הלילה שבו (כמעט) הגיע סוף העולם התחיל בהזמנה ידידותית למתחם ה-VIP של "האומן 17" בדרום תל אביב, למסיבה של אפרוג'ק ובובי ברנס. אחרי שההולנדי המעופף לא התעופף לפה בראש השנה, היה ברור שהקהל עומד לטרוף אותו, עם בובי כמנת פתיחה. האוס, טכנו, קלאב טראנס ודאב סטפ הם לא הסטיילים שאני שומע באוטו, אבל את האירוע הזה לא התכוונתי לפספס.
התפאורה ל"מסיבת סוף העולם" היתה מושלמת, עם סערת גשמים עזים ורוחות חזקות, שהרגישה כמו סצנה מסרט אסונות, רגע לפני שהצונאמי מגיע. היה קר, חשוך ולא אלגנטי, אבל הצונאמי האמיתי עוד היה לפנינו. את הרכב השארנו בתוך שלולית ענקית ובכניסה לאומן נאלצנו להידחק בין כל אלה שהסלקציה התאכזרה אליהם.
כמה שהיה קר בחוץ, בתוך "האומן" היה לוהט. כל כך לוהט שאם מישהו היה מדליק גפרור המקום היה עף באויר. חם, מחניק, רועש, דביק, צפוף, מלא בעשן סיגריות, ריח אלכוהול, צעירים שדוחפים ומחשופים של בנות 18 - בדיוק המקום הנכון לבלות בו את סוף העולם. יש כאלה שיקראו לחווייה הזו גיהינום. אני נהניתי.
בובי ברנס - "Diamonds"
אפרוג'ק עולה
כשהגענו בסביבות חצות וחצי בובי ברנס היה על העמדה והפך את האלפיים איש שמסביבו למאסה של ידיים, רגליים, עיניים, לחיים ושדיים. האנרגיות היו בשמיים. האלכוהול זרם כמים. ערסים חביבים חשפו אלינו שיניים. תיירים אמריקאים שמעו שאפרוג'ק מנגן הערב לא חשבו פעמיים.
בירה וצ'ייסר וויסקי, ובובי שמערבבים לו על העמדה וודקה עם משקה אנרגיה מדבר אל הקהל ומפנק אותם עם "Diamonds" של ריהאנה. עוד עשרות בליינים ממשיכים לזרום פנימה. גיל ממוצע: 20. הכי מבוגרים: סביבות 40. אחוז הבנות: 30. אחוז הבנות היפות: לכו חפו ב-VIP
אז עלינו ל-VIP שהיה די נטול סלבים. חוץ מהכתב של "חדשת הבידור" שחיכה לסקאזי ואווה. כשהם הגיעו, לעשר דקות בערך, כולם רצו להצטלם עם מיסטר סוויסה, שהודיע שהוא פה רק בשביל לעשות כבוד ולהגיד שלום. אחרי הראיון הטלוויזיוני הקצר הוא לקח משהו מהבר ואחרי זה התפייד. בינתיים מישהי עם חיוך מתוק מזגה לנו צ'ייסרים של וודקה. מפנקים פה באלקטרוני.
כבר אחרי שתיים. כולם מחכים שאפרוג'ק יעלה. הוא והכרוז הצמוד שלו מתגנבים לעמדה עם קפוצ'ון על הראש כדי שאלק-לא יטרידו אותם בדרך. הלו, חמוד, פה זה ישראל, בלי שני מקררים רוסיים מכל צד אתה לא מגיע לקונסולה שלך. התחלופה בין ברנס לאפרוג'ק היתה מרתקת, אבל לא פחות ממנה הוידיאו ארט שלו על המסך הענק. הקהל קיבל אותו בקריאות קצובות "אפ-רו-ג'-ק! אפ-רו-ג'-ק!". האיש כוכב-על.
אפרוג'ק מקרוב - "Coming Home"
אפרוג'ק מדבר אל הקהל
אבל הסופרסטאר הוא גם בן אדם. בתחילת הסט אפרוג'ק לקח את המיקרופון, התנצל על ההברזה של ראש השנה והתחיל לכסח לאלפים את עור התוף. אם ברנס היה החימום היותר מעודן, אצל ההולנדי אין משחקים, הוא ישר נותן בראש, עם בסים שמקרבים לך את הסוף מול העיניים, ותופים שהופכים אותך לבן שבט שטרם התגלה באמזונס.
בינתיים הרחבה שמתחת למסך הענק פונתה מקהל, ושתי רקדניות עלו עליה למשהו שהיה בין מיצג אמנותי לריקוד חושני. הן היו עטופות במשהו לבן וצמוד, עם כדורים לבנים ממוספרים ושמות של מדינות (הצלחתי לקלוט את ניקרגואה), וביצעו אקטים שהזכירו את תרגיל הכדור מהאולימפיאדה (כן, זה שהישראליות מפילות בו). מה הקשר בין הקלאב טראנס שאפרוז'ק העיף לנו לתוך המוח לבין שתי הבלרינות החייזריות - לא ברור, אבל שורת להביורים, תותחי עשן ושטיפות אור כחולות איכשהו חיברו את הכל יחד. גיהינום זה כלב לעומת מה שהלך שם.
אפרוג'ק והרקדניות
אפרוג'ק נותן בראש
אחרי שהרקדניות ירדו אפרוג'ק פינק את הקהל עם רמיקס אליו שפך את ליין השירה של ה"גאנגנאם סטייל". הסוד של הלהיט הזה הוא שאף אחד לא מבין על מה הוא שר. הכי מתאים לתרבות של אסקפיזם שמוחקת את כל המסרים, בה הדבר הכי גרוע שיכולים להגיד עליך הוא שאמרת משהו ברור, מעבר לתחושה טהורה של אקסטזה ופורקן. אחר כך הוא הראה לקהל מה הוא מרגיש הלילה עם "Coming Home" של דידי.
פרגנו לאפרוג'ק עוד חצי שעה ובשלוש חתכנו. בדרך החוצה, צמודים לקיר, היו בחור ובחורה צעירים. גג צבא. היא היתה עם עיניים עצומות, ראש מורם, מתענגת בטירוף. הראש שלו היה בתוך החולצה שלה, ואיפה היה הפה שלו כבר תנחשו לבד. איזה כיף להם, חשבתי. איזה כיף לנו שבמדינה כמו שלנו, עם כל החרא, עדיין בחור ובחורה צעירים יכולים לצאת בסוף שבוע למסיבה עם אחד הדיג'ייאם הנחשבים בעולם ולענג אחד את השני בפרהסיה. היום הם בטח יעשו קידוש עם המשפחות. אבל אתמול בלילה (כלומר הבוקר) גם הם נהנו מהגעתו של סוף העולם.