מרטין מנדוזה, או בשמו המסחרי דוק מרטין, הוא אחד הדיג'ייז המיוחדים שנחתו בארץ לכבוד מסיבות העצמאות. מרטין שייך לאסכולה הקלאסית ומזרים לרחבה השפעות מוזיקליות רחבות עם שמירה על הווייב ויכולת מיקסוס נדירה. במקור הוא מסן פרנסיסקו, כיום גר בלוס אנג'לס, ומנגן בכל פינה בעולם. הדוק ידוע בסטים העמוקים והארוכים שלו, שנפרסים על פני יותר משש שעות.
קצת לפניי שהגיע לנגן בליין "זברה דייז" במועדון הבלוק הנחשב התיישבתי איתו לראיון וגיליתי שכמו הסטים שהוא מנגן מדובר באדם מקסים עם לב ענק.
-אתה מנגן כמעט שלושה עשורים, איך נראתה אז הסצנה?
"בפרק הזמן ההוא הכל היה יותר ניסיוני, היתה יותר פתיחות בסגנונות. הגעתי אחריי הדיסקו שהביא גם
fאנק חדש, ההיפ-הופ היה בתחילתו כמו גם האסיד והאוס, לעומת זאת היום הכל מהוקצע אבל גם יותר גדול".
-בזמן שרוב הדיגייז נדבקים לקו מסוים אתה מביא המון השפעות וסגנונות.
"גדלתי בסן פרנסיסקו והקשבתי להרבה ז'אנרים של מוזיקה - fאנק, רוק, ראגיי ומוטאון סול. כשאני מנגן המון השפעות אני יכול לחבר המון קהלים כמובן אם עושים את זה כמו שצריך".
-אלבומים ומיקסים כמו" יונייטד דיג'ייז אוף אמריקה" ו"אנלוק יור מיינד" היו הצלחה גדולה.
"'אנלוק יור מיינד' היה חשוב מאוד בשבילי באותה נקודת זמן בהסטוריה. העלנו למיקס אמנים שהיו הרבה פחות מוכרים בשלב הזה כמו דאפט פאנק, איי קיוב ודיג'יי סנייק והתגובה היתה שהאנשים רצו את זה כל הזמן. האלבום בסדרה 'יוניטד דיג'ייז אוף אמריקה' גרם להתעניינות בעקבות ביט חדש וקשה יותר, ששולב עם השפעות נוספות".
-היום אנחנו חיים בעידן של מפיקים, לעומת הדיג'יי הקלאסי, אבל אתה נשארת דיג'יי.
"כשאתה מחלק את הזמן בין להיות מקצוען בהפקה לבין להיות דיגיי תמיד יהיה חלק שייפגע, לכן אני מעדיף להשקיע כדיג'יי. מעבר לזה הוא מוסיף עשיתי המון דברים כמו לנהל את הלייבל 'סאבלוול', ליין ופרויקטים שונים".
-מהו המועדון הפייבוריט שלך במהלך השנים?
"אני לא יכול לציין אחד. מבחינתי מה שעושה מועדון טוב זה הווייב, הסאונד והאנשים. למשל 'ילו' ביפן, 'סאבלוול' בלוס אנגלס, 'פנורמה בר' בברלין וה'טווילו' בניו יורק.
-איך התחלת לנגן?
זה קרה ב 1986. חבר שלי היה דיג'יי ובאותו רגע הוא היה צריך לשירותים וביקש ממני להחליף שיר. ביצעתי קיו (לתפוס את הביט ברצועה) ולא שמתי לב שהסלייד למעלה וכולם שומעים את זה, אז המנהל חשב שאני עושה סקרצ'ינג ומכיוון שההיפהופ התחיל בדיוק אז, ביקשו ממני להגיע ולתת ערב שלם. התחלתי עם 20 איש בקהל וזה הלך וגדל".
-מי השפיע עליך?
"בהתחלה הושפעתי בעיקר מזמרי סול, ניו ווייב והיפהופ. האלקטרוני היה בחיתוליו.לאחרונה הקשבתי לjeno, מרקס וואייט, סול קלאפ וקרייג ריצ'ארדס. לכולם יש סגנון סאונד ייחודי שמאפיין אותם".
-עם מי היית הכי רוצה לשתף פעולה לא הספקת עדיין?
"הייתי מאוד רוצה לעבוד עם חיים, המפיק הישראלי המוכשר, יש לו באלבום החדש גוד ווייב. הייתי גם רוצה לעבוד עם דיג'יי הארווי מלוס אנגלס וכמובן סטיבי וונדר, שפעם ניגנו באותו פסטיבל".
-חיי משפחה, האם אפשר לנהל אותם בתוך חיי הלילה?
"אני נשוי לליליה שהיתה חתומה כזמרת ב'סוני רקורדס'ף אבל מעדיפה אנדרגראונד. אנחנו עובדים ביחד ולא לחוד. היא מנהלת הכל כולל הלייבל והבוקינג".
-מה היית עם לא היית דיג'יי?
"כנראה הייתי הומלס או היפי (צוחק). הייתי שף, אני אוהב לבשל, אבל בסוף דיג'יי זה הכי טוב בשבילי".