בספטמבר הקרוב, אחרי שתחגוג בחודש הבא את יום הולדתה ה-30, תעמוד הזמרת מור מנדל מתחת לחופה עם בחיר ליבה מורן נחמנה. "הכרתי אותו לפני שנה", היא נזכרת. "אחרי שלושה חודשים עברנו לגור יחד, אחרי חצי שנה הוא הציע נישואים והנה אנחנו מתחתנים, מור ומורן. הוא מפתח תקווה. עברתי לגור איתו שם אחרי שכל חיי גרתי בתל אביב. הוא יודע שארי החתונה חוזרים לתל אביב. הוא בן 32, לומד עיצוב פנים, שנינו לא קונבנציונאליים. לכן זו תהיה חתונה בסימן לונה פארק - יהיה ג'ימבורי, הכל צבעוני, מסטיקים וסוכריות, משהו קצת ילדותי שייבנה בגן הפקאן בקיבוץ רמת הכובש. זו הפעם הראשונה שיש לי אהבה וזוגיות".
"כל הזמן ברחתי מגברים"
-תסבירי.
היה בי גם חוסר ביטחון עם גברים. חבר ראשון היה לי בגיל 24 ומעולם לא היתה לי אהבה, עד לפני שנה. הכי הרבה שיצאתי עם מישהו היתה חודש. יכולתי לצאת עם מישהו ואחרי דייט אחד או שניים זהו. כל הזמן ברחתי".
-למה?
"יש כל כך הרבה סיבות. חוסר אמון אולי ופחד מגברים. אני לא יודעת, אבל היתה לי טראומה פעם. הפסיכולוגית שלי אומרת שאם המוח שלי בחר לא לזכור, אז לא נילחם בזה".
-חווית משהו רע שכרגע מודחק?
"המטרה היא לנצח את זה, לא להתחפר. לא נראה לי שנאנסתי או משהו כזה, אבל היתה אצלי פאניקה, איזה פחד בלתי מוסבר שגרם לי להתרחק מגברים".
מנדל תהיה כאמור בת 30, למרות שאנשים נותנים לה גג 22, במקרה הטוב. ככה זה כשאת מטר וחצי גובה עם פנים של ילדה. אבל מנדל לא פראיירית בכלל. כמי שגדלה בבית שבו האם היא הזמרת דורית ראובני והאב הוא יו"ר אמ"י, המפיק והמגיש יעקב (יענקל'ה) מנדל, מור שולחת את ידיה בשני התחומים המשיקים - עד היום עבדה כמנהלת הפקה של גלעד שגב וכפיר אפשטיין בהופעות, ובתוכניות טלוויזיה כמו "דואט ישראלי" ו"פסקול ישראלי", וגם עושה את המעבר לקדמת הבמה כזמרת, שמוציאה כעת סינגל שלישי, "לא מצליחה לנשום", מתוך EP שיכלול בסך הכל שישה שירים וממנו יצאו גם "לעוף" ו"הכל בסדר".
"ניסיתי משחק, תסריטאות ותקשורת, בסוף חזרתי למוזיקה"
"גדלתי עם אמא זמרת, כך שהדבר הזה שנקרא ללוות אמן מאוד קל לי, כי גדלתי ככה, וזה מבחינתי מדהים", אומרת מנדל. "עם כפיר אפשטיין, רק שנינו באוטו, חרשנו בהופעות אקוסטיות את כל הארץ וזה היה מאוד מספק וממלא. כפיר ואני מכירים מגיל 18, חברים נורא טובים. אני הכרתי לו את כל החברות שלו. את גלעד שגב הכרתי כשיזמתי מופע לזכר עוזי חיטמן לפני חמש או שש שנים. שנתיים אחרי זה שוב נפגשנו והתחלנו לעבוד ביחד. היום אני עדיין יוצאת איתו להופעות. אין על הופעות".
-מתי התחלת לשיר?
