בסרט "איש הרס" מתעורר סילבסטר סטאלונה בעתיד ומגלה שהרדיו משדר רק פרסומות וששירי הפרסומות הם מוזיקת הפופ העכשווית. כנראה שהעתיד כבר כאן. שני השירים האחרונים שהוציאה ביונסה מתחילים את דרכם בעולם להיטי הפופ כפרסומות. הראשון פרסומת לפפסי באורך של דקה השני פרסומת ל-H&M באורך דקה וחצי. שני קליפים שמשלבים באופן מקצועי בין שני עולמות משיקים, הפופ והקומרשל. ככה, בצהרי היום, כשכולם רואים (ומתלהבים, ונדלקים, היא הרי בבגד ים). בלי להתנצל, בלי להסתיר, בלי להסביר, בלי מראית עין. הכי פשוט: שלום, אני ביונסה, אני הכוכבת הכי גדולה באמריקה ואני מוכרת את המוזיקה שלי לחברות מסחריות שמשלמות לי עשרות מליוני דולרים עוד לפני שהשירים יצאו כסינגלים, וספק אם ייצאו.
ועוד יותר: אני ביונסה ואני מוכרת את המעריצים הנאמנים שלי כקהל שבוי לחברות מסחריות. כל המעריצים שלי מתים לראות קליפים חדשים וסקסיים שלי - אז הנה מכרתי אותם לפפסי והייץ' נ' אם, שימכרו להם את המשקאות והאופנה בזמן שאני סופרת את הכסף. היי, אתם שם, אוהבים אותי? חולים עלי? שרים את כל השירים שלי? מחקים את התסרוקות והבגדים? נהנים לראות אותי רוקדת? חולמים בלילות על הגוף שלי? עוקבים אחרי כל תנועה של הבת שלי? חשבתם שנשאר בי עוד ניצוץ של אמנות, של מוזיקליות, של רגש אמיתי, האם נשאר בנשמה שלי משהו מזמרת האר אנד בי האמיתית שהייתי פעם? האם אני עדיין מסוגלת לרגש אתכם?
אולי כדאי שתחשבו שוב. למי אכפת. עכשיו קבלו אותי כשלט פרסומת מהלך. בואו בואו, אם תתקרבו מספיק קרוב תראו שקעקעו לי את הלוגו של מקדונלדס ברווח של המחשוף. אה סליחה, זה רק בשבוע הבא. בשני השירים האלה ביונסה היא כבר לא פרזנטורית של מוצרים. היא עצמה מוצר שמוכר מוצר באמצעות מוצר שלישי. למה היא עושה את זה? כי היא ביונסה ולכאורה מותר לה. כי היא ביונסה ולא אכפת לה מה יחשבו עליה. כי היא ביונסה ומעטים יהיו אלה שיעיזו לצאת נגדה.
האם רק כוכבת-על כמו ביונסה יכולה להרשות לעצמה לאבד את האמינות שלה כזמרת שהפכה לפרסומת מתפשטת וכל זמרת אחרת היתה מיד מואשמת בהתמסחרות יתר? נדמה שביונסה, גיבורת-על במונחים תרבותיים אמריקניים עכשוויים, קצת שכחה את מה שנהוג לומר על גיבורי-על: "עם כוח גדול מגיעה גם אחריות גדולה". את סמל אמריקני, גאד דם, תראי לאן את מובילה את התעשייה הזו. איזו מין דוגמה את נותנת לצעירות ממך? אחרי שריהאנה חזרה לכריס וביונסה הפכה לפחית פפסי - מי עוד נשארה לנו?.
המהלך הזה מעלה מחדש את השאלות החשובות איפה עוברים הגבולות בעולם השואוביזנס והאם הם בכלל קיימים? האם זה הכיוון שאליו הולכת תעשיית הפופ שמחפשת לשרוד בעידן ההכל-כמעט-בחינם? האם, כמו ב"איש הרס" מצעד הפזמונים יורכב בעתיד הנראה לעין מהשיר של הפרסומת לרכב שמתחרה בג'ינגל הפרסומת לנקניקיות?
כל זה כמובן מזכיר בהקשר המקומי את העליהום המטורף שהיה כאן על משינה רק לפני 8 שנים בפרשת "סלקום" המפורסמת, שכעת נראית כה תמימה לעומת המהלך הציני של ביונסה, ואת שערוריית הקליפ של שירי מימון ל"השקט שנשאר" שהיה מפוצץ מחסויות מסחריות. מוזיקת פופ היא ביסודה מוזיקה מסחרית שנועדה למכור. השאלה הקריטית היא האם השאלה מי מוכר מה למי עדיין רלוונטית, ועוד שאלה - מה יקרה כשביונסה תרצה להוציא שיר אמיתי, איך הוא יתקבל. האם היא תוכל לחזור ולהיות זמרת, האם נוכל שוב אי פעם להאמין לה ולהתרגש ממנה?.
