ששת הימים הבאים הם ימים היסטוריים בתחום המוזיקה בישראל, בייחוד היומיים הקרובים. כבר מזמן שלא התקבצו ביחד כל כך הרבה אירועים גדולים וחשובים - ממלכתיים, ישראליים, בירושלים, בתל אביב, בקיסריה.
ברברה סטרייסנד, שלמה ארצי ואייל גולן (הפתיע את הנשיא עם "ירושלים של זהב") הופיעו הערב בפריים-טיים של חגיגות ה-90 לנשיא פרס. מחר תתאחד להקת "כוורת" בבריכת הסולטן בירושלים, במופע הפותח את סיבוב ההופעות האחרון בהחלט בתולדות הלהקה הכי מוכשרת שהיתה כאן. באותו הזמן ישיק אייל גולן - הזמר-סלב הכי גדול בארץ - באופן רשמי את סיבוב ההופעות החדש שלו, שיפתיע רבים, בהופעה באמפי קיסריה. במקביל יופיע המוזיקאי הבינלאומי יאני בהיכל נוקיה. בחמישי בערב תעלה ברברה סטרייסנד להופעה היסטורית על הבמה באיצטדיון בלומפילד, "כוורת" יעלו להופעה שנייה בירושלים, וגולן ייתן עוד הופעה בקיסריה. סטרייסנד תיתן הופעה נוספת במוצאי שבת, במקביל להופעה השלישית של "כוורת", ובראשון בערב יופיעו הפט שופ בויז בהיכל נוקיה. לכאורה אין קשר בין כל ההופעות האלה, אבל סמיכות וזהות התאריכים מייצרות כמוסת-זמן מיוחדת.
נכון, לא הכל ברשימה הזו חשוב באותה מידה, אבל מקבץ שכזה של אירועים יוצאי דופן כבר מזמן לא ראינו וספק עם נראה כמוהו בעתיד הנראה לעין. את עיקר תשומת הלב תופסים, כמובן, סטרייסנד וכוורת. היא בת 71, הם כבר חצו את ה-60, כרטיסים טובים להופעות שלהם עולים המון, ועדיין הם היחידים (כמעט) שגורמים הקיץ לקהל הישראלי לצאת מכליו. לפני שבוע אמר לי מישהו מתעשיית המוזיקה ש"הקיץ לא קורה כאן שום דבר מעניין". אז זהו, שקורה גם קורה. אחרי שנים של נסיונות שוקי וייס הצליח להביא הנה את סטרייסנד (ותודה לנשיא פרס שבלעדיו זה לא היה קורה). 15 שנה אחרי האיחוד הקודם, ורגע לפני שהם מתפרקים סופית, חברי "כוורת" יעניקו לכ-110 אלף מעריצים קיץ אחרון באמת של נוסטלגיה ל"ישראל של פעם", זו שמעריצי הלהקה כל כך מתגעגעים אליה.
גם הפט שופ בויז כבר מזמן לא ילדים, מה שאפשר להם השבוע להישיר עיניים מפוכחות ולדחות מעליהם בגאווה את איומי החרם הפרו-פלסטיני, לא להיכנע לאלה שיצרו קולאז' שקרי שלהם עם המילים "בכל יום נהרג ילד" ו"בכל יום נכלאים שני ילדים". הפט שופ בויז לא מפחדים להגיד לכל המלעיזים את האמת כמו שהם מאמינים בה - שישראל היא לא דרום-אפריקה, ושלהופעה בישראל כל אחד יכול לקנות כרטיס. ניל טננט אמר את זה בבירור, מבלי להזדקק לקשקוש הנדוש של "אנחנו מופיעים למעריצים ולא לממשלות".
ואם "מצעד המבוגרים" לא מספיק לכם - רק לפני שבועיים הופיע בבארבי ג'וני ווינטר, 70. ב-2 ביולי יופיע בשוני ברט בכרך, בן 85, שבשבילו כוורת הם החבר'ה הצעירים עם הגיטרות החשמליות. בכל העולם אמנים בשנות ה-50, ה-60 וה-70 שלהם הם כוכבי ההופעות הגדולים ביותר (והרולינג סטונז הם הדוגמה הכי מובהקת לכך, כמובן). הקיץ הזה, במיוחד הקיץ, אחרי שמדונה, אלטון ג'ון, בוב דילן, פול סיימון, פול מקרטני, לאונרד כהן, פול אנקה, חוליו איגלסיאס, ניל סדקה, הסקורפיונס, דיפ פרפל, ג'ף בק ורוד סטיוראט ביקרו כאן בקיצים הקודמים - ישראל ממשיכה ליישר קו עם התופעה הבינלאומית. עולם ההופעות הוא ארצם של הותיקים, בעלי הרפרטואר הבלתי נגמר, הגב המעט כפוף, מתוחי הפנים (כן, בטח, עור הפנים של ברברה נראה ככה באופן טבעי), לבני הבלורית והתואר וכהי השיזוף המלאכותי והשיניים התותבות. הם אלה שמסוגלים להביא היום קהל מתעניין וחובב מוזיקה עם ארנק מספיק גדול שיצדיק את עצם יציאתם מהבית ועלייתם על מטוס להולי לנד.
