אם התגעגעתם לשירים היפים של עלמה זהר או חיפשתם את הצד הנשי באישיותו של תומר יוסף מ"בלקן ביט בוקס" - הגעתם למקום הנכון. מיטל הוכמן, 31, כבר אמא לשניים, מוציאה בימים אלה את אלבום הבכורה שלה "בנועם", הכולל ביצועים שלה לשירים שיצרו עבורה יוסף וזוהר, בהפקה מוזיקלית של אסי איילון, שהפיק את זהר ואת מוש בן ארי. עם האלבום יוצא הסינגל הרביעי ממנו "לב שבור".
ואם הזכרנו את עניין האמהות - "נועם" הוא שם בנה הבכור של הוכמן, ועל שמו, מסתבר קרוי האלבום. "התחלתי לעבוד על האלבום כשהייתי בחודש תשיעי של ההיריון עם נועם הבן שלי, שהיה הריון לא מתוכנן", היא אומרת. "והאלבום יוצא כשנולדה בתי השנייה, יובל, שהיא בת פחות משבועיים, לפני כמה ימים חזרתי מבית החולים, ביום שני שעבר ילדתי".
-טוב את בטח מכירה את קלישאת הזמרות על כך שלהוציא אלבום זה כמו ללדת ילד.
"זה כל כך אמיתי, אני כל כך מרגישה את זה. עבדתי על אלבום שגנזתי במשך ארבע שנים ופה יצרתי משהו הכי נכון לי, הרגשתי לידה שנייה וכשזה קרה יחד האנרגיה היתה מתמשכת. הוצאתי סינגל ראשון, את 'הוא לא ישוב', בחודש שלישי של ההיריון השני והוא עבד יפה בתחנות, אבל לא נכנס לפלייליסט של גלגלצ. הסינגל השני 'כמה כמה' יצא בתקופת המונדיאל והיה לו קליפ כדורגל באנימציה והסינגל השלישי "ניגון" ממש תפס, העניין התחיל, וזה כבר היה בסוף ההיריון".
האזנה לאלבום של הוכמן מצביעה על כך שמדובר בזמרת למרחקים ארוכים, אחת אמיתית, זן משובח, עם בחירות נכונות וגיוון מוזיקלי, שאמורה להישאר איתנו לשנים ארוכות. ובכל זאת עולה שאלת ניהול הקריירה עם שני ילדים קטנים בבית. "אני וורקוהולית בטירוף", מרגיעה הוכמן. "עד השבועות האחרונים של ההריון המשכתי להופיע. הופעתי בקפה ביאליק שבועיים לפני הלידה. איך עושים את זה? עם הרבה תמיכה מאמא שלי ובעלי היקר ואם אצטרך להופיע יום יום אז יש ויתורים".
"אני מכירה את ביבי ושרה אישית"
-המורה שלך לפיתוח קול היא רחל הוכמן, יש קשר משפחתי?
"רחל היא מורה שלי ובאופן מקרי לחלוטין התחתנתי עם מישהו ששם משפחתו הוכמן. שמו עמית, הוא לא קשור למוזיקה, אדם פרטי".
-איך היתה העבודה עם עלמה זוהר?
"עלמה הביאה לי שירים, ישבנו יחד ובחרנו חומרים וטקסטים. המוטיבים בין השירים זה כבר תוספות שלי ושל אסי. השירים שהיא השמיעה ואיך שאני ביצעתי זה קצת שונה, אחרי תהליך ארוך של בחירת חומרים. תומר הביא לי את 'ניגון' ואת 'הוא לא ישוב'. 'ניגון' היה קצת רגאיי, כמו הוייב של תומ, ואני הפכתי אותו לבלדה".
הוכמן היא ירושלמית במקור, למדה ב"רימון", הופיעה מטעם בית הספר למוזיקה בקהילות יהודיות באוסטרליה. בהמשך למדה מוזיקה במכללת לוינסקי והופיעה בחו"ל ובארץ בהרכבים שונים, ביניהם של קאברים, ובקולות רקע. עד כאן רקע בסיסי של זמרת מתחילה, אבל אין הרבה זמרות מתחילות שהיו "זמרות הבית" של בית הנשיא ושאבא שלהן עובד עם ראש הממשלה. "אבא שלי, עזרא סיידוף, הוא סמנכ"ל במשרד ראש הממשלה, עובד עם ביבי עוד מהקדנציה הראשונה שלו כראש ממשלה, זה מינוי מנהלי. אני מכירה את ביבי ושרה אישית. חייתי בבית שהכל בו חדשות ופוליטיקה ואין לי נגיעה ולו קטנה במקום הזה".