טיפקס מתאחדת, קבלו את הצוות הנהדר
להקת "טיפקס" מתאחדת, וזה כנראה לא בגלל שקריירת הסולו של קובי אוז לא התקדמה. אני מאוד אוהב את אוז ומעריך ומוקיר הרבה דברים שהוא עשה. פרויקט "מזמורי נבוכים" הראשון שלו היה מדהים בעיני, הדיסק לא יצא מהאוטו כמה חודשים טובים. גם ב"מזמורי נבוכים" השני היו הברקות, כי אוז הוא איש מבריק, שאי אפשר שלא לפרגן לו. התאהבתי בו סופית בתוכנית "גולללסטאר", כי שם, אחרי יותר משני עשורים שהוא באור הזרקורים, סוף סוף ראיתי את קובי אוז הבן אדם האמיתי (עם כל מגבלות העריכה והריאליטי) . וקובי אוז הבן אדם הוא איש חכם ומקסים, שיש הרבה מה ללמוד ממנו על אמנות, מוזיקה, פופ ויחסים בין אנשים.
אז טיפקס חוזרת. עם גל פרמן, רמי יוספוב, ביג אמ וכל החבורה. כי בעולם המוזיקה יש כלל בלתי כתוב: להקות טובות לא באמת מתפרקות ותמיד חוזרות באיזשהו גלגול. טיפקס היתה להקה מצויינת, להקה חשובה, שהוציאה שירים טובים, אפילו חברתיים ("הרבי ג'ו כפרה", "בתוך נייר עיתון", "מעלה אבק") והגדירה מחדש את המונח "מוזיקה ישראלית" ואת היחסים המורכבים שבן פופ, רוק, שירי ארץ ישראל ומוזיקה מזרחית כאן בארץ. הם היו ההמשך ל"כוורת", יצרו המון להיטים ודחפו את שרית חדד למעמד של כוכבת.
לשיאם הגיעו טיפקס באלבום "דיסקו מנייאק" ב-99', שהיה מושלם - גם שכונתי וגם מהוקצע, גם עיירה בדרום וגם אורבניות לוחצת, גם חברתי ("מלכה", "גרי הניגרי") וגם מוצף אירוניה ("הלועזיים", "עננה") , אלבום קונספט אמיתי, שנשמע גם היפ הופי וגם פופי (בהקשרים רחבים) וכמובן מזרחי, מלא בהומור, בציטוטים, בסימפולים, בחידושים, בהקשרים תרבותיים, במוזיקה שנוגעת בגאונות ובו זמנית היא בשפה של הרחוב, אנדרגראונד בשיאו האסתטי. באמריקה קוראים לאנשים שעושים כזאת מוזיקה ג'יי זי וקנייה ווסט. אפליג ואומר שנכון לזמן יציאתו "דיסקו מנייאק" עומד בכבוד מול "סיפורי פוגי" של כוורת מבחינת כמות הכישרון וההברקות שיש בו.
מה שהכי מעניין בטיפקס הוא איך הם יישמעו היום, אחרי הגל המזרחי הגדול, בעידן הרטרו של "הפרויקט של רביבו". המוזיקה המזרחית מחפשת את "הדבר הבא". מי יודע, אולי הוא יגיע עוד פעם מהכיוון של אוז וחבורתו. הם הרי כבר היו שם.
המקטרגים של קובי אוז וטיפקס טוענים שבזמן שאתניקס יצרו עם אייל גולן אלבום כמו "בלעדייך" שהוא קלאסיקה, אוז כתב לחדד את "יאללה לך הביתה מוטי", שיר שהוביל ל"אתה תותח" של יוסי גיספן, ומכאן כביכול החלה ההתדרדרות הטקסטואלית במוזיקה המזרחית. אני חושב ש"יאללה לך הביתה מוטי" הוא שיר חשוב באותה המידה שאותי אישית הוא מעט מביך (ממש כמו ש"אתה תותח" מעט מביך). הוא חשוב משום שקובי אוז שם למדינה הזו מראה מול הפנים, ובמראה הזו נשקפה ישראל שאותם מקטרגים לא אוהבים לראות. ישראל שככה היא מדברת וזה החן שלה. ושוב, יש כאן חשיבה שמקבילה להיפ הופ האמריקני - השיר נשמע כמו שהחבר'ה מדברים ברחוב. נכון, זה לא פופ עילאי של הביטלס (אוז, אגב, לא סובל אותם), אבבא או ברט באכרך, אבל זה פופ שכונתי בגובה העיניים שכתוב ומבוצע היטב לשיטתו. בורקס שנעשה באהבה. וגם אותו ואת תפקידו התרבותי אפשר להבין ולהעריך, גם אם הוא מעט מביך.
מי צריך אמפי של 1800 מקומות בהר הצופים?