"בגיל 10 למדתי פסנתר ובגיל 13 התחלתי ללמוד גיטרה בלימוד עצמי מחוברות או מאחי הגדול טל. הייתי מלחינה שירים, אבל בגיל 18 הפסקתי להלחין. בצבא הייתי מפיקה בלהקות צבאיות ואחרי הצבא הרגשתי שיש לי סיפור לספר דרך אמנות. למדתי שנה וחצי משחק בבית צבי ולא רציתי להיות שחקנית. למדתי תסריטאות אצל עירית שחורי ועזבתי, ואחרי זה למדתי הנדסאי תקשורת במכללת ספיר ועזבתי אחרי שנה".
"הייתי ילדה לא מקובלת, החברות הכי טובות עשו עלי חרם"
-ניסית כמעט הכל.
""ניסיתי משחק, תסריטאות ותקשורת, בסוף חזרתי למוזיקה. אז התחילה כל העבודה עם כפיר ואמרתי שאני לא מבינה למה הלכתי רחוק, כי ברור שזה מוזיקה. ניסיתי להלחין אבל לא הצלחתי. אבל התעקשתי וכל יום ניגנתי חצי שעה לפחות. אמרתי שזה לא יכול להיות כי אני יודעת מוזיקה וכשאני בסרט רע אני הולכת לפסנתר, אז למה לא יוצאים לי לחנים? ודווקא על הגיטרה פתאום נפתחה לי צ'אקרת ההלחנה ותוך שנה הפגזתי 20-30 שירים. ידעתי שאני רוצה לספר על חרדות וביקורים אצל הפסיכולוגית וחיפוש אהבה וטיול לתאילנד. התחלתי להופיע עם השירים ואמרו לי שאני מופיעה כאילו כבר הופעתי בעבר וזה מאוד חיזק לי את הביטחון, כי לא חשבתי שיש לי מקום, הייתי ילדה לא מקובלת, לא הגבוהה עם הציצי השופע".
-לא מקובלת?
"חטפתי חרם בכיתה ח'. כל החברות הכי טובות התהפכו עלי בלי סיבה אמיתית וזו טראומה שרק בגיל 25 התחלתי לצאת ממנה".
-למה את מוציאה דווקא EP?
"אספתי שישה שירים כדי להוציא את ה-EP שיעלה 20 שקל, כי ממילא אלבום שלם כבר לא קונים. ככה אני אוכל להוציא משהו כל שנה ולא כל שלוש שנים. זה הרי עולה המון כסף ברמת הבלתי אפשרי, אבל ברגע שהיו השירים ידעתי שזה זה. עבדתי עם טל פורר כמפיק מוזיקלי. הוא חבר טוב המון שנים ורציתי שכבר יהיו לי שירים כדי שיוכל להפיק לי. מבחינתי זו הגשמת חלום לעבוד איתו, הוא הפיח חיים בשירים שלי".
"יש לי קשיי למידה שלא טופלו כראוי"
-מה אומרים ההורים?
"רק שתהיי מאושרת. לא צריך לעשות מה שצריך, ולא לעשות דרך. אם קשה אז צריך לבדוק למה. הם נתנו לי אפשרות לבחור ולהיות מי שאני. מהגן עד כיתה יב' הייתי עם אותם אנשים והם כבר היו רגילים שאמא שלי שרה לפעמים בטקסים, זה לא היה משהו מיוחד. בבית צבי זה כן שם לי רגל כי היתה קנאה ובשיעור לקחו לי תפקיד שהייתי צריכה לעשות, וזה היה התקף החרדה הראשון שלי. מאז היו עוד התקפי חרדה. אתה רק מחכה שזה יעבור. הייתי בתאילנד לבד ובאיים זה נפתר וחזרתי לנשום. ופעם אחרת לקחתי גיטרה וככה נכתב 'לא מצליחה לנשום' ויצא לי הלופ של 'עומדת במקום ולא מצליחה לנשום' ככה כתבתי את כל השיר. היתה בי מלחמה פנימית".
"בבית ספר הייתי מעורבת חברתית, ארגנתי טקסים והייתי ספורטאית מצטיינת בכל משחקי הכדור ותמיד הייתי הקפטן, כי בלימודים אני לא טובה. יש לי קשיי למידה שלא טופלו כראוי. הלכתי לאבחון ואמרו אז ניתן לה עוד זמן ותרגומון, אבל זה לא עזר. למדתי עם מורה פרטי רק לבגרות בהיסטוריה, אני שולטת בחומר, באה לבחינת המגן, יודעת הכל וקיבלתי 45. נוצרה טראומה שגם כשאני משתדלת ולומד אני לא מצליחה".
