_c.jpg "ליטל גבאי פרומו (צילום: אבשלום לוי)")
בעשור האחרון לא יכולתם שלא לשמוע את הקול של ליטל גבאי. היא החלה את הקריירה בתזמורת חיל האויר, שם שירתה עם שירי מימון ודן שפירא. אחרי הצבא, לפני תשע שנים, השתתפה בעונה השנייה של "כוכב נולד". בהמשך שיחקה בתאטרון "הבימה" במחזות הזמר "שלמה המלך ושלמיי הסנדלר" ו"מרי לו" ולפני שהפכה סופית ל"השחקנית והשחקנית" נחטפה לפרויקט של עידן רייכל שם שרה במשך שלוש שנים וגם הכירה את בן זוגה עד היום, הגיטריסט מרק קקון.
אבל גם אם בכל אלה לא שמעתם את ליטל גבאי, אין סיכוי שפספסתם את הקטע המוזיקלי הכי מפורסם שהיא מבצעת - צעקת ה"אמאייה!" המפורסמת מהפתיח המזוהה של תוכנית הריאליטי הפופולרית "הישרדות", אליה עוד נגיע בהמשך. אלא שעל אותה צעקה גבאי לא קיבלה מעולם תמלוגים, וצריך גם להתפרנס. בשנים האחרונות היא מככבת בשלל להקות אירועים וחתונות דוגמת ה"גרוב רידמפשן", ה"ביג בנד" של אלדד שארים ולהקת "ויז'ן".
כעת, בגיל 30, מוציאה ליטל גבאי את אלבום הבכורה שלה "רוצי מהר", בו כתבה והלחינה את מרבית 12 השירים. על האלבום, שרובו בגוון מוזיקת עולם-אתני, עבדה בשלוש השנים האחרונות עם המפיק המוזיקלי אורי זך (מירי מסיקה, איה כורם) ועם בן זוגה הגיטריסט מרק קקון. קקון הוא גם בין היוצרים הנוספים באלבום, לצד מרינה מקסמיליאן בלומין, נועם חורב, יקיר בן טוב ("הקרטל") ואסי סתיו.
מתוך האלבום יצאו כסינגלים השירים "שלוש מילים", "רוצי מהר", "אנא וויאק" ו"מוימה" ואליהם מצטרפים עוד שלושה: "כמעט", "מפלצות" ו"מים רבים". הופעת ההשקה לאלבום תתקיים ביום ראשון 10 ביוני במועדון זאפה בתל אביב, כשגבאי תארח על הבמה את חברי להקת "בית הבובות" ואת צחי הלוי.
-ליטל גבאי, איך את מרגישה?
"מרגישה טוב, תשושה מהופעות. אני מופיעה עם כמה להקות אירועים בהרבה חתונות ואירועים פרטיים.
-ספרי לי על האלבום שלך.
"השירים שלי נחלקים לשניים. עד שהכרתי את מרק כתבתי ממקום של כאב, אכזבה ואובדן. ומאז שפגשתי את מרק לפני שנתיים וחצי אני לא מפסיקה לכתוב על אושר, אהבה ונתינה, שהם לא פחות חזקים מאכזבה ויותר מרגשים, אותי לפחות".
-בשיר "מפלצות" את שרה על ילדה שפוחדת.
"אין לי ילדה, את 'מפלצות' אני שרה לילדה שבי, לא לילדה שלי. עם כל זה שהתבגרתי והפכתי לאישה הילדה שבי לא עוזבת אותי, היא הולכת איתי ואני מגנה עליה וכותבת עליה שירים. יש לי שני שירים על ילדה. אחד מהם אני שרה כאילו אני הילדה, ואחד כאמא, כאילו אני מגינה עליה. אני חצי ילדה וחצי מבוגרת אז הכל מתחבר לי".
-ממה נובע הצורך להגיד שאת עדיין ילדה בגיל 30?