"קצב היה ניגש אלי בסוף הטקס ואומר 'שרת מאוד יפה'"
-ומתי שרת בבית הנשיא?
"בהמון אירועים ממלכתיים שהיו צריכים זמרת, כשמגיע מישהו מחו"ל ועושים טקס. הגעתי, שרתי שני שירים והלכתי, בתקופת הנשיאים קצב ופרס".
-הכרת את משה קצב אישית?
"הוא היה ניגש בסוף הטקס ואומר 'שרת מאוד יפה'. לא הכרתי אותו אישית, וטוב שכך".
-ומה דעתך על הפרשה?
"אני מכירה את א' מבית נשיא ומנסה לחשוב אם זה אמיתי וזה קרה. הייתי מרותקת לטלוויזיה, מזועזעת, רציתי להאמין שזה לא קרה. לא בגלל שהכרתי אותו, כי לא ממש הכרתי אותו, אבל רציתי להאמין שהנשיא של מדינת ישראל לא יעשה כזה דבר. כשזה קורה אתה בשוק טוטאלי. אני מדברת על עצם האקט של האונס".
-את גם יוצרת או רק שרה שירים של אחרים?
"בינתיים אני זמרת-מבצעת וזו נקודה שאני חושבת של צריך להתבייש בה. מבצע טוב יכול לקחת שירים ולעשות מהם משהו שלו, לתת ערך מוסף. השהות עם אסי והחיבור בינינו יצרו משהו אחר. כמו שפעם היו זמרות ששרו, זה מאוד נהוג. היום נוהגים טיפה לזלזל במי שרק שר, אבל שכחו שגם לשיר יש לזה מקום. הייתי רוצה להיות כמו יהודית רביץ, לאט לאט לבסס קריירה, שגם אם לא יכירו, שיהיה לזה ערך לטווח ארוך, שאמשיך לעשות מוזיקה כל הזמן, גם אם זה לא מיינסטרים ממש עכשיו. העיבודים החמים שמזכירים את פעם הכי מתאימים לי".
-חוץ מרביץ מי עוד השפיע עליך?
"זמרות ישראליות טובות - חווה אלברשטיין, גלי עטרי, ריקי גל, אסתר שמיר. גדלתי גם על גידי גוב. אני מחוברת למוזיקה הישראלית של פעם. בבית אבא שלי היה שומע מוזיקה ישראלית ישנה מאוד, סשה ארגוב, וילנסקי אלתרמן, ואמא שלי שנות ה- 60, סינטרה, סאן רמו, אלביס. וגם זוהר ארגוב, אום כולת'ום, פאריד אל אטרש, כי אני מרוקאית. היתה ערבוביה של מוזיקה איכותית. ב'רימון' שמעתי ג'אז, בלוינסקי נכנסתי לאופרה ואהבתי לשמוע קיית בוש, טורי איימוס".
"בעשור האחרון שום דבר ממש לא תפס אותי"
-מה עם העשור האחרון במוזיקה הישראלית?
"בעשור האחרון שום דבר ממש לא תפס אותי. לא היה תקליט שככה אמרתי שהוא כמו של מתי כספי או גרוניך או אלברשטיין, שאתה מרגיש שנעשתה מוזיקה מבלי להתחשב בכלום, אלא רק בעשייה עצמה. עלמה זוהר הביאה משהו אחר, חדש ומרענן מאוד, בלי יומרות. אני מאוד מחוברת אליה ולטקסטים שלה".
-מה עם אביתר בנאי, עמיר בניון, עידן רייכל - לא יוצרים טובים?
"אתה צודק, בנאי ובניון הכי עושים לי את זה, בענק".
-מה ייחשב הצלחה מבחינתך?
"אני לא חושבת אם יצליח או לא יצליח. הכי חשוב לי לי לשמור על הנאמנות שלי כמבצעת, על המקום שממנו אני מגיעה. לא לרצות אף אחד, לשמור על שיר כמו שהוא, לא לייפייף אותו, לא להיות מושפעת מאופנה חולפת, לקחת את השיר כמו שהוא ולהוציא החוצה. גם אם זה יהיה רק תקליט אחד ואהיה נאמנה לעצמי - זה שווה לי הכל. יותר חשוב לי מלהוציא עוד שיר".