפשר פעם אחת לתת ללהקה קרואטית שמופיעה בתחתונים, מעילי עור, כובעי גנרלים נצנצים בגבות ופזמון לא ברור אבל כולל את הצעקות "פסיכופת" - לזכות פעם אחת? לתת לטירוף באמת לנצח. אלפרד תיאר יפה את הג'וקר כשאמר "יש אנשים שרק רוצים לראות את העולם נשרף", אז אני אומר בואו ננסה את זה פעם אחת. ניתן לג'וקר לנצח - בתחרות שירה, לא בחיים האמיתים, איפה שיש קורבנות אמיתיים.

תסלח לי נועה, אישה שאני מוכן בתכלס שתייצג את ישראל בכל תחרות אפשרית בעולם, ויסלח לי צבא האמת של לורין השוודית, אין לי פה שום טיעון מוזיקלי מקצועי לגייס להגנתי, פשוט קצת מתחשק לי לראות מה יקרה אם הלהקה, שמורכבת מגברים בגיל העמידה ומסיימת את ההופעה שלה בתחתונים, תנצח בתחרות.

בא לי לראות את הכותרות מסביב לעולם, את האנשים שיצאו מדעתם ויגנו כאילו שסוף העולם באמת הגיע, ומצד שני את אלה שיסבירו ש-Mama ŠČ! הוא בכלל שיר מחאה חשוב נגד פוטין (הוא באמת שיר מחאה נגדו, אני יודע) והנה איך הכנסנו לרודן הרוסי. תנו להם לנצח, מה אכפת לכם? יש להם טילים על הבמה.