זה קהל שקנה כרטיס לברברה סטרייסנד, כי כמו במופע של לאונרד כהן מדובר ב"אירוע מאסט" כזה ש"חייבים להיות בו", בעיקר כסמל סטאטוס לבעלי אמצעים. הם יישבו שם, חלקם לא יכירו את מרבית השירים, ימחאו כפיים בנימוס, אולי (כמו אצל כהן) ינופפו באיזה סטיק-לייט לפי הקצב, וממש לא משנה להם שמתוך כשלוש שעות מופע במשך שעה שלמה מופיעים על הבמה אנשים אחרים - בנה, אחותה, הנגן האהוב עליה ואורחיהם. אבל בלעדיהם אי אפשר - המופע של סטרייסנד כל כך יקר, שבלי העשירים שקנו כרטיסים ב-1800 עד 3400 שקלים הוא היה מתקשה להתקיים כאן.
_g.jpg "אייל גולן פסטיבל ראשון (צילום: שרון רביבו)")
אלא שעניין הגיל הוא גם בריאותי. אלה ימים משונים לחובבי הרוק הישראלי. רק היום התבשרנו שיובל בנאי, 51, עבר התקף לב., יום אחד בלבד אחרי שלהקתו "משינה" הוציאה שיר חדש בשם "לב שבור בעולם מושלם". ישי לוי, 50, הפסיק לשיר לכמה חודשים בגלל דלקת ריאות שהסתבכה. ארקדי דוכין, 50, הרגיש לא טוב באמצע הופעה, ירד מהבמה ופונה לבית חולים, ובמופע הפיצוי לקהל הוא שוב הרגיש לא טוב וירד מהבמה. לפני חודשים מעטים רמי פורטיס, 59, ירד מהבמה באמצע הופעה, פונה לבית החולים ועבר צנתור כפול בלב. קצת לפני זה גידי גוב, 62, שבר רגל, ובשבוע שעבר הוסיף אליה פציעה קשה בכתף, שהעמידה את איחוד "כוורת" בסימן שאלה. ואגב, עדיין לא ברור איזה גידי גוב יעלה מחר על הבמה בבריכת הסולטן - הסולן החריף עם הקול האהוב, או גבר בגיל העמידה פלוס פלוס עם כתף מגובסת וכואבת - האם הוא יישב, יעמוד, יזוז? איך הוא ישיר? מזל ש"כוורת" הביאו הרכב של נגנים וזמרים לחיזוק. ועוד לא הזכרנו את גיטריסט "כוורת" האהוב יצחק קלפטר, 63, שלפני שנתיים אושפז מחסר הכרה בטיפול נמרץ ונשקפה סכנה לחייו, כתוצאה ממחלת ריאות. בנאי, פורטיס, גוב, קלפטר, לוי - אלה מטובי הגיבורים שלנו, עליהם גדלנו, והנה הם מתפרקים לנו, פיזית, מול העיניים. האמת? מפחיד. באמת מפחיד.
אבל בסופו של דבר, כמו הרבה דברים בחיים - זה עניין של אנרגיות. ברברה סטרייסנד בצמד הופעות נדירות בישראל לעיני 32 אלף איש - הוא נחשול גדול שיעמיד את ענף הופעות החו"ל בישראל ברמה אחרת לגמרי. 110 אלף איש שיראו הקיץ את כוורת זו זריקת עידוד חזקה לענף ההופעות בישראל, מהבחינה שקהל גדול שכבר הפסיק ללכת להופעות סוף סוף ייצא מהבית ויגלה שהתנאים השתנו, שימי נואיבה, צמח וערד כבר מזמן מאחורינו ושההפקות כאן הן כבר ברמה של חו"ל. המופע החדש של אייל גולן, שיושק בימים אלה, מציב סטנדרט חדש בהופעות הים תיכוניות, שם את גולן במקום אחר, ואולי יסחוף אחריו את הז'אנר שהוא מוביל למחוזות שהוא עצמו מגלה כעת. יאני, "הקליידרמן היווני", הוא סוכריה מתוקה לחובבי מוזיקת העולם, הקלאסית-קלה והצ'יז. הפט שופ בויז ינקזו את האנרגיות שנותרו ממצעד הגאווה המרהיב, וכאמור מהווים חוד חנית במלחמה בחרם הפרו-פלסטיני.
לא בטוח שהמוזיקה הישראלית או תעשיית המוזיקה הישראלית יתנהלו אחרת אחרי ששת הימים האלה ביוני, אבל אולי אחריהם הדברים ייראו לנו קצת יותר טוב. למרות המצב הכלכלי, למרות שמפיקים והפקות כאן מפסידים, למרות שלפעמים מזמינים חצי קיסריה כדי שייראה מלא - עדיין המוזיקה היא הדבק החזק ביותר של הישראליות, ולא משנה אם קוראים לך דני סנדרסון או יעקב למאי.
_c.jpg "יאני, Yanni (צילום: Silvio Richetto)")