"כי תמיד כילדה חשבתי כמו גדולה, לא נהניתי כמו ילדה. גדלתי ברעננה, כולם היו עשירים ויפים והרגשתי פחות טובה מכולם. גדלתי בבית פרסי, משפחה חמה, לא הייתי הכי יפה והרגשתי שאין לי מקום. הייתי מתוסבכת, כי לא יכולתי לבטא את מה שאני מרגישה. היום אני יכלולה לבטא את עצמי ואני מצטערת בשביל עצמי כילדה שלא ידעתי מה אני מביאה לעולם הזה. כילדה התביישתי בפרסיות של הוריי ואני לא יודעת מילה בפרסית ומצטערת על זה היום. כי אני חושבת שפספסתי הבנה עמוקה של ההיסטוריה של המשפחה שלי, של השפה והתרבות יפה ונמנעתי ממנה והיום אני חוזרת לשם".
-את יכולה ללמוד פרסית.
"אני מנסה ללמוד פרסית וצרפתית אבל לא מצליחה. אמא של מרק היא מרוקאית שמדברת רק צרפתית ואני מנסה לדבר איתה אבל זה לא קל. לילדים הרבה יותר קל ללמוד שפה".
-נחזור לאלבום. בשיר "מים רבים" את שרה על אובדן של ילדים.
"זה שיר קשה שאני עצמי לא יכולה לכתוב, כתב אותו נועם חורב. ראיתי אותו וידעתי שאני רוצה להלחין אותו. הטקסט מאוד כואב מאוד ואני מזדהה איתו לא מהמקום האישי אלא מהמקום הלאומי, כעם. אנחנו עם שיש בו אובדן וכאב והמון תקווה. יש לנו כאב ואנחנו יודעים להרים את עצמנו מחדש. זה שיר עצוב עם המון אופטימיות".
-למי את מפנה את השאלה איך אפשר להרוג ילדים?
"איך אפשר לקבור ילדים, ואני מדברת אל אלוהים. אני לא מבינה מה הם עשו בחיים שלהם".
-אבל זה מעשה ידי אדם.
"נכון, אבל איפה אלוהים? יש לכולנו גורל. אם זה הגורל שלהם אולי הילדים האלה הם מלאכים שבאו לשמור עלינו ולעשות תיקון. אני אומרת את זה כדי להשלים עם זה שזה קיים. אבל זה לא פחות כואב".
-את רגשנית? בוכה בקלות?
"הייתי אדם רגשן. זה עקב אכילס שלי. כל דבר גרם לי לבכות. מאז שאני עם מרק שנתיים וחצי אני לא זוכרת מתי בכיתי. אני עדיין מתרגשת ורגשנית, אבל מה שמבדיל אותי מפעם זה שאני מנתבת את הרגישות למקום טוב. פעם זה היה מקום הרסני ומתייסר, פעם הייתי מיוסרת היום נשארתי רק רגישה".
-עברת חוויות קשות בחיים?
"אובדן במשפחה כמו בכל משפחה. ושברונות לב שהפכו לשירים שאני כתבתי. כאישה, אנחנו יודעות שישברו לנו את הלב ואנחנו למרות זאת נכנסות לשם ויודעות איך זה ייגמר. היו כמה ששברו לי את הלב והיה אחד ספציפי שעליו כתבתי את השירים 'כמעט' ושלוש מילים'. ידעתי שהוא לא נאמן לי וכשראיתי את זה בעיניים הלכתי הביתה וכתבתי את 'שלוש מילים' ואמרתי שמכל החרא לפחות ייצא שיר. הבאתי אותו למארינה והיא הלחינה ברבע שעה".
-מאיפה את מכירה את מארינה?
"מלפני המון שנים, כתבנו שירים יחד, נפגשנו והתחברנו".
-מה לקחת מהקריירה שלך?
"בכל דבר שעשיתי אני מאוד גאה. הייתי סולנית תזמורת חיל האויר, הייתי ילדה ונתנו לי המון מקום. במחזות זמר פיתחתי יכולות משחק. 'הפרויקט של עידן רייכל' היה התחנה הכי חשובה, הוא בית הספר הכי גבוה למוזיקה האיש הזה. הסולואים שלי אצלו היו בהופעות, שרתי את כל הלהיטים 'אם תלך', 'מדברים בשקט', 'מכל האהבות', 'מינהאר לי משיטי' שאני עדיין שרה בהופעות שלי, אבל לא יצא לי להקליט עם רייכל. שם גם הכרתי את מרק אז בכלל".
-אתם מדברים על חתונה?