_b.jpg "משינה בנוקיה (צילום: אורית פניני)")
קבוצת "זאפה" בשיתוף עם "בימות כרטיסים" יקיימו סדרת הופעות במהלך חודשי הקיץ הקרוב באמפי הר הצופים, שנמצא בקמפוס האוניברסיטה העברית בירושלים. האמפי בנוי על המורד המזרחי של הר הצופים כתיאטרון פתוח ומכיל כ-1800 מקומות ישיבה. משינה תפתח שם את הקיץ ב-6.6. דיויד ברוזה יוכל לספר לכם שבשנת 82', שבועיים לפני מלחמת לבנון, הוא פתח שם את סיבוב ההופעות של "קלף" והסטודנטיות מהאוניברסיטה זרקו עליו חזיות.
אבל מאז עברו 31 שנה וכיום ירושלים היא העיר הכי ענייה בישראל. השאלה היא מי צריך עכשיו אמפי של 1800 מקומות בהר הצופים? אילו אמנים יכולים להופיע שם, ומי יקנה כרטיסים להופעות שלהם. אפשר לנחש שאלה אותם אמנים שנודדים כל העת בין שלושת מועדוני ה"זאפה" - תל אביב, הרצליה וירושלים, ומגיעים גם לאמפי שוני בבנימינה, המכיל 1300 מקומות, ונולד כמעין אלטרנטיבה לקיסריה עבור אמנים שמושכים בשגרה פחות קהל משלמה ארצי ואייל גולן, כמו מירי מסיקה, אביב גפן, מוש בן ארי, ברי סחרוף, אברהם טל, הדג נחש, אולי אפילו משה פרץ, יהודה פוליקר ושרית חדד.
אבל בשוני לא תמיד מלקקים דבש, וכדי למלא בקהל, מביאים לפעמים שלושה אמנים בערב ולעיתים יוצרים חיבורים מוזרים, כמו למשל מוניקה סקס, הדג נחש ויהודה פוליקר. מה יעשו כדי למלא את האמפי בירושלים? יסגרו דילים עם אגודת הסטודנטים המקומית? אסור לשכוח שהחודש הבא, חודש מאי, הוא חודש "ימי הסטודנט" ברחבי הארץ, והרבה קהל יקבל את כל האמנים האלה בחינם או במחירים מצחיקים.
אנשי "זאפה" עושים מלאכתם קודש ומחזיקים כאן את שוק הופעות המיינסטרים, שולטים בו כמעט באופן בלעדי, מתרחבים כל העת ועושים בסך הכל עבודה שיווקית מצוינת, כולל הקמת משרד כרטיסים חזק ודומיננטי בשוק. האמפי שלהם בהר הצופים נועד כדי לתת אלטרנטיבה בינונית בגודלה להופעות בירושלים, אופציה שפויה שהיא משהו באמצע - בין הזאפה הקטן יחסית לבין בריכת הסולטן הענקית ומתחם הרכבת הגדול. על השאלה מי מסוגל והאם ניתן בכלל למלא את האמפי הזה בהר הצופים במכירת כרטיסים אמיתית נטו - אפשר יהיה לענות בסוף הקיץ. בינתיים, כמובן, נאחל להם בהצלחה גדולה.
מתחזה יקר, המשטרה בדרך
אדם מסוים מתעשיית המוזיקה שלא אנקוב בשמו מתנכל לי אישית כבר יותר משנה. מאיים, מלכלך, מציע לי כסף כדי שאעשה כתבות על זמרים שהוא מייצג, ממציא עלי שקרים, בודה עלי עלילות שלא היו ולא נבראו, ומפיץ עלי השמצות ושמועות. הבעיה הבסיסית שלו היא, שהוא לא מבין את מהות העבודה העיתונאית, אבל למי אכפת מה הוא מבין ומה לא. הפיתרון עם אנשים כאלה הוא פשוט להתעלם. אלא שלפני כשלושה שבועות מישהו פתח לי פרופיל מזוייף בפייסבוק, עם שמי ותמונתי (בפרופיל האמיתי שלי אין תמונה) ומשם הוא מתחזה לי ומציע בשמי לאמנים לקחת מהם כסף עבור איטמים. יש לי עדים לעניין הזה - אמנים שהוא הציע להם עסקה כזו בשמי.
פניתי לפייסבוק אבל הם לא מוכנים לסגור את הפרופיל המזוייף, בטענה שהוא לא עובר על החוקים שלהם. פניתי לאפיקים משפטיים ובמקביל הגשתי תלונה במשטרה. אפילו מסרתי שם של חשוד - אותו נודניק מתנכל. החוקרת הנחמדה במשטרה אמרה שהתיק יועבר לאן שצריך וששם ינסו לטפל, אבל זה ייקח הרבה זמן ולא בטוח שיצליחו לשכנע את פייסבוק לסגור את הפרופיל המזויף. אז מתחזה יקרה, אני יודע מי אתה, ואני מקווה שהמשטרה בדרך אליך. אולי תקבל סוף סוף את מה שמגיע לך על כל ההתנכלויות.