ממש אתמול בחרה אמריקה בברק אובמה לכהונה שניה בבית הלבן כנשיא ארצות הברית. שניים מהנושאים שבלטו במערכת הבחירות הזאת היו הקול ההיספאני והעובדה שברק אובמה מייצג עבור אמריקנים רבים את החלום האמריקני. הלילה יתקלט במועדון "הבלוק" בתל אביב דיויד מוראלס, הסופר-סטאר דיג'יי הראשון בעולם, שהסיפור שלו מחבר את שתי הסוגיות האלה יחד.
דיויד מוראלס גדל כנער פורטוריקני חסר אמצעים ברובע ברוקלין בניו יורק וטיפס לפסגת תעשיית המוזיקה העולמית בתחום ההאוס. הוא עבד ומיקסס את הכוכבים הגדולים ביותר בפופ כמו מדונה, מייקל ג'קסון, U2, וויטני יוסטון, דיאנה רוס, סיל, אריק קלפטון, ארת'ה פרנקלין, קיילי מינוג ומריה קארי - איתה שיתף פעולה מ האלבום “Dreamlover” ב-93' עם ועד 2006 עם הסינגל “Say Somethin”. מוראלס זכה בזכות קארי בפרס ה"גראמי" יהוקרתי - רמיקסר השנה ב-1998. אבל הרמיקס שמציין את התהוותו כ"מפיק על" היסטרי דווקא זכור בזכות התשלום שקיבל, 80 אלף דולר, עבור "Scream" של ג'נט ומייקל ג'קסון.
ההספק העצום של מוראלס, הכול למעלה מ-500 סינגלים, רמיקסים, אלבומים, אבל ההתחלה היתה כאמור קשה. "לא היה לי כסף לקנות ציוד אז השגתי ציוד גנוב", סיפר. הוא היה אז בן 13 בצעדיו הראשונים בתחום ולא ממש ידע אפילו איך לתפעל את המיקסר, אך העקשנות שלו, בשילוב תשוקה רבה למוזיקה, הגיעו בתזמון הנכון הישר לתוך התקופה המשמעותית ביותר של התפתחות הסצנה האלקטרונית באמצע שנות השבעים.
מוראלס גדל והתחיל להתמקצע כדי.ג'יי תוך כדי שהוא סופג השפעות במועדונים מיתולוגיים כמו הלופט והפרדייס גאראז' מאגדות כמו ניקי סיאני, פרנקי גרוסו ולארי לאבן. השמועות בעיר ניו יורק על דיג'יי המוכשר וצעיר פרשו כנפיים. לארי לאבן זיהה את הכישרון הגלום במוראלס והמליץ עליו לבעלים של הפרדייס גאראז', שהזמין אותו לנגן שני ערבים קבועים במועדון בהיותו בן 21 בלבד.
אלה היו השנים בהן עוצבה דמותו כדיג'יי שיורד לפרטים הכי קטנים. "אחרי שביססתי את היכולות שלי התעניינתי באולפני מוזיקה ובאפשרות ההפקה והיצירה", סיפר. "חבר הזמין אותי לאולפן שלו ופשוט לא יכולתי לעזוב את המקום. מאז ביקרתי שם בקביעות תוך כדי שאני בוחן ומשחק עם כל הציוד הקיים. מהרגע שהפקתי מוזיקה במשך שמונה שנים הסטודיו היה הבית שלי. ישנתי שם שבועות ובכלל לא הייתי חוזר הביתה, רק בטירוף של המוזיקה".
ביציאות מהאולפן התגלה הייחוד של מוראלס ומה שהיווה את הקטליזטור בהצלחה המאסיבית שלו - היכולת לקחת קו של האוס ניו יורקי איכותי, לתבל אותו בעיבוד של אמני פופ וליצור גרסת מועדונים פריינדלית לכולם. אחד הכלים בדרך לשם היה האומץ. מוראלס נהנה לספר שלא חשש לתקן את הדיוות הגדולות איתן עבד כמו מדונה, קיילי וקארי, כדי להוציא מהן את התוצאה הטובה ביותר. והיה גם את עניין החלומות שמתגשמים. כשחוליו איגלסיאס עבד איתו בסטודיו מוראלס התקשר לאמא שלו, שמשוגעת על איגלסיאס, כדי שידבר איתה. "בהתחלה אמא שלי לא האמינה וחשבה שזה בלוף, אבל כשחוליו החל לשיר היא צרחה עד השמיים", אמר.
הלייבל שהקים מוראלס יחד עם פרנקי נאקלס וסטושיי טומי הפך במרוצת השנים לאחד ממותגי הדאנס המובילים בעולם. "אין ביננו אגו", הצהיר. אבל איך אפשר להיפרד מהאגו, כשלצד ההצלחה המוזיקלית המטאורית שלו הופיע מוראלס בעשרות מגזינים ותכניות טלוויזיה. החזות החתיכית הקשוחה הפכה אותו לדוגמן מבוקש שכיכב על שערי המגזינים כמו "ווג" ו-"GQ”. אבל הכוכב לא עצר שם בו-2003 השיק בקנדה את המועדון שלו "סטריאו", שהתהדר באחת ממערכות הסאונד הטובות בעולם.
לצד טורים עולמיים וגיגים קבועים ב"פאצ'ה" באיביזה מוראלס ממשיך לייצג עד היום את היותו חלק מקבוצה נבחרת של האבות המייסדים של ההאוס. אלה הם המקצבים והסינטים האנלוגי,ם לצד מלודיות רכות שמייצרות המון סול ורגש ממשיכים להרטיט לבבות ברחבות הריקודים כבר 37 שנה. למרות הותק, הודה מוראלס שבכל פעם שהוא עולה לנגן הוא מתרגש וחושש. למרות שהוא נחשב לאחד מהדיג'ייז היקרים בהיסטוריה הוא הצהיר פעם: "כשיש מסיבות קטנות עם קהל טוב ואפשר לבוא ולתת מוזיקה טובה, לא אכפת לעשות את זה אפילו בחינם".