"יש דיבורים על הרבה דברים, חתונה, ילדים, כשזה זה - זה זה, ולא צריך לדבר, זה מובן, טפו טפו טפו".
-איך את רואה הקמת משפחה מול קריירה?
"המשפחה לא תעצור אותי. אני מוציאה עכשיו אלבום והוא כמו ילד, יחי הקלישאה. אני אוהבת לא להעמיס התרגשויות אז עכשיו האלבום זה התרגשות, ובגלל העיסוק בו אני מרגישה ילדה. אני מהאמנים שחיים את החלום ושוכחים מהמציאות".
-על איזו מוזיקה גדלת?
"מוזיקה פרסית, לפעמים קודרת ועצובה. בתיכון נפתחתי לג'אז ומוזיקה קלאסית ולאט לאט לעוד דברים. התקליט הראשון שקניתי היה של אביתר בנאי, הראשון, ואני שומעת אותו עד היום. אני אוהבת לגוון. בגלל העבודה שלי הקשבתי לאר אנד בי וג'אז. אני אוהבת את לורן היל ולשיר ראפ, שזה נורא כיף".
-והמוזיקה שלך היום?
"מוזיקת עולם אתנית. בסופו של דבר אתה חוזר הביתה. אני יכולה לשיר סול, אבל אני פרסית, זה מה שגדלתי עליו ויוצא לי הכי טבעי. ב'פרויקט' שרתי את השירים הכי יפים מוזיקלית, ומשם לקחתי את הטייטל. האלבום שלי הוא מוזיקת עולם ואני רוצה להוציא אלבום לחו"ל שיהיה פחות פופ ויותר פתוח, יותר סולואים, יותר אלמנטים פרסיים. הוא יהיה בפרסית אנגלית, צרפתית ומרוקאית".
-מיותר לשאול אם שמעת את ריטה באלבום האחרון שלה.
"היא מדהימה והאלבום האחרון שלה מדהים. זה מאוד אותנטי. היא הלכה עד הסוף. יש לה שם נגן קמנצ'ה, כלי שנשמע כאילו איש בוכה, היא נשמעת שם בבית מאוד".
"לא משנה מה עשיתי, תמיד זה חוזר לפתיח המטופש של 'הישרדות'"
-מהן הציפיות שלך מהאלבום שלך? את ריאלית?
"אין ריאלי. אני חייבת לחלום. מי שחושב ריאלי לא יהיה במקצוע. ככל שאחלום - אגשים את החלומות שלי. הציפיות שלי הן לעבוד אך ורק עם המוזיקה שלי, להתפתח איתה, לגדול איתה, אולי לעשות דברים בעולם, להמשיך לעשות דיסקים ומוזיקה בהכי גדול שיש".
-אני חייב לשאול אותך על הפתיח של "הישרדות".
"(צוחקת) זה שיא הקריירה שלי בינתיים, עד ההופעה בזאפה ביום ראשון. לא משנה מה עשיתי, שהופעתי עם 'הפרויקט' בכל העולם מול 20 אלף איש ותמיד אני חוזרת לקשקוש הקטן הזה שעשיתי. לא משנה מה אעשה, הצעקה הזו מ'הישרדות' תרדוף אותי. אני מתקשרת לאנשים וזה הרינגטון שלהם. אם הייתי מקבלת תמלוגים אולי הייתי יכולה לקנות את mako או את ערוץ 10".
-מי המציא את ה"אמאייה!" הזה?
"אני. אני המצאתי. חיים צינוביץ' הכין את הפתיח ל'הישרדות' והתקשר לדין דין אביב אבל היא לא יכלה, נתנה לו את המספר שלי ואמרה תתקשר לליטל. באתי אליו לאולפן והוא אמר לי 'תתחילי לצעוק', וזה על בוקר, מה לצעוק עכשיו. חיים אמר לי 'תחשבי שאת אינדיאנית'. שעה וחצי צעקתי שם דברים מטופשים. אחרי שנה וחצי פתחתי טלוויזיה ופתאום אני שרה שם את ה'אמאייה!' המטופש הזה. ככה זה, ההברקות הכי טובות הן כשלא מתאמצים. אם אתה לא מתכוון בסוף זה יגיע".