-אז יש את המוזיקה.
"אם אני מחליטה לנגן בבית ב-4 בבוקר אמא לא תגיד לי 'לא', כי מוזיקה זה הכל אצלנו בבית. מגיל 7 אני בהופעות, ואמא הופיעה כשהיתה איתי בהריון, אתה לא יכול לברוח מזה. כל המשפחה היו בלהקה צבאית. אחי הצעיר, אסי, בן 22, הוא הגאון, השתחרר לפני חצי שנה משירות כפסנתרן. כולנו עמוק בזה".
איך יקראו ל-EP?
"אני בדילמה אם לקרוא לזה 'מור מנדל' כי מצד שני יש שיר שנקרא 'הנה אני' וזה ספתח להגיד 'הנה אני, אני זמרת' קודם לא היה לי אומץ להגיד את זה. בשנייה שהתחלתי להקליט ולעבוד על המופע היתה לי הגשמה עצמית, נכנסתי ל'היי' גבוה, הלב התרחב, לא נרדמתי שלושה ימים. אני מגשימה את החלום של התאהבות עצמית וחודש אחרי זה הכרתי את מורן ומאז אני עפה, קופצת משא לשיא, מגשימה את עצמי בשנה וחצי מטורפת של זינוק. ווואו".
ת.ז. מור מנדל
גיל: 29
מגורים: פתח תקווה
רקע משפחתי: הבת של הזמרת דורית ראובני ויו"ר אמ"י יענקל'ה מנדל. אח גדול, טל, 33, מפיק תוכניות טלוויזיה. אח קטן, אסי, 22, חייל משוחרר. מאורסת למורן נחמנה.
פרנסה: "הפקה בתוכנית 'פסקול ישראלי' עם יואב קוטנר. ניהול הופעות לגלעד שגב. מנהלת אישית של השחקנית עירית דקל. צריכה כסף להגשים את כל החלומות".
השפעות: "ארץ ישראלי לוריד. יוני רכטר, גידי גוב, רמי קלינשטיין, אביב גפן, דורית ראובני".
איך לנצח את השיטה: "להמשיך לעשות. זה מקצוע של דרך ומזל וכוח התמדה. אני מאמינה שבסוף לא יוכלו להתעלם ממני. מקווה שיש בי משהו קצת אחר".
הצלחה מבחינתך: "קהל בהופעות! עד היום הופעתי 10-15 הופעות והיה קהל של הסביבה. אני מחכה שזה יגדל. רוצה אנשים שהמוזיקה מגיעה אליהם".
איפה תהיי בעוד 10 שנים: "מבחינתי מחשבה בוראת מציאות. אני רוצה בית פרטי עם כלב ועד שלושה ילדים. החבר שלי רוצה חמישה. בקריירה כזמרת אני אהיה עם אלבום רביעי או חמישי ועם קהל שמגיע לראות אותי ולשמוע את השירים שלי".
פנטזיה מקצועית: "להופיע בקיסריה וליצור סדרת טלוויזיה. להיות הבעלים של היצירות שלי".
הדבר הכי טוב למוזיקה הישראלית בשנים האחרונות: "עידן רייכל. כוכב נולד. לא הלכתי לתוכנית כי בברנז'ה אמרו לי לא ללכת, כי מסתכלים על זה בעין לא יפה, ויש פחד שישוו אותי לאמא".
מוזיקה מזרחית: "לא אוהבת את המזרחית של היום. אבל 'אל תשליכני לעת זקנה' הוא בטופ 5 שלי. אני מעדיפה מוזיקה ארצישראלית ורוסית, אבל הם זמרים גדולים אז יש כבוד".
דיסק אחרון שקנית: "אמיר דדון ואדל, אני מעריצה זמרים".
למי בא לתת סטירה: "לאנשים שקוראים לי מנדל כמו מנחם מנדל ולא מנדל שזה שקד. לשקרנים, ולאנשים בלי מטרה בחיים, כמו אלה שהלכו לסדרה 24/